נפתח בספוילר: ייסורי המשא ומתן הקואליציוני שמאריכים את דרכו של בנימין נתניהו חזרה לשלטון לא באמת מאיימים על הקמת ממשלתו השישית, אפילו לא לרגע. הבלוק המגובש והנאמן שהוא בנה במשך חמש מערכות בחירות כדי לשרוד את כתבי האישום והלך אחריו גם לשנה וחצי במדבר האופוזיציוני, לא הגיע עד הלום, עם 64 מנדטים, כדי לוותר על ממשלת ימין "מלא-מלא" בגלל קרבות אגו וג'ובים. לכן, קרוב לוודאי שכל המשברים, הדרישות והתנאים יבואו על פתרונם, גם אם למורת רוחו של נתניהו, זה ייקח עד הרגע האחרון. בסוף, הבלוק יכבוש את מבצרו.
ואולם, מכאובי הגדילה בדרך להקמת הממשלה משקפים את יחסי הכוחות האמיתיים בין הבלוק לארכיטקט שלו: נתניהו תלוי בשותפיו לא פחות, אם לא יותר, משהם תלויים בו; עבורם זה משחק פוליטי, על עוצמה, תקציבים ואולי גם קצת אידיאולוגיה, אבל הוא גם נאשם במגרש הפלילי, עם הקואליציה היחידה שתאפשר לו לנסות לעצור את המשפט ולחמוק מהדין. לכן, זה לא באמת משא ומתן בין שווים: כאן יש צד אחד שמוכן לתת הכל ובצד השני שותפים שרק רוצים לנצל את הסיטואציה לטובתם ולקבל את גמולם על נאמנותם לאורך כל הדרך.
במשא ומתן נורמלי, בעולם אלטרנטיבי בו נתניהו ללא כתבי אישום, הוא היה יכול לנפנף את בצלאל סמוטריץ' ולפנות לאחת ממפלגות האופוזיציה בהצעה מקבילה, לפחות בכאילו, כדי להוריד אותו מתיק האוצר. בעולם האלטרנטיבי הזה, סמוטריץ' ואיתמר בן גביר אולי לא היו מגיעים לשבת סביב שולחן המו"מ מלכתחילה, ונתניהו, כהרגלו, היה מעדיף לרפד את עצמו משמאל עם מפלגת מרכז מתונה במקום להושיב אותם בקבינט המדיני ביטחוני. במציאות, בה נתניהו קשר את גורלו לימין הקיצוני והינדס אותם לחלק אינטגרלי מהבלוק עם החרדים המסורים והנאמנים עד כלות, הם השותפים היחידים שיש לו, וכולם מנצלים כעת את הסטטוס הזה עד תום.
אחרי הניצחון הגדול בבחירות, נתניהו רצה שהבלוק יקים ממשלת בזק צ'יק צ'ק, על בסיס מסמך הבנות רזה וחלוקת תיקים מהירה. אבל השותפים שלו, בהובלת סמוטריץ', בלמו אותו וכפו עליו להיכנס לפרטים הקטנים. הנייר סובל הכול, על כך תעיד רשימה ארוכה של סעיפים בהסכמים קואליציוניים שמעולם לא יושמו או מומשו לאורך השנים, כמו גם הבטחות לא מקוימות של נתניהו לשותפיו ובוחריו. אבל המשא ומתן מחלק את הכוח, קובע את גבולות הגזרה ומקבע בכתב את סדר היום של הממשלה העתידה לבוא. הבלוק של נתניהו דרש את שלו ואילץ אותו לתת בכתב כמה שיותר התחייבויות מראש.
הבלוק דרש גם את תיק האוצר, אותו נתניהו תיכנן תחילה להשאיר קרוב אליו ולמנות שר מהליכוד. הוא אמנם הציע זכות ראשונים ליו"ר ש"ס אריה דרעי, אך בעיקר בניסיון לבלום את הדרישות של סמוטריץ' לתיק בכיר ולדחוף אותו לתיק בינוני כמו המשפטים או החינוך. הניסיונות שלו להוריד את יור הציונות הדתית מהעץ כשלו, והסתיימו בהסדר רוטציה תקדימי ומוזר במשרד האוצר במסגרתו הקדנציה תחולק בין סמוטריץ' ודרעי, שמייצגים שתי גישות כלכליות הפוכות שיתחלפו תוך שנתיים. מעולם לא היתה רוטציה במשרד האוצר, כמו שמעולם לא היה ראש ממשלה חליפי, ההמצאה הפוליטית שהקימה את ממשלתו הקודמת של נתניהו עם גנץ ב2020 ועברה בירושה גם לנפתלי בנט ויאיר לפיד. על שניהם חתום אותו בית יוצר.
בחסות הקרב של סמוטריץ' על משרד האוצר, שעיכב את השיחות במשך שבועיים, הבלוק של נתניהו קם על יוצרו. כל השותפים רק חידדו עמדות והוסיפו דרישות; תקציבים לאברכים ולישיבות, פסקת התגברות ורפורמות משפטיות, הסדרת המאחזים הבלתי חוקיים, שינויים בחוק השבות והגברת האכיפה על חוקי השבת. בן גביר, השר המיועד לביטחון פנים, סליחה, לביטחון לאומי, הגדיל משמעותית את סמכויתיו על המשטרה, יקבל תקציבים גדולים ויעביר אליו את האחריות על מג"ב ביו"ש מגופי אכיפה של משרדי ממשלה אחרים - הוא גם דרש להכניס את השב"כ לטפל בפשיעה בערים הערביות.
נמשיך; סמוטריץ' דורש לפרק את המינהל האזרחי בשטחים ולקבל למשרד האוצר את הסמכויות האזרחיות על המתנחלים היהודים ביהודה ושומרון, מהלך בעייתי ומורכב מבחינה ביטחונית, משפטית ובינלאומית. דרעי דורש לחוקק, עוד לפני הקמת הממשלה, חוק פרסונלי שיאפשר לו לכהן כשר למרות שהורשע בעבירות מס בשנה שעברה, וביהדות התורה רוצים חוק שיתן לסגן שר סמכויות של שר במשרדים. ככלל, הדרישות התקציביות המצטברות של כלל השותפות ידרשו קיצוצים גדולים ממקורות אחרים בקופת המדינה. ולא רק הרוטציה באוצר תייצר אנומליות מינהליות; לפי דרישת השותפות, משרד הנגב והגליל יפוצל ממשרד הפריפריה, משרד ירושלים יפוצל ממשרד מורשת, והיד עוד נטויה על משרדים קטנטנים בפיצולי פיצולים.
"כיוון שאין אלטרנטיבה, אנחנו נותנים כמעט הכול ולא מקבלים כלום", איבחן במדויק השבוע ח"כ דוד ביטן בסבב ראיונות תקשורתי בו מתח ביקורת על ניהול המשא ומתן. הליכודניקים ישלמו את מחיר הבלוק כשייאלצו להתחלק בשאריות התיקים הבינוניים שיישארו לנתניהו אחרי המקח וממכר עם השותפות. כל עוד נתניהו מחשב את דרכו המשפטית, אין לו אלא לקבל את מלוא דרישות הבלוק, לפחות על הנייר, כדי להקים ממשלה ולחזור לשלטון. את שלב הביצוע, או לחילופין את מקצה הנקמה או השיפורים, תמיד יוכל לדחות לעוד כמה חודשים.