בלילה שבין שבת לראשון, 6-5 בפברואר 2022, התהפכו חיינו באחת. הפרח שלי, עמית האהובה, בתי האמצעית, קצינה מדהימה ומוכשרת, נקטפה בתאונת דרכים קטלנית סמוך ליישוב יערה. בדומה לחיילים רבים, עמית, בן זוגה וחבר נוסף ניצלו את סוף השבוע לבלות יחד, ובדרכם חזרה מהקולנוע, התנגש בהם רכבו של עו"ד ראפע אסלאן.
לא מדובר היה בתאונה בלתי נמנעת. התאונה הזו התרחשה משום שעו"ד אסלאן נהג במהירות מופרזת וחצה קו הפרדה רצוף. עמית נהרגה, בן זוגה נפצע באורח קשה ורגלו נקטעה וחברם הנוסף נפצע אף הוא באורח מורכב. לעומתם, עו"ד אסלאן יצא מהתאונה הקשה הזו כמעט ללא פגע.
כך מצאנו עצמנו משתייכים למשפחת קורבנות ונפגעי תאונות הדרכים בישראל. משפחה שאיש לא בוחר להשתייך אליה או להפוך לחלק ממנה, אולם כמעט לכל אחד מאיתנו יש מכר שנמנה עמה.
אובדן ילד הוא אירוע קשה מנשוא. בסיוטיי הגרועים ביותר לא חלמתי שאי פעם העולם סביבי יקרוס כפי שקרס באותו יום. זה חודשים ארוכים שאנו מנסים לגייס כוחות להתמודד ולאסוף את השברים, אך במקום להתמקד בכך, אנו מוצאים את עצמנו נאלצים להתמודד בזירה אחרת, הזירה המשפטית. זירה שבה מעמדנו נחות, קולנו כמעט לא נשמע, ויכולתנו להשפיע על המתרחש בה מצומצמת למדי. אובדן שליטה כמעט מוחלט בכל המישורים.
במשך למעלה מחודש ימים לאחר התאונה, במקביל להלוויה, לשבעה ולניסיון להתחיל להבין כיצד להמשיך לחיות במצב הנורא שנכפה עלינו, עו"ד אסלאן היה בבריחה. הימלטותו לא הייתה בחלל ריק. היא הייתה חלק מתסריט שיבוש שלם שנבנה על ידו בזירת התאונה. תסריט שבו "הכוכב הראשי" הוא אחיו, שנשלח לבית החולים ובהמשך לחוקרים, וטען כי הוא זה שגרם לתאונה. החודש הזה, במונחים של איסוף ראיות, הוא קריטי. הוא אפשר לעו"ד אסלאן למנוע מהחוקרים להגיע לחקר האמת באופן מלא, והותיר אותנו ואת הציבור כולו נושאים סימני שאלה שאינם מרפים וספק אם אי פעם נדע את התשובות להם.
דקה-דקה מאז הבשורה הנוראה, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בשאלה מה מוביל אדם, לא כל שכן עורך דין במקצועו, לנהוג באופן הבזוי ביותר שניתן להעלות על הדעת. אדם, שברגע אחד נטל חיים ופגע באחרים לכל ימי חייהם, נמנע באופן קר ומחושב מלהזעיק את כוחות ההצלה למקום ונמנע מלהושיט עזרה. מדובר בחובה הבסיסית ביותר שלנו כבני אדם. מותר האדם מן הבהמה. ולטובת מי ששכח לרגע, עיגן המחוקק את החובות הללו במסגרת עבירת ההפקרה לאחר פגיעה.
עו"ד אסלאן יצא מן התאונה כאמור כמעט ללא פגע. הוא לא יכול היה שלא להבחין באסון שגרם לו. אין ספק שהוא היה מסוגל למלא את חובותיו באותן דקות ארוכות עד להגעת כוחות ההצלה. דקות קריטיות. דקות שהן פעמים רבות עניין של חיים או מוות. עם הגעת הראשון מבין כוחות ההצלה למקום, הוא לא היה ברכבו אלא במקום כלשהו מחוץ לו. ואני שואלת - האם עשה שימוש בכוחות פלא והתאדה? ולו היה במצב שלא אפשר לו להזעיק כוחות ולסייע, מדוע לא אמר זאת בחקירתו ובחר לשתוק שתיקה רועמת?
גם התנהגותו, המתועדת בראיות, מלמדת שהוא תפקד היטב במהלך השעה שלאחר התאונה. עוד בהיותו בזירה הוא שוחח במכשיר הטלפון התקין שלו, עמד, הילך והסתודד עם אנשים בזירה. הוא גם מסוגל היה לפנות לחבר שעזר לכוחות ההצלה ולבקש שיסיע אותו לביתו. כבר במהלך הנסיעה הזו, כחצי שעה לאחר התאונה, הוא סיפר שאחיו גרם לתאונה.
על בסיס הראיות שנאספו, הוגש נגד עו"ד אסלאן כתב אישום, שמייחס לו, בין השאר, את גרימת מותה של עמית, את גרימת החבלות לחבריה, ואת עבירת ההפקרה. דבר לא השתנה בראיות הללו, שמציירות תמונה ברורה כשמש להפקרה, אולם בחודשים האחרונים, הפרקליטות, ובראשה פרקליט המדינה, מר עמית אייסמן, והמשנה לפרקליט המדינה, מר שלמה (מומי) למברגר, החליטו לדון מחדש במשמעותן ביחס לעבירה זו, לאור עניין אחר שהוכרע בבית המשפט העליון; עניין שאין בין עובדותיו לבין האירוע שבו מצא עמית שלי את מותה דבר.
אם פרקליט המדינה ומשנהו יחליטו כי אין מקום להותיר את עבירת ההפקרה בכתב האישום, תהיינה לכך משמעויות מרחיקות לכת ורעות עבור הציבור כולו. תפקידה של הפרקליטות הוא לנקוט מדיניות העמדה לדין שתשקף את החוק שחוקק על ידי הכנסת. לא ייתכן שהפרקליטות תקבע שהעבירה של הפקרה תהיה רלוונטית אך ורק למקרים שבהם הפוגע יימלט מיד מהזירה ("פגע וברח").
לו סבר המחוקק שהעבירה הזו צריכה להיות רלוונטית למקרים כאלה בלבד, היה קובע זאת במפורש. קביעה אחרת תוביל לכך שאדם בפוגע באחר בתאונת דרכים, יוכל לעמוד מנגד באדישות מקוממת, כשלצדו פצועים שותתי דם וסובלים מכאבי תופת, ולתהות אם כוחות ההצלה יגיעו למקום באקראי כדי לתת סיוע!
גם לא ייתכן שהפרקליטות תגלה רפיסות מקצועית כשהיא נדרשת לנהל תיקים שאינם מבוססים על הודאה בביצוע עבירה. לא דרוש כאן אומץ. דרושה יושרה מקצועית משפטית, וביצוע התפקיד הציבורי שלשמו הפרקליטות קיימת.
עמית וחבריה הופקרו על ידי הנאשם. ואנחנו קוראים לפרקליט המדינה - אל תאמת את האמירות הקשות שמפוזרות חדשות לבקרים על התנהלותה הכושלת של הפרקליטות. אל תפקיר את עמית וחבריה שוב. אל תפקיר אותנו ואת הציבור כולו. עמוד על עבירת ההפקרה, שמגלמת את הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר, ואפשר לבית המשפט להחליט, האם משעה שעו"ד אסלאן לא מציג שום הסבר אחר להתנהגותו הבזויה והקשה, די בראיות הקיימות כדי לבסס את אשמתו. אנחנו שמים את מבטחנו בכם, ומבקשים כי ייעשה צדק. צדק לעמית ולציבור כולו.
הכותבת היא תמי איטח, אמה של סגן עמית איטח ז"ל.