לאחר מושב סוער במיוחד שהסתיים ביוני, בית המשפט העליון בארצות הברית שב היום (שני) לפתיחת מושב חדש שעלול להיות סוער באותה מידה .
במושב הקודם פנו שופטי בית המשפט העליון ימינה בחדות, והפכו בין השאר את פסק הדין התקדימי "רו נגד וייד" שהעניק לנשים בכל רחבי ארצות הברית את הזכות להפלה בטוחה. במושב הנוכחי, בית המשפט עשוי לקבל החלטות חסרת תקדים אחרות, אף ששיעור התמיכה בו נמצא כעת בשפל היסטורי.
סוגיית התקדימים תעלה שוב במושב החדש בתיק שמאתגר את תוכניות ההעדפה המתקנת באוניברסיטאות הרווארד וצפון קרוליינה. במשך יותר מארבעה עשורים, בית המשפט פסק שגזע הוא אחד מהגורמים הרבים שיש לשקול בקבלה לקולג' של סטודנטים חדשים. אך הסוגייה שבה כעת לאולם בית משפט שונה לחלוטין. השאלה החשובה ביותר היא אם ההחלטות בנושא בעבר היו טעות חמורה, אותו צידוק שבו השתמשו השופטים במושב הקודם בהפיכה של "רו נגד וייד".
בתיק ההעדפה המתקנת, התביעה מסתמכת על החלטה של בית המשפט העליון מ-1954 שהוציאה מהחוק את ההפרדה בבתי ספר ציבוריים. במלים אחרות, העדפה מתקנת, על פי התביעה, היא צורה של אפליה.
גזע נמצא גם במרכזו של תיק אחר שמתמקד בסעיף בחוק זכות ההצבעה. מאז 2013, בית המשפט ביטל סעיפי מפתח של החוק פורץ הדרך מ-1965. נראה כי הוא מתכוון לעשות זאת שוב בתיק המדובר, שבו מעורבות האשמות כי מדינת אלבמה יישמה הטיה בקביעת מחוזות בחירה (Gerrymandering -פעילות של השלטונות לשינוי גבולותיהם של מחוזות בחירה בבחירות אזוריות באופן שיביא לתוצאות הרצויות על ידי השלטון), כדי להגביל את ההשפעה של בוחרים שחורים.
ובתיק אחר על חוק רווחת ילדים אינדיאנים מ-1978, מדינת טקסס וקבוצה של הורים לבנים מאמצים תובעים את החוק משום שהוא מחייב כי במידת האפשר, משפחות אינדיאניות ומשקי בית אינדיאנים צריכים לאמץ או לספק אומנה לילדים אינדיאנים.
שני תיקים חשובים נוספים יגיעו לבית המשפט וצפויים למשוך תשומת לב רבה. הראשון הוא מבחן לחוקי זכויות אדם שקיימים במרבית המדינות, שלפיהם, אם גוף מסחרי מציע מוצרים או שירותים לציבור, אזי אסור לעסק להפלות בהתבסס על גזע, דת, לאום, מוצא או מגדר. לורי סמית, מעצבת גרפית מקולורדו לא מוכנה לעצב בעבור זוגות חד מיניים. היא תובעת מפני שלדבריה דבר זה הוא הפרה של העקרונות הדתיים שלה. אך בית המשפט העליון אינו בוחן את התביעה על בסיס הטענה של חופש דת, אלא על בסיס מצומצם יותר של הפרה של הזכות לחופש הביטוי.
"אם סמית צודקת לגבי הזכות לחופש הביטוי שמעניקה לה את האפשרות לבחור את לקוחותיה על בסיס המסרים והעקרונות שבהם היא תומכת", אזי החוק צריך לאפשר גם לתומך עליונות לבנה לסרב לספק שירותים ללא לבנים, משום שגם במקרה כזה "מדובר במסר שבו הוא תומך, אמרה קלסי קוקרן מאוניברסיטת ג'ורג'טאון ל-NPR.
בתיק האחרון, בית המשפט העליון ידון בחוק בחירות חשוב שקשור ל"תיאוריית בתי המחוקקים העצמאיים של המדינות". את הפרשנות הזאת מקדמת קבוצה של פעילי ימין שרוצים להעניק לבית המחוקקים של המדינות סמכות נרחבת יותר ליישם הטיה בקביעת מחוזות בחירה ולחוקק חוקים לדיכוי בוחרים. אפשר להשתמש בה ככיסוי פוליטי לניסיונות להפוך תוצאות של בחירות. במהותה, התיאוריה שואפת לצמצם את מערכת האיזונים והבלמים שמוטלת על בתי המחוקקים של המדינות השונות כשאלה מחוקקים חוקים קשורים לבחירות פדרליות. כמה שופטים בבית המשפט העליון כבר הביעו את תמיכתם בהפיכת התיאוריה לחוק חוקתי.
במקרה המדובר, בית המשפט העליון של קרוליינה הצפונית ביטל תוכנית חלוקה מחדש למחוזות של הקונגרס על בסיס הטענה כי זאת פעולה לא חוקית של הטיה בקביעת מחוזות בחירה על רגע גזעי שהחוקה של המדינה אוסרת. המנהיגים הרפובליקנים של בית המחוקקים אתגרו את החלטת בית המשפט של המדינה. לדבריהם, הפסיקה מפרה את הסעיף הראשון בחוקה האמריקנית, שקובע כי "הזמנים, המקומות והאופן" של הבחירות בקונגרס "ייקבעו בכל מדינה על ידי בית המחוקקים של המדינה".
בפרשנות הקיצונית, המשמעות של הטיעון הזה היא ששום בית משפט במדינה ושום סוכנות במדינה יכולים להתערב בחוקי הבחירות של בתי המחוקקים של המדינה, ללא קשר לחוקים שנקבעו בחוקה. המתנגדים לכך טוענים כי משמעות הדבר היא שבתי המחוקקים של המדינות יהיו חופשיים לעשות כמעט את כל העולה על רוחם, ללא פיקוח של בתי המשפט של המדינות או קבלת הוראות מהם.
שופטים בבתי המשפט השונים של המדינות בדרך כלל אינם מסכימים ביניהם, אך במקרה הזה, הכנס הלאומי של שופטי העליון, שמייצגים את השופטים בכל 50 המדינות, הגישו התנגדות לטיעון של קרוליינה הצפונית. לדבריהם, לשופטי המדינות יש את הסמכות תחת החוקה אמריקנית לפקח על חוקי הבחירות המקומיים.