בג"ץ דחה היום (רביעי) עתירה למתן צו ביניים להקפאת ההסכם המתגבש עם לבנון, לאחר שהמדינה הבהירה כי בשונה מההודעה הרשמית אתמול, ההסכם עם לבנון לא יובא היום להצבעה בממשלה. דיון בעתירה יתקיים בסוף החודש.
בתשובתה מטעם המדינה לעתירה, אמרה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, כי יש לדחות את הבקשה משום שההסכם עתיד להיות מובא בפני הכנסת לידיעתה או לאישורה ורק לאחר מכן פעם נוספת בפני הממשלה, ולכן אין מקום להתערבות משפטית בשלב זה. ההסכם יעלה היום לדיון בקבינט המדיני-ביטחוני.
מפורום קהלת, אחד העותרים, נמסר בתגובה כי "יש לקוות שאכן הממשלה מבינה את כובד החובה לנהל את הליכי אישור ההסכם בהתאם לחוק ולדין, ולא לתת כל התחייבות או מצג של התחייבות לגורם כלשהו - לא למתווך האמרינאי, לא ללבנון ולא לחיבזאללה - כאילו ישנה הסכמה מצד ישראל להסכם קודם סיום ההליכים החוקיים והדמוקרטיים המלאים לבחינתו ואישורו, לרבות לפי חוק יסוד: משאל עם".
מארגון לביא, עותר נוסף, נמסר כי "התנהלותה הבהולה של הממשלה לאישור ההסכם זרועה מחטפים ומנוגדת לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה ולפיה הדרך הנכונה לאישור הסכם בינלאומי מסוג זה היא באמצעות אישור הכנסת ולא בדילוג מעל ראשיהם של נבחרי הציבור. בממשלות קודמות היועצים המשפטיים לממשלה עמדו על דעתם, ואילו בממשלת מעבר זו נדמה שהייעוץ המשפטי הפך להיות גורם חסר השפעה הממליץ בשפה רפה וזוכה להתעלמות".
לקריאת ההסכם המלא
אמש פרסמה היועצת בפני שרי הממשלה את חוות דעתה בנושא ההסכם המתגבש עם לבנון, ובה היא התייחסה לסוגיות המרכזיות שהועלו בעתירות השונות. הסוגייה הראשונה היא אם בתקופת בחירות ממשלת מעבר יכולה להגיע להסכם. היא סבורה כי בתקופת בחירות מחויבת הממשלה לעקרון ה"איפוק והריסון" שאוסר עליה לקדם מהלכים משני מדיניות, אלא אם כן מדובר בפעולה חיונית. הדוגמה האחרונה לפעולה חיונית שאושרה על ידיה הייתה מינוי רמטכ"ל על ידי ממשלת המעבר.
בחוות דעתה, כתבה בהרב מיארה כי היא סבורה שההסכם עם לבנון נכלל בגדר פעולה חיונית: "מכלול חוות הדעת המקצועיות והסקירות שהונחו לפני, לצד ההסברים שנמסרו לי על ידי ראש הממשלה וראש המטה לביטחון לאומי, כמו גם הסקירות שנערכו בקבינט, הציגו תמונה עובדתית המבססת את העמדה לפיה ההסכם המתגבש חיוני לשם הגנה על אינטרסים ביטחוניים של ישראל וכן על אינטרסים כלכליים-אנרגטיים של המדינה שיש להם גם השפעה על ביטחונה".
ביחס לחובת העברת ההסכם בכנסת, סבורה היועצת כי תקנון עבודת הממשלה קובע כי הסכם בינלאומי צריך להיות מובא לידיעת הכנסת שבועיים מראש, או שיש להביא את ההסכם להצבעה ולאישור הכנסת בזמן שבו תחליט הממשלה. היא ציינה את ההסכם לתיחום מים טריטוריאליים עם ירדן מ- 1996 וההסכם לתיחום האזור הכלכלי הבלעדי עם קפריסין מ-2010 שעברו רק בהחלטת ממשלה חרף המשמעויות הכלכליות הטמונות בהם.
"אין מקור נורמטיבי פורמאלי המחייב את הממשלה להביא את ההסכם לאישור הכנסת, אך בד בבד בראי דיני הבחירות והאיזונים הייחודיים הנדרשים בעת הזו, בשים לב למאפייניו הייחודיים של ההסכם והקרבה ליום הבחירות, הבאת ההסכם לאישור הכנסת היא זו שהולמת, במידה רבה יותר, את התכליות שביסוד דיני הבחירות, ובראי דינים אלה, היא האפשרות העדיפה והראויה", קבעה.
היועצת גם לא סבורה שההסכם צריך לעלות למשאל עם. "ישראל לא החילה באזור המחלוקת את המשפט, השיפוט והמנהל, כמשמעות מונח זה בחוק היסוד. על פי חוות הדעת שהוצגו לפני, משמעות הפקדת הקווים משנת 2011 היא הצהרה על תביעותיה של ישראל בתגובה לצעד דומה שבו נקטה לבנון".
לדבריה, "למעשה ההסכם המתגבש מתייחס לשטח שבו לא נקבע גבול ימי על ידי ישראל, וההסכם המתגבש אמור למעשה לקבוע את קו הגבול לראשונה ועל כן אין לראות בו כוויתור על שטח במשמעות שאליה כיוון חוק יסוד: משאל עם. משכך, אין מקום להתנות את אישורו של ההסכם בממשלה באישור רוב חברי הכנסת ועריכת משאל עם, או לחלופין באישור ההסכם ברוב של 80 חברי הכנסת".