כששוגרו אליי, כמו אל כל העיתונאים, התמונות ממסיבת העיתונאים של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן, חלפה בי המחשבה על נפוליאון וחיילי המשמר שלו. יש הטוענים שהסיפור על כך שנפוליאון בונפרטה היה נמוך באופן קיצוני הוא המצאה, והסיבה לכך שדבקה בו הסטיגמה היא בין היתר העובדה שהיה מוקף תמיד בחיילי משמר גבוהים במיוחד.
בתמונות, כשהם עומדים זה לצד זה, הפרשי הגבהים נותנים לרגע את התחושה שרוטמן הוא חייל המשמר המצטיין והגבוה של סמוטריץ'. סמוטריץ' משך אותו אל המערכת הפוליטית בדיוק לצורך המערכה החשובה ביותר שלו, אם תרצו המקבילה ל"קרב אוסטרליץ'" של נפוליאון. במשך שנים רוטמן עוסק רק בחומר הזה. בית גידולו הוא לא איזה מפעל ההתיישבותי ביש"ע, לא גבעה ביהודה ושומרון, ולא גוש אמונים. הוא נולד וגדל בבני ברק, למד בתלמוד תורה, ושירת ברבנות הצבאית, ואת פרסומו עשה כשהקים את התנועה למשילות ודמוקרטיה, שבה החל את מלחמתו נגד מה שהוא וסמוטריץ' רואים כציר הרשע - בג"ץ והפרקליטות.
את הרכש הזה הביא סמוטריץ' בדיוק עבור הרגע הקדוש הזה שבו יוכל להציג את תוכנית ההרס של מערכת המשפט בישראל, או כפי שהוא מכנה אותה: "RESTART למערכת המשפט בישראל". תחשבו רגע על המיתוג הזה: RESTART - לכבות ולהדליק (זה בדרך כלל מה שאנחנו עושים כשאנחנו לא יודעים לתקן את הבאג במחשב. מכבים ומדליקים מחדש)
"התוכנית לא תחול על נתניהו", הבטיח ח"כ בצלאל סמוטריץ' במסיבת העיתונאים כשהציג את הצעתו לבטל את סעיף הפרת האמונים מחוק העונשין, "ונסדיר את זה בחוק, כדי לא לתת תירוץ לשמאל ולתקשורת לדחות את כל התוכנית ולמקד את הדיון רק בנתניהו". נשמע טוב, סמוטריץ' מבקש דיון ענייני ומסביר לנו שלא הכל קשור ל"כן ביבי, לא ביבי". נשמע טוב אבל מאד לא אמין.
הנה ההסבר. פרק ב' של חוק העונשין עוסק ב"תחולת דיני העונשין לפי זמן עשיית העבירה", וכך, בין השאר, נכתב בו: "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה". לענייננו ובעברית פשוטה. מרגע שתבוטל עבירת הפרת האמונים, כל אדם שנחקר בחקירה פלילית בגין סעיף הפרת אמונים תיפסק חקירתו, כל אדם שמתנהל נגדו משפט על סעיף זה, ייפסק משפטו, וכל אסיר שמרצה מאסר בגין עבירה זו ישוחרר באופן מיידי מהכלא.
המחוקק רוצה למנוע מצב אבסורדי בו אדם יישפט על עבירה שלא קיימת בספר החוקים, ובצדק. במצב זה, הלוגיקה אומרת שאם אדם הורשע בעבירה זו, הורשע בה שלא בצדק, שכן לבקשת סמוטריץ' המעשה לא צריך מלכתחילה להיחשב כעבירה פלילית. מובן שאין מוצדקת מהרטרואקטיביות בחוק הזה. אם כך, מה פשר החרטוט של "נדאג בחוק שזה לא יחול על נתניהו"? אם המחוקק הישראלי יגיע למסקנה שהפרת אמונים היא אינה עבירה, למה שיורשע בה נתניהו? הרי זה יהיה עוול משווע כלפיו, וברור שזה לא יעמוד בשום סטנדרט של משפטי חוקתי.
לו היה תם לב, היה סמוטריץ' יכול לפעול אחרת: להציע למשל לתקן את עבירת הפרת אמונים ולא לבטלה. חוק העונשין מתייחס גם למצב כזה וקובע שאם שינוי החוק אמור להקל בצורה זו אחרת עם הנאשם, אז יש כמובן להחיל על המקרה שלו את החוק המתוקן. למה סמוטריץ' לא הלך בדרך הזאת? אולי כי לא משנה איך תתקן את סעיף הפרת האמונים, תתקשה להגיע תוצאה לפיה הסעיף לא יחול על איש ציבור שקיבל טובות הנאה השוות כ -700 אלף שקלים מאיש עסקים בזמן שזה מצדו ביקש מאיש הציבור סיוע הקשור לתפקידו הציבורי. לנסח את הסעיף מחדש באופן שלא יחול על מקרה מעין זה, נראה ככאב ראש שייגמר בכישלון. לכן, הפתרון של ביטול סעיף הפרת האמונים נראה הרבה יותר קל.
אז מה המשמעות של אמירת סמוטריץ' שהסעיף הזה לא יחול על נתניהו? היא אינה קיימת. כשיגיע היום שיצטרך לפרוע את החוב הזה, סמוטריץ ימלמל משהו על זה שניסה, אבל זה היה בלתי אפשרי משפטית, וישכנע אותנו בכך שיהיה זה נורא לוותר על הרפורמה החשובה הזאת, רק משום שנתניהו יכול ליהנות ממנה. כשהוא יגיד את כל זה, זה יישמע לכולנו הגיוני בסך הכל.
מזימת ביטול סעיף הפרת האמונים היא האפקטיבית והמסוכנת מכל מזימות שלוחי נתניהו לחילוצו מאימת הדין. בואו נסקור לרגע את אלה שעלו עד עכשיו:
אפשרות החנינה: סיכוייה מוטלים בספק. הנשיא יצחק הרצוג בוודאות לא ידון בבקשת חנינה מעין זו לפני מתן גזר דין (אם יהיה כזה), ולאחר פסק דין חלוט שיינתן אולי עוד שלוש שנים. אם במקרה יבחר הרצוג לפעול בכיוון הזה לאחר פסק דין חלוט, זה יהיה לאחר שנתניהו יהיה מחויב לכל הפחות להביע חרטה על מעשיו. רחוק מדי, מסובך מדי, וכמובן לא רלוונטי לאפשרות חזרתו של נתניהו לחיים הפוליטיים.
אפשרות החוק הצרפתי + פסקת ההתגברות: זה אפשרי כמובן אך גם מסובך יחסית. הכנסת צריכה לחוקק חוק שמונע חקירות והעמדות לדין של שרים וראשי ממשלה תוך כדי כהונתם, ולקבוע בחוק שזה יחול גם על משפטים מתנהלים. כדי למנוע את התערבות בג"ץ בחקיקה כזאת, תחוקק גם פסקת ההתגברות שתאפשר לכנסת להפוך את החלטת בג"ץ. זה הליך אפשרי כמובן ובממשלת נתניהו-סמטריץ'-בן גביר גם ייהפך לישים, אבל הוא ארוך, מסורבל ועם פוטנציאל ליצירת כאוס חוקתי, שכן בג"'ץ עשוי להפוך חקיקות של הכנסת, והכנסת פסיקות של בג"ץ וחוזר חלילה.
ביטול סעיף הפרת אמונים: כאמור הוא, האפקטיבי ביותר לסמוטריץ' וחיילי המשמר שלו, שכן קשה עד בלתי אפשרי לתקוף אותו בבג"ץ. מה יטען העותר בבג"ץ? שהכנסת פעלה באופן בלתי סביר כשביטלה חוק שהיא עצמה חוקקה? לא נשמע סביר. מהלך חקיקתי כזה, אם תקום ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר, יהיה מהיר וקטלני. קרב אוסטרליץ' בתפארתו.
מול אותה עתירה חסרת סיכוי לבג"ץ ישלוף רוטמן מאמרים אקדמיים, לרבות זה של פרופ' מוטה קרמניצר, המזוהה עם השמאל, בגנות עבירת הפרת האמונים, עבירת הסל שמייצרת חוסר ודאות משפטית, שעשויה לשתק עובדי ציבור טובים ממעש שכן לא יידעו אף פעם אם מה שהם עושים הוא חוקי או לא, וכו'.
מרגע שסעיף החוק יתבטל, תיק 1000 יימחק, תיק 2000 יימחק, סעיף הפרת האמונים בתיק 4000 יימחק, ויישאר בו רק סעיף השוחד, שממנו נתניהו מאמין שיזוכה. ביטאתי דעתי פעמים רבות כאן שאמונתו של נתניהו בעניין זה ממש לא מופרכת. בקיצור, בסוף ההליך הזה יוכל לטעון נתניהו, כפי שטען מלכתחילה: "לא היה כלום, כי אין כלום".
אבל צודק סמוטריץ' שלא הכל קשור ל"כן ביבי, לא ביבי", אז בואו נדבר רגע על המפלצת המשפטית התורנית - עבירת הפרת האמונים. נכון, יש בה מימד של עמימות, שכן היא לא מגדירה מעשה ספציפי, כמו אונס או רצח למשל. האם היא העבירה היחידה העמומה בחוק העונשין וחוקים אחרים? קחו לדוגמה עבירה נפוצה מאד - תקיפה. סעיף 378 בחוק העונשין קובע: "המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה". האם העבירה הזאת קוהרנטית ביניכם? ברורה? חשבן לרגע על הורים שסוטרים קלות לילדיהם (פסול אולי אבל יש עוד כאלה)? או אפילו על הכאפות שרבנים נותנים לתלמידיהם בדרך חיבה? אני אישית מכיר כמה כאלה שממש כאבו, נעלבו ונפגעו מהכאפות האלה.
האם צריך להעמיד לדין את מחלקי הכאפות והסטירות על סוגיהם לדין? ברור שלא. כן, גם עבירת התקיפה היא "עמומה", פשוט כי יש עבירות שחייבות להיות עמומות. החוק לא מסוגל ולא צריך להתייחס לכל מקרה באופן ספציפי. גם החוק למניעת הטרדה מינית לא בדיוק קוהרנטי ונתון לפרשנות (מהי בדיוק הטרדה מינית), ועוד חוקים רבים מתכללים סוגים שונים של התנהגויות פוטנציאליות.
עכשיו בואו נחזור לסעיף 284 האיום והנורא מחוק העונשין - סעיף הפרת האמונים: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה, אילו נעשה כנגד יחיד דינו מאסר שלוש שנים". האם זה הניסוח המוצלח ביותר שהיה יכול להיות לחוק? ברור שלא. אפשר היה להתאמץ ולנסח אותו בצורה ידידותית יותר למשתמש, אבל גם אם היינו מנסחים אותו בצורה ידידותית יותר, הוא לא היה נהפך להרבה יותר ספציפי.
עדיין רוב המלאכה היתה נופלת על כתפי השופטים, פשוט משום שאי אפשר לחוקק חוק ספציפי לכל מקרה ומקרה, על כל עיוות מוסרי שלא דמיינו שכיול לבוא לעולם - סעיף שיתאים למקרה הספציפי של אולמרט וטלנסקי, סעיף ספציפי שיתאים למקרה של שלומי לחיאני שלקח הלוואות מהכפופים לו בעירייה, סעיף ספציפי שיתאים לניסו שחם שקיים יחסי מין עם שוטרות שתלויות בו, וסעיף ספציפי שיתאים לראש ממשלה שמקבל סיגרים ושמפניות במאות אלפי שקלים. כיוון שלא הגיוני שיהיה סעיף ספציפי לכל מקרה ומקרה, האלטרנטיבה היא סעיף סל. בלעדיו, כל המעשים הללו מוכשרים, ואז כסדום היינו.
נכון, חקיקת הסל משאירה מרחב פעולה רב לשופטים, והם אלה שצריכים בסופו של דבר להבהיר לציבור את המותר והאסור. זה לא קורה ברגע, זה תהליך אבולוציוני של שנים. מקרים חדשים מייצרים פסיקות והלכות חדשות. אתמול קצין שכבר עם השוטרות שעליהן הוא מפקד, זה כבר קרה, מחר סוהר יכריח אסיר ללמד את הבנים שלו מתמטיקה בזום, אחרת ירע את תנאיו בבית הכלא. גם לזה אין סעיף בחוק העונשין, נכון? אבל ספק אם מקרה כזה הייתם רוצים לחפף ללא אישום פלילי כלשהו. אי אפשר לנהל אכיפה מוסרית וצודקת ללא עבירות סל. זה שקר וזאת הונאה לספר לציבור שאפשר.
הפסיקה בעבירת הפרת האמונים התפתחה עם השנים. ציון הדרך המרכזי בהתפתחות הזאת היה פסק דין שבס שמיקד את העבירה ב"ניגוד עניינים חמור", ובקבלת כספים מבעל אינטרסים עסקיים תוך הסתרה ואי דיווח. פסק הדין נתן כלי עבודה טובים יותר לרשויות החוק ליישום הסעיף בפועל. האם העבירה היום קוהרנטית לחלוטין? בוודאי שלא, ולא פעם גרמה עוול לאנשי ציבור. מלים רבות שפכתי כאן על העוול הגדול שגרמה הפרקליטות לח"כ חיים כץ בתיק האדיוטי שהגישה נגדו על נסיבות החקיקה שניסה להעביר בוועדת הרווחה שבראשה עמד. בסופו של יום הסעיף הזה נמחק מכתב האישום במסגרת הסדר טיעון.
אז כן, אם כוונת סמוטריץ וחייל המשמר הגבוה שלו היתה להפוך את סעיף 284 בחוק העונשין לקוהרנטי יותר, היא היתה מביאה גאולה לעולם, אבל פניהם לא לתיקון, אלא לכיבוש נפוליאוני אלים של שלטון החוק הישראלי, פניהם להרס, ופניהם לחקיקה פרסונלית לטובת נתניהו. אחרת, לא היו מדברים על RESTART, ולא על ביטול סעיף מעין זה בחוק העונשין אלא על תיקונו.
ברוך קרא הוא פרשן המשפט בחדשות 13