גרים בפריפריה? יש סיכוי גבוה יותר שחייכם ישתנו לרעה אחרי הפנסיה

מחקר חדש של המשרד לשוויון חברתי, שהגיע הערב (שני) לידי וואלה!, מצא שאצל מרבית המבוגרים חל שינוי לטובה באיכות החיים אחרי גיל הפרישה. עוד עלה מהמחקר, כי בעוד המשיבים מאמינים כי ישנה חשיבות גבוהה לעבודה בגיל מבוגר - רק 18% מהם האמינו שאפשר למצוא עבודה הולמת ולקבל הזדמנות אמיתית מהמעסיקים.

גיל הפרישה הרשמי במדינת ישראל עומד כיום על גיל 62 בקרב נשים וגיל 67 בקרב גברים, כשבמגזר הציבורי העובד מחויב לפרוש ואילו במגזר הפרטי אין חובה מפורשת כזו. אחד הנושאים שמעסיקים כיום את המשרד האוצר והשוויון החברתי הוא "תעסוקת מבוגרים", זאת בהתאם להזדקנות האוכלוסייה והצורך להקל על המשק. לפי המחקר, אצל אזרחים ותיקים שאינם אקדמאיים, אינם נשואים ומתגוררים בפריפריה חל שינוי לרעה באיכות החיים לאחר גיל הפרישה.

המחקר מצא כי מי שמקבל קצבת זקנה, רוצה פחות לעבוד. כ-25% מבין מקבלי הקצבאות אינם רוצים לעבוד כלל, לעומת 8% ממי שאינו מקבל קצבה מביטוח לאומי. רק 41% ממי שמקבלים קצבה מביטוח לאומי מתכוונים לעבוד בשנים הקרובות בהיקף משמעותי, לעומת 76% מבין אלה שאינם מקבלים קצבה. עוד עולה כי רמת המוטיבציה לחיפוש לעבודה במשרה מלאה לאחר גיל פרישה גבוהה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.

במחקר מודגש כי רוב הפורשים אינם חפצים בעבודה לאחר הפרישה - וככל שאוכלוסייה הבוגרת תגדל, המשק לא יוכל להכיל 25 שנה של גיל פרישה בממוצע. במחקר אחר שנעשה לפני כמה שנים נמצא כי כל אחוז של עובדים שחוזר למעגל העבודה אחרי גיל פרישה, מחזיר עמו שני מיליארד שקל למשק בשנה. כך שאפילו אחוזים בודדים וחצאי משרות יכולות להטיב מאוד עם המשק. על פי המחקר, 64% מהמשיבים ציינו כי הפרישה גרמה להם לשינוי לטובה, ואילו 16% הצביעו על שינוי לרעה - החוקרים סבורים כי אלו מבוגרים עם קשיים כלכליים ובהם המשרד רוצה להתמקד.

החוקרים בדקו מה הן המוטיבציות של העובדים לצאת לעבודה אחרי גיל פרישה, ומצאו שתי סיבות עיקריות - 60% בשל סיבות כלכליות, מתוכם 30% חייבים ברמת המחיה ו30% סבורים הם לא יוכלו לשמור על רמת החיים בטרם הפרישה כי ירדו ההכנסות. 40% הנוספים רוצים לעבוד מסיבות של הערכה ומשמעות.

יפית בר, ראש תחום תעסוקה ומיצוי זכויות במשרד לשוויון חברתי, הסבירה לוואלה כי האוכלוסייה הוותיקה היא חזקה, והמשק יכול להיעזר בה: "המטרה שלנו היא להפוך אותם מנטל לעזר", הגדירה. "בתקופה שלנו מגיעים לגיל פרישה בבריאות יותר טובה, ואפשר להשתמש בהם. אנחנו צריכים לסייע לאזרחים וותיקים שרוצים לעבוד, אך מתקשים בכך" .

"העובדים מצפים לגיל פרישה ולעבוד עם פחות מחויבות ולחץ", המשיכה בר. "מנכ"לים רבים לשעבר מחפשים משרות חלקיות כדי לממש את שעות הפנאי שנוצרו להם וזכאים להם. הם רוצים לעבוד בחצאי משרה, אבל בתפקידים האלו הם עם כישורי יתר, בגלל זה המעסיקים אפילו לא מזמנים אותם לריאיון. הם רוצים לעבוד כי הם רוצים שתהיה להם משמעות ליומיום ופחות בגלל השכר, המטרה של המשרד היא לתווך למעסיקים שהעובדים מחפשים עבודה שנדרש בה 'ראש קטן', וזה דווקא מתאים", הדגישה.

רוב המבוגרים שמבקשים לעבוד בגלל בעיות כלכליות אלו בעיקר עובדי כפיים מהפריפריה - שם יש פחות הצעות שיכולות להתאים להם. אך ישנה סיבה מבנית אחרת אותה תיארה בר: "אחת הסיבות היא פגיעה בקצבאות שמקבלים אחרי הפרישה וגם בפנסיה - העובד אומר לעצמו 'אני אעבוד עד התקרה שמותרת לי כדי להמשיך לקבל קצבת זקנה'. כלומר, עד גיל 70 יש תקרת הכנסה שממנה והלאה יורדת הקצבה (מעל גיל 70 הקבצה לא יורדת בלי קשר להכנסה). עכשיו התקרה היא 6,700, מהשנה הבאה 7,500 - זה יוביל לשינוי חשוב ומשמעותי, כך הוא הופך ליצרן וצרכן, מאשר ליושב בקופות החולים", הבטיחה.

ראש תחום תעסוקה ומיצוי זכויות במשרד לשוויון חברתי הסבירה את הנתון לפיו משבר הפרישה קשה יותר לגברים מאשר לנשים, "גם בגלל שגבר מוגדר הרבה לפי מקום העבודה שלו וגם כי לאישה יש אפשרויות תעסוקה רחבות יותר כמו משרות חלקיות, שיש פחות לגברים", אמרה. "המטרה שלנו בכל האוכלוסיות היא לחזק את הביטחון העצמי ביכולת לחפש ולמצוא עבודה", סיכמה בר.

השרה לשוויון חברתי, מירב כהן, מסרה כי "תעסוקת מבוגרים זה אחד הנושאים החשובים ביותר שעסקתי בהם במהלך הקדנציה במשרד לשוויון חברתי. ברור לגמרי שתעסוקה זה לא רק עניין של פרנסה, עבור רבים מאיתנו העבודה היא מקור חשוב לתחושת משמעות עצמית, שאין לה תחליף.

"‎הבטחת תעסוקה בגיל המבוגר עוברת, בין היתר, דרך הנושא של שימור עובדים מבוגרים במקומות העבודה שלהם", המשיכה כהן. "הניסיון ועבודת המחקר שנעשתה כאן מלמדים שמרגע שאדם פורש מעבודה ויושב בבית קשה מאד להחזיר אותו לתעסוקה ועל כן עלינו לעשות ככל יכולתנו לשמר עובדים מבוגרים במקומות העבודה שלהם גם אם זה רק במשרה חלקית או במשרה חדשה שמתאימה להם".