בית הדין הארצי לעבודה קיבל היום (שני) החלטה תקדימית, המגדירה יחסים גם במקרים של פערי כוח בין עובדים שאינם נובעים מכפיפות המוגדרת כיחסי מרות, כמקרים של הטרדה מינית. החלטה זו נגזרת מפסק הדין בערעור שהגישה פלונית, שקבעה שהיא הוטרדה מינית במסגרת עבודתה כמלצרית בלובי של מלון. המשיב בתיק חויב בפיצויים בסך 40,000 שקל, והמעסיקה בסך של 120,000 שקל - הסכום המקסימלי המוגדר בחוק, בגין הפרת חובותיה לפי החוק למניעת הטרדה מינית. שופטי בית הדין הטילו על הנתבעים גם את תשלום הוצאות המשפט בסך 25,000 שקל.
עו"ד דפנה אזולאי רגב הגישה את התביעה נגד שף במלון באילת שבו עבדה המתלוננת כחודש לאחר שחרורה מהשירות הצבאי. במהלך מסיבה שנערכה לעובדים בחוף הים משך אותה הנתבע לאזור מבודד וניסה לנשקה. היא סרבה, ואז הוא ניסה לנשקה שוב. לאחר שסירבה שוב, היא פנתה לחברתה וביקשה לעזוב את המקום. מנהל חדר האוכל במלון הציע לשתיים הסעה במכוניתו. כשהגיעו למכונית הגיח הנתבע לפתע שוב, נכנס למושב האחורי, נצמד אל המתלוננת וניסע לגעת בה במקומות אינטימיים.
אמה של המתלוננת פנתה בעקבות הדברים למלון והתלוננה על הטרדה. העובדת זומנה לשיחה, והועלתה האפשרות שהיא תעבור לתפקיד אחר. היא אכן הועברה למרכזיה, אך הנתבע הושב לתפקידו הקודם. המתלוננת לא עודכנה בדבר ההליך, והובהר לה שאין זה מעניינה. היא לא קיבלה סיכום של החלטת מנכ"ל המלון, ואף נמנע ממנה המענק הניתן לעובדים בתום שישה חודשי עבודה, בטענה כי המעבר למרכזיה קטע את רצף הזמן הנדרש.
בפסק הדין השתמשו השופטים במונח "יחסי השפעה" לתיאור יחסים שבהם יש פער כוחות בין שני עובדים שאין ביניהם יחסי מרות. "כוח השפעה זה יכול להיווצר במצבים שונים, שאינם כרוכים בכפיפות המיוחסת לבעל מרות. יחסי השפעה יכולים להתבטא בעיקר בשתי בחינות - מקצועית ומעמדית", נאמר בהחלה.
השופטים אמרו כי כאשר מדובר בהטרדה מינית שבוצעה על ידי מי שמוגדר כבעל השפעה "יש לקבוע כי רף ההוכחה המוטל על המוטרדת ביחס להוכחת רכיב 'הראה למטריד כי אינו מעוניין' נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרדה על ידי עובד במעמד זהה לה. ככל שיחסי ההשפעה חזקים יותר, הרף להוכחת רכיב זה יהא נמוך יותר".
השופטים סברו כי הביטוי החיצוני להתנגדות הוכח על ידי העובדת בתגובתה לניסיונות הנשיקה והמגע במכונית. מבחינה מקצועית, הם אמרו כי הנתבע היה בתפקיד בכיר יחסית וותיק בעבודה, והמערערת עובדת זוטרה, חדשה במקום. אופי היחסים ביניהם, על כן, "מצדיק החלת סטנדרט מיוחד על המשיב, ונדרשת ממנו זהירות יתרה באופן התנהגותו".
בית הדין ביקר בחריפות את היחס של בית המלון לתלונה. "טיפול המעסיקה בתלונת המערערת היה לקוי ביותר", נאמר בהחלטה. השופטים האשימו את בית המלון "בעריכת 'טקס' של בדיקה, מתוך כוונה לצאת ידי חובה בלבד, ולא מתוך ניסיון כן לבדוק את התלונה לגובה, כמו גם לאתר ממצאים שיצמצמו את החשש מפגיעות עתידיות". נשיאת בית הדין ורדה וירט -לבנה קיבלה את הטענה שהעובדת חוותה התנכלות לנוכח העברתה לתפקיד אחר, והערמת קשיים בירוקרטיים במתן המענק.
"בנסיבות אלו, שבהן המעסיק הוא 'מונע הנזק' היעיל והטוב ביותר, נדרשת ממנו הקפדה יתרה על קיומו של הליך מסודר ויסודי המלווה בנקיטת צעדים אופרטיביים. מקום בו עובדים יודעים שקיימת אפס סובלנות להטרדות מיניות, הם יפעלו בהתאם", אמרה השופטת.