בשנה החולפת נרצחו 20 נשים על ידי קרובי משפחתן - כך עולה מהדיווחים של ויצו לאחר פיענוחי הרציחות בחודשים האחרונים. על פי נתוני המשטרה, ישנן עוד 7 נשים שעלולות להיכנס לרשימה שחורה זו, אולם התיק בעניינן טרם נסגר.
בוסנה בת ה-35, אם לארבעה ילדים, שחיה בזוגיות אלימה במשך שנים רבות וכיום משתתפת בתוכנית "צומחות ביחד בראש מורם" של ארגון ויצו, סיפרה לוואלה! איך הצליחה להיחלץ ברגע האחרון מבן זוגה שהכה אותה: "הכרנו דרך חברה, הייתי בת 24 והוא היה גדול ממני בשלוש שנים. יצאנו במשך שנתיים לפני שהתחתנו, וכבר בשלב הזה היו אירועים של אלימות אבל חשבתי שאחרי החתונה זה יעבור, כי הוא יתבגר. משנה לשנה זה הלך והתגבר, הייתי במרה שחורה. המשפחה שלי ניסתה לעזור לי, אבל הייתי אמפטית אליו וחשבתי שזה בגלל החיים הקשים שלו, כל פעם חיפשתי תירוץ לאלימות שלו".
עוד בוואלה!
"במשך השנים האלימות שלו הייתה מופנית בעיקר אליי", ממשיכה בוסנה, "היו הרבה אירועים של חניקות קשות, פעם אחת התעוררתי באמצע הלילה כשהוא מכניס לי בכוח בקבוק אלכוהול לפה ומכריח אותי לשתות. בקושי הצלחתי לנשום וברגע האחרון הוא שחרר. בשישי אחד הוא היה שתוי לגמרי, והוא התעצבן עלי כי לא הסכמתי לקחת כסף מאמא שלי לקנות דירה כי הייתי בחובות גדולים. הוא תפס אותי, חנק עם החבל של הנרגילה שלו, והוא החזיק אותי בכל הגוף כך שלא יכולתי להתנגד. אני לא יודעת מאיפה מצאתי את הכוחות להשתחרר. לצערי גם אחרי המקרה שהוא כמעט הרג אותי - נשארתי איתו".
לדבריה, המקרה ששבר אותה קרה לפני כארבע שנים, כשהפעם האלימות של בעלה הופנתה כלפי בנם הקטן. "בשבת אחת הלכתי לבקר את השכנים עם הילדים והוא לא רצה לבוא. כשחזרנו הוא לא היה בבית והתחלתי עם המקלחות והרדמות. פתאום הוא חזר לבית שתוי בלי ששמתי לב. הקטן, בן שנתיים, רץ לחבק אותו, והוא פשוט זרק אותו על המיטה והתחיל להרביץ לו. לא הבנתי מה קרה כי הוא רק רצה לחבק אותו. הוא התחיל לדרוך עליו ממש והילד צורח ואני מנסה להפריד ביניהם. פתאום הוא הסתובב רגע אז לקחתי מהר את הילד, ואמרתי לכל שאר הילדים לבוא איתי וברחנו לגינה הציבורית. חלק מהילדים יצאו בלי נעלים וגרביים, חלק עם פיג'מות מהמקלחות".
"כשהיינו בגינה לא ידעתי מה לעשות עם ארבעת הילדים, מחוץ לבית בשעות הערב", ממשיכה בוסנה. "מבחינתי להתקשר למשטרה לא הייתה באמת אופציה כי הם אף פעם לא עזרו לי, אבל הפעם הזאת ראיתי מישהי בגן המשחקים ושאלתי אותה אם אפשר שיחה - והתקשרתי למשטרה. אמרתי להם לבוא אבל בלי סירנות כדי לא לסכן אותי, הם באו ולקחו אותו למעצר. רציתי להגיש עליו תלונה אבל פתאום אחותו הגיעה למשטרה ושכנעה אותי לא להגיש תלונה ולכן לא הגשתי. היה לו צו הרחקה לשלושה ימים".
אחרי המקרה הזה בוסנה כבר לא חזרה לביתה. "נסעתי לאמא שלי, שם היא שיקפה לי את המצב שלי וככה התחלתי את התהליך שלי לצאת ממעגל האלימות. השלבים הבאים היו קשים מאוד כי בתקופה של המשפט הוא היה במעצר בית עם צו הרחקה ממני, אך הוא כמובן הפר אותו. הוא ניסה להתקשר אליי למרות שהיה אסור לו כי הוא רצה לחזור. הוא הסתובב ליד הבית שלי, פעם אחת הוא הגיע לצהרון של הילדים, ואז הוא איים עלי בטלפון שהוא ירצח אותי. פחדתי מאוד כי זו פעם ראשונה שיצאתי נגדו באופן גלוי. החלטתי שזה יותר מדי והלכנו למקלט לנשים מוכות".
בסוף המשפט נגזרו על בן זוגה של בוסנה 11 חודשי מאסר בלבד, בסופם הוא השתלב בהוסטל לשיקום, אולם חזר לכלא לאחר תקרית אלימה מול צוות ההוסטל. אחרי ארבעה חודשים נוספים בן זוגה השתחרר מהמאסר. "התקשרו אליי מהמשטרה ואמרו לי שהוא משתחרר ושעדיף לי להיכנס למקלט", נזכרת בוסנה. "זה היה ממש מתסכל כי במקום לטפל בו, למרות שהוא מסוכן, אמרו לי להיכנס למקלט. החלטתי שאני לא עושה את זה כי אני לא יכולה שוב לעקור את הילדים מהמסגרות, אחרי שהם סוף סוף הצליחו להשתלב בהן. החלום של המשפחה המושלמת שכל כך רציתי התנפץ לי בפנים".
בשלוש השנים האחרונות בן זוגה של בוסנה לא בקשר איתה או עם הילדים והיא מנסה לקבל אפוטרופוסיות מלאה על הילדים, אך מדובר בתהליך לא פשוט. יום המאבק באלימות נגד נשים מציף אצל בוסנה תחושת ניצחון מהולה בתחושת מחנק על השנים הקשות שעברה: "התחושה שיש מישהו שמסכן אותך ומה שיש למדינה להגיד במקום לעצור אותו, זה להגיד לך ללכת למקלט - זו תחושה קשה ומתסכלת ביותר. למה אני צריכה לעקור את עצמי? לנשים שנמצאות במצוקה אני אומרת דבר אחד - כשתצאו משם אתן תבינו כמה אתן חזקות ויכולות להיות גם לבד".