במאבק בשינוי האקלים "הטבע ניצח, ואנחנו הפסדנו", אמרה היום (שלישי) נחמה רונן, לשעבר מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, לוואלה. "האנושות נמצאת כעת בשלב שבו כבר ברור שלא נצליח למתן את עליית הטמפרטורות הגלובליות אל מתחת ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל הרמה שלפני העידן התעשייתי. הטמפרטורות הגלובליות כבר עלו ב-1.2 מעלות צלזיוס בממוצע, ומה שנותר כעת הוא רק למצוא דרכים להסתגל ולהתמודד עם ההשלכות החמורות של התחממות כזאת: בצורות קיצוניות, התייבשות, גלי חום והצפות", הדגישה רונן, כיו"ם יו"ר קבוצת ממן.
האמירות הקשות באות על רקע פתיחת פסגת האקלים השנתית של האו"ם cop27, שנערכת השנה בשארח א-שייח במצרים - מדינה ענייה באזור שמועד לסבול קשה ביותר מההשלכות של שינוי האקלים. עריכת הוועידה במצרים היא מכוונת משום שההתמקדות השנה בפסגה היא בדרכים שהעולם העשיר יכול לסייע לעולם המתפתח בהתמודדות עם משבר האקלים. השינוי חל לאחר שנים שבהן הדיון כולו נסוב רק על היעדים הנדרשים להפחתת פליטות פחמן כדי לרסן את ההתחממות הגלובלית. עם זאת, השנה, מניעת ההתחממות נדחקה מראש סדר העדיפויות לטובת דיון מעשי ומציאותי, לאור חוסר ההצלחה המתמשך של הממשלות השונות לעמוד באותם יעדים. וישראל אינה פטורה: בשנה שעברה, ראש הממשלה דאז נפתלי בנט הודיע כי ישראל תגיע ליעד של אפס פליטות עד 2050, אך המדינה לא עמדה אפילו ביעד של 2020 ל-10% אנרגיות מתחדשות, וככל הנראה לא תעמוד ביעד ל-2030, שקבע הפחתה של 27% בפליטות ו-30% אנרגיות מתחדשות.
חוסר ההתקדמות הכללי של הממשלות שמוסתר היטב על ידי גיבובי מלים גבוהות ואמירות מפוצצות של מנהיגים שהתקשורת אוהבת לסקר ולצטט, בולט עוד יותר לאור העובדה שכל המדינות המשתתפות בוועידת האקלים השנה התבקשו להגיש תוכניות אקלים לאומיות מעודכנות לאור האי עמידה ביעדים - רק 25 עשו כך.
לכן, בשבועיים הקרובים, משתתפים ממאתיים מדינות ידונו בפסגה בעיקר בדרכים לגבש מערכת שתתעל כסף לסיוע למדינות העניות בעולם להתמודד עם האסונות שכבר נגרמים בשל ההתחממות, וגיבוש התמיכה הטכנית והמימון הנדרש למדינות מתפתחות.
הסתגלות אקלימית (climate adaptation) היא יישום שינויים במערכת האקולוגית, חברתית או כלכלית בתגובה להשלכות בפועל ולהשלכות העתידיות הצפויות לשינוי האקלים. בפועל, הכוונה היא שמדינות, עסקים וקהילות ישקיעו באמצעים בתגובה להשפעות של שינוי האקלים באופן מיידי - ובמקביל יתכוננו להשפעות עתידיות. "אנחנו צריכים להתעלם מהגישה המצומצמת והמטעה, שלפיה יש להתמקד רק בתחום אחד במאבק - הפסקת השימוש בפחם והפחתת פליטות", אמר אתמול מחמוד מוהלדין, כלכלן מצרי וסגן נשיא בכיר לסדר היום לפיתוח בבנק העולמי ל"פורום הכלכלי העולמי".
רונן מסכימה. הטמפרטורה במזרח התיכון עלתה בשנים האחרונות ב-25% יותר מהממוצע העולמי, והיא מזהירה כי בעתיד הלא רחוק, 50 מעלות צלזיוס לא יהיו נחלתם הבלעדית של האמירויות, קטאר, מצרים וכדומה. "עם זאת", לדבריה, "ישראל, שכל כך מצטיינת בפיתוח טכנולוגיות ופתרונות להתמודדות עם ההשלכות השונות של שינוי האקלים; המדינה שניהול משק המים שלה הוא אולי הטוב בעולם, אינה מסוגלת ליישם את אותם פתרונות באופן מקומי. איני מפקפקת בחשיבות שיתופי פעולה בינלאומיים, אך ישראל צריכה לדאוג קודם כל לעצמה".
רונן, מי שהייתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה ב-1996-1999, אינה מופתעת מההתנהלות הזאת: "ב-1997 התקיימה ועידת האקלים הראשונה בניו יורק, ושם התוודעתי לעומק המשבר. הנשיא ביל קלינטון נשא את הנאום הפותח, והנואם הראשי היה אחד מהדמויות הבולטות בתחום המודעות למשבר האקלים - אל גור. רבים מבכירי המערכת הפוליטית הישראלית רצו להשתתף, עד כדי כך שהתנהלו ויכוחים על מי יזכה בכבוד. בנימין נתניהו, דאז ראש הממשלה, היה אמור לעמוד בראש המשלחת, אלא שבסופו של דבר עניינים פוליטיים, כדוגמת הרכב המטבחון, גרמו לו לבטל את השתתפותו", היא נזכרת. "בסופו של דבר, הייתי הנציגה הישראלית היחידה שהגיעה לוועידה בתוקף תפקידי כמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה. אקלים לא היה - ועדיין אינו - נושא באמת חשוב בעיניהם של הפוליטיקאים הישראלים".
ואכן, אפילו מבדיקה מהירה של הקמפיינים השונים לקראת הבחירות החמישיות שנערכו במדינה רק בשבוע שעבר, עולה חוסר היחס המשווע של הפוליטיקאים למשבר האקלים. בשילוב העובדה שבישראל לא קמה מעולם מפלגה ירוקה, והמפלגה היחידה ששמה בראש סדר העדיפויות שלה את נושא האקלים, מרצ, לא עברה את אחוז החסימה, לא קשה להבין עד כמה היחס של הפוליטיקה הישראלית למשבר האקלים אינו הולם את המציאות שכבר טופחת - וקופחת - על ראשנו.
לרונן יש עצה מעשית לממשלה החדשה: "אם היו שואלים אותי, הייתי ממנה אדם שיהיה אחראי על משבר האקלים והמאבק בשינוי האקלים שאינו אידיאולוג גדול או שהנושא יקר במיוחד לליבו, אלא דווקא איש שיודע להוציא דברים לפועל. מישהו שעובד ויודע להפוך מלים למעשים. אין צורך להמתין עד שיהיה לנו חוק אקלים במדינה, או להמשיך לדבר לנצח על מתי חוק אקלים כזה יעבור, מדוע הוא לא עבר עד כה והיכן נתקע התהליך - צריך להתחיל לפעול כבר עכשיו ללא תירוצים.
"בתחום הפאנלים הסולאריים, למשל, בישראל יש שמש כמעט כל ימות השנה. מדוע לא קיימת מדיניות ממשלתית שמחייבת רשויות העירוניות להתקין פאנלים סולאריים על כל בנייני המגורים והמשרדים החדשים שנבנים? לא צריך חוק אקלים בשביל זה. ומה בדבר ההצפות שייגרמו, למשל, כשכמויות גדולות מהרגיל של גשם ירדו כאן בבת אחת, כפי שקרה בקיץ האחרון באירופה או בארצות הברית? בלוס אנג'לס למשל מקימים מחסומים מיוחדים סביב נמל התעופה למקרה של הצפות באזור. מה עושים כאן?"
הפער בין היכולת הטכנולוגית יוצאת הדופן של ישראל ליישום הממשלתי של יכולת זאת באופן מקומי מטרידה גם את המגזר הפרטי בישראל. לרמי רשף, מנכ"ל חברת ג'נסל שפיתחה טכנולוגיה המאפשרת הפקת חשמל ממימן ללא פליטות פחמניות ומהווה חלק ממשלחת של PLANETech ורשות החדשנות לוועידת האקלים, יש מסר ברור לממשלה: "יש פער עצום בין הקידמה הטכנולוגית בתחום האקלים שיוצאת מישראל, לבין העובדה שממשלת ישראל מפגרת בעמידה ביעדי האקלים. לראייה, כיום רק 6% מהאנרגיה של ישראל מקורה באנרגיה מתחדשת.
"כמדינה ים תיכונית שהתברכה בשמש ופוטנציאל להפקת אנרגיה נקייה, ממשלות קודמות לא נקטו בעמדת מנהיגות; את התפקיד הזה מילאו רק עסקים ויזמים. הממשלה החדשה חייבת לאמץ יעדי אנרגיה מתחדשת ואקלים אגרסיביים ומקיפים יותר".
אירוני הדבר שהביתן הישראלי בוועידה, שנבנה בעלות של חמישה מיליון שקלים, מציג לעולם פתרונות שמכונים "אקלים-טק" - פתרונות מעשיים שנועדו לפתור את משבר האקלים ומבוססים על הטבע. בביתן הישראלי ייערכו במהלך הוועידה לא פחות מ-35 אירועים שונים בנושאים מגוונים: שמירה על המגוון ביולוגי, חדשנות אקלים, הפחתת פליטות גזי חממה, אדפטציה לשינוי אקלים, ביטחון מזון, מים, אנרגיה, התמודדות עם תופעת המדבור ועוד. כעת נותר לתהות היכן אפשר לראות וליהנות מהפתרונות האלה בחיי היומיום שלנו ?