תושבי שכונת דניה בחיפה באבל בעקבות מותו של מי שהיה חלק אינטגרלי מחייהם זה שלושה עשורים ויותר, למרות שכלל לא היה תושב העיר. אתמול (שני) הוא נמצא מוטל ללא רוח חיים בדירתו הקטנה בקרית מוצקין, והובא למנוחות בבית העלמין בתל רגב. עוד אחד מגלמודי חיפה והקריות שהולך לעולמו, שאין מי שיגיד עליו קדיש או יישב עליו שבעה, ושבדרך כלל אין מי שילווה אותו בדרכו האחרונה.
אלא שלהלווייתו של האיש הזה, שלמה הרשקוביץ, למרות שנערכה כשעה וחצי אחר מציאת הגופה, בכל זאת הגיעו כשלושים איש, רובם ככולם מנויי מועדון הספורט של השכונה היוקרתית על רכס הכרמל, שבאו להיפרד מהאיש שהיה מוכר כ"שלמה השומר של הקאנטרי", אבל היה לתושבי השכונה אב הבית, הלב הפועם של המועדון, והם סבורים שאך סימלי הוא שמותו בא בעקבות אירוע לבבי שחווה מספר ימים קודם לכן.
חברת מועצת העיר, עורכת הדין שרית גולן שטיינברג אף היא הספידה אותו, "עצוב מאד", כתבה מארה"ב שם היא כעת בטיול, "הילדים כל כך אהבו אותו. היו יושבים לדבר אתו והיה מספר להם סיפורים על עצמו לעל השירות הצבאי שלו".
שלמה הרשקוביץ, השומר בכניסה לקאנטרי של דניה היה איש בודד מאד. הוריו עלו מרומניה, אודים מוצלים מאש, והשתכנו בדירת שני חדרים קטנטנה בקריית מוצקין. לפני כמעט 67 שנים נולד בנם הבכור והיחידי, שלמה. לא היו לו אחים או בני דודים, ומשמתו הוריו בגיל צעיר הוא נותר לבדו באותה דירה קטנה בקריית מוצקין. לא היה לו טלפון נייד, רק טלפון קווי באותה דירה קטנה, אליה היה חוזר כל יום בסוף משמרת, מכין לו פרוסת לחם אחיד עם גבינה לבנה ומלפפון, ומתיישב לראות מבט עד שנרדם. הוא אמנם נישא בגיל צעיר אך נישואים אלו לא החזיקו יותר מכמה חודשים.
"לא ידעתי שהיה גלמוד. אני זוכרת אותו כאיש המקסים שתמיד שם ושתמיד מברך לשלום. תמיד אכפת לו ותמיד עושה מעל ומעבר לתפקיד", אמרה לוואלה אודיה שווץ שהיא ובעלה רועי תושבי השכונה וחברי המועדון זה חמש שנים, המתאמנים ומבלים במקום עם ילדיהם בימי השבוע ובסופ"שים, "הוא היה מעין אב בית, לא עוד שומר, עם המון אנשים במועדון שראו בו מעין בן משפחה. האמת שמרגש לראות לכמה אנשים הוא היה חלק מהחיים".
"הוא יצר קשר מדהים עם ילדים", סיפרה מירי רבינוביץ', אשתו של ארנון, מדריך הטניס שילדיהם שבינתיים כבר גדלו בילו ימים ארוכים במועדון, "הוא תמיד התעניין בהם, שאל לשלומם, דיבר איתם ותמיד היה מעודד אותם להיות חיוביים ולהשקיע בלימודים. אין אחד שלא הכיר אותו במועדון, ועשרות שנים הוא היה חלק בלתי נפרד מהמועדון. רק אתמול נודע לי שהיה גלמוד וזה עשה לי רע. איך לא ידעתי את זה?".
"הוא מעולם לא הרחיב על כך על אף שיחותינו הרבות. ילדים לא היו לו", סיפר, אסף נווה בן ה-34, שהכיר אותו מאז היה ילד שגדל בשכונה, והיום בכיר בחברת טכנולוגיה ברעננה, "הוא אמר לי שאין לו משפחה או חברים ולדירה שלו מעולם לא הסכים שאבוא. אני מניח שהתבייש כי חי מאד בצמצום". עוד הוסיף, "הוא גם היה על הרצף אך מעולם לא אובחן, ואולי זו הסיבה שהיה לו הרבה יותר קל ליצור חברויות עם ילדים. לילדים יש יותר סבלנות להקשיב לאדם מבוגר שחוזר על אותו המשפט שוב ושוב, למבוגרים אף פעם אין זמן, בטח שלא לשומר. לא היה ילד בשכונה ששלמה לא הכיר בשמו, אך לכולנו קרא בשמות החיבה שלנו, גם כשכבר לבשנו מדים ופרחנו מהעיר".
"לשלמה ולי היה קשר מיוחד. מגיל קטן היה מחכה לי עם חטיף 'אגוזי' ומספר לי על הרפתקאותיו כנהג משאית בצה"ל, על כלי תחבורה גדולים אותם היה אוסף כצעצועים, ומציג תמונות מימי השירות. כשלא היה לי כוח לחזור ברגל מהחוג היה שמח להסיע אותי הביתה ולהשוויץ בהגה בסובארו הישנה שלו. בכל מפגש, בכל שיחה, תמיד דיבר על הפנסיה, הדגיש שהוא אחראי ודאג להפקיד מכל משכורת שלו, שיהיה לו ממה להתקיים. אולי כי ידע שלא יהיה איש שידאג לו. בינואר היה אמור לחגוג 67, כמעט הגיע לגיל הפנסיה המיוחלת, ואולי לא רצה או לא צריך היה שיגיע לשם".
"כל חייו היה לבד והוא מת לבד", הוסיף נווה, "אבל בזכות פרסום המקרה כעת הוא יקבל את כל האהבה והחום שלא זכה להם. אין לו ממשיך ואין מי שישב עליו שבעה, אבל לא שוכחים אותו".
מנכ"ל מועדון הספורט דניה, תושב השכונה שלומי נחשול, היה המבוגר ששמר אתו על קשר מיוחד מאז קיבל את התפקיד בשנות התשעים. הוא עשה אצל שלמה ביקור ניחומים כשאימו נפטרה, והבין שיש לו עניין עם איש מיוחד בסיטואציה מיוחדת. "היתה לו איזו בעיה אבל לא מוגדרת. ואז הוא נשאר לבד בלי הורים, בלי אישה או ילדים ובלי אחים. גם חברים לא היו לו, כנראה כחלק מהבעיה שהייתה לו. גם ברווחה נפל מתחת לרדאר, לא נכה, לא קשיש, לא חסר בית, משכורת קבועה". הוא הוסיף, "הוא התייחס למועדון כאל בית ואנחנו, שידענו שהוא בודד, דאגנו לו כל הזמן. היינו מזמינים לסופי שבוע, לארוחות, אבל הוא תמיד סירב". עכשיו כבר אפשר לגלות שבמועדון שינו סדרי עולם בגללו, "לפני כעשור הוא פלט כדור מאקדחו ושללו ממנו את הרישיון. את האקדח כבר לא יכולנו להשיב לו אבל הצלחנו למרות זאת שיוכל לעבוד, עם גז פלפל, באישור מיוחד והמשכנו להעסיק אותו".
"בבוקר שישי לפני עשרה ימים החלה ההתדרדרות במצבו. הוא הגיע לעבודה למרות שהרגיש לא טוב כי היה חשוב לו שבמשמרת שלו לא יהיה שער ריק. שלחתי אותו עם מונית לקופת חולים. הוא חזר אחרי שעה ואמר שלא קיבלו אותו, שלחנו אותו שוב, הפעם לבית חולים, עם מכתב שמסביר את המצב. ב'כרמל' אשפזו אותו והתברר שעבר התקף לב. בתוך ימים עבר שני צנתורים. אבל כל מה שהיה לו חשוב זה שניקח את הסובארו שנת 80 שלו למקום בטוח שלא יפרצו לו. כשהשתחרר ברביעי שעבר הוא בא למועדון, לקח את האוטו ונסע הביתה. בחמישי כבר רצה לחזור אבל עודדתי אותו לנוח בבית וסיכמנו שנשתמע בראשון. בראשון התקשרתי מהבוקר על הלילה. הוא לא ענה. אז בשני נסעתי אליו ולא היה מענה בדלת. בסופו של דבר הלכתי לשיטור הקהילתי וחזרתי עם שוטר שהזעיק מכבי אש, ומד"א, פרצו את הדלת ומצאנו אותו בחדרו הקטן, שוכב ליד המיטה. הדוור טוען שראה אותו בראשון בבוקר. אז ככל הנראה היה כך לא יותר מיממה. הלוויה נערכה מיד אחר כך".
"המועדון יארגן מצבה", מבטיח מנכ"ל המועדון, "מאות החברים שלנו כולם מגויסים לזה. כל השכונה באבל על שלמה. זה מאד טרי אבל אפשר לומר שזה גם רצון הנהלת העמותה, אנחנו ננציח אותו".
"מה לומדים מזה? שיש אנשים טובים עם לב טוב שרק רוצים לתת, ואנחנו כחברה וכעסק צריכים לדאוג לאנשים כאלה. מה שקיבלנו ממנו זה מאתיים אחוז. הוא נתן את הנשמה שלו למועדון וזה מלמד שגם בעסק צריך ללכת עם הלב. למועדון יש לב ונשמה וזה בזכות אנשים כאלה. נקווה שנמשיך את המסורת שלו ונהיה בני אדם טובים".