הולכי הרגל הם קבוצת משתמשי הדרך הפגיעה ביותר, אבל גם בתוך הקבוצה הזו מסתבר שיש כאלו שמשלמים את המחיר של הזנחת הולכי הרגל באופן משמעותי יותר - האזרחים הוותיקים. מדובר בקבוצת גיל בעלת שורת מאפיינים קוגנטיביים והתנהגותיים שמציבים אותם ברמת סיכון גבוהה מאשר משתמשי דרך אחרים. כשעל פי קצב הגידול הנוכחי חלקם באוכלוסייה עומד לגדול מ-12% כיום עד כדי 14% עד שנת 2040, ברור לגמרי שמדובר במוקד סיכון הדורש טיפול נקודתי בהול.
את הנקודות האלו סימנה עמותת אור ירוק בדוח מיוחד שמנתח את נתוני ההיפגעות של האזרחים הוותיקים בישראל בעשור האחרון. מהשוואה לנתוני 2012 עולה כי בעשור האחרון נרשמה עלייה של כ-30% במספר האזרחים הוותיקים (בני 65 ומעלה) שנהרגו בתאונות דרכים, בממוצע של כ-75 הרוגים מדי שנה.
כשמציבים את מספר זה ביחס לככל ההרוגים בתאונות הדרכים, עומד השיעור שלהם על 22% - כמעט כפול משיעורם בכלל האוכלוסייה, שעומד על 12%. אחד מהנתונים במחקר שמבהיר באופן המובהק ביותר על העלייה במספר הנפגעים הוא הנתון הבא: בשנת 2012 נפגעו 1,900 אזרחים וותיקים בתאונות דרכים. בשנת 2020, על סגרי הקורונה, מיעוט היציאה מהבתים, ההשבתה של המשק ועל אלו אמצעי הזהירות שנקטו האזרחים הוותיקים בכל הקשור למקומות ציבוריים, עמד המספר על 1,936. כלומר, לא רק שלא נרשמה ירידה, אלא אפילו עלייה קלה - בשנה של השבתת משק.
עוד בוואלה!
הנסיקה לא נמצאת רק בכמות ההרוגים, אלא גם בכמות הפצועים קשה, כשההשוואה בין שנת 2012 ל-2021 מראה עלייה של 60% במספר האזרחים הוותיקים שנפצעו קשה - 479 בשנת 2021 לעומת 301 בשנת 2012.
56% מהאזרחים הוותיקים ההרוגים בעשור האחרון נהרגו כהולכי רגל. לצד ילדים, הם הנפגעים המובילים בקרב הולכי הרגל ברחובות ישראל. גם בהשוואה של הרלב"ד לנתוני ה-OECD עולה כי שיעור ההרוגים בקרב האזרחים הוותיקים עומד על פי 2.2 מאשר החציון במדינות ה-OECD. 19% מההרוגים הם כנהגים בכלי רכב, 13% בתור נוסעים, 8% בתור רוכבי דו גלגלי ו-3% בזמן רכיבה על אופניים.
במילים אחרות, מניתוח הנתונים האלו עולה כי את השיפור המהיר, המשמעותי והחשוב ביותר שיכול להציל חיים הוא טיפול במוקדי הסיכון העירוניים. הנמכת המדרכה לפני מעברי חצייה או הגבהה של מעבר החצייה עצמו על מנת להביא לבולטות שלו בקרב הנהגים, שילוט ברור וגדול, הארכת פרק הזמן ברמזור לחציה איטית יותר, מיתון מהירות ואכיפה ייעודית. ברמת התשתיות ממליצים בעמותת אור ירוק למקד את השינויים באותם איזורים בהם יש ריכוזי אזרחים וותיקים כמו מרכזי ערים, בקרבת קופות חולים, מועדוני יום, פארקים ודיור מוגן.
בצד ההסברה, ממליצים בעמותה על הפצת מידע, כדי לתת לאזרחים הוותיקים ולקרובים אליהם (משפחה, מטפלים) מידע לגבי המגבלות התפקודיות הקשורות בהזדקנות ועל העזרים הקיימים כדי שיוכלו להמשיך לנהוג בבטחה עד כמה שניתן. מידע זה צריך להסביר גם את השינויים במצבי התנועה ובחוקי התנועה ואת המצבים הבעייתיים שבהם הם עשויים להיתקל וכיצד עליהם להתמודד איתם באופן הבטוח ביותר.
במקביל יש לבצע פעילות הסברה בקרב יתר משתמשי הדרך הוותיקים שאינם נוהגים עוד. פעילות זו צריכה גם היא להתייחס למגבלות הייחודיות של הוותיקים כהולכי רגל, משתמשי תחבורה ציבורית וכו'.
עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, טען כי "מדינת ישראל מזניחה את האנשים שהקימו אותה, בנו אותה ונלחמו כל חייהם בשבילה. במקום שנעשה הכול כדי לשמור על החיים שלהם בכביש, קורה דבר הפוך וחלקם במצבת ההרוגים והפצועים רק הולך ועולה". הוא קרא לשנות "את העיוות המוסרי והבטיחותי הזה על ידי תשומת לב רבה יותר ורצון למנוע פגיעה בהם".
יעקב פירט, "באזורים שיש בהם ריכוז גבוה של אזרחים ותיקים כמו בתי אבות, מרכזי יום לקשיש או קופות חולים חייבים למתן את מהירות נסיעת כלי הרכב על ידי הנחת פסי האטה, הגבהת מעברי החציה והארכת משך האור הירוק ברמזור. מדובר בפעולות פשוטות וזולות שיכולות לעשות את ההבדל בין חיים ומוות. תהליך הזקנה גובה מחירים כבדים וכל פגיעה באדם ממבוגר דנה אותו לתהליך החלמה ארוך קשה ומיידע. על כולנו מוטלת האחריות לאפשר לאזרחים הוותיקים להזדקן בכבוד ובאופן בטוח".