התחבורה הציבורית בישראל שקופחה במשך כל כך הרבה שנים זוכה בשנים האחרונות לשוב לשיח הכללי. ההבנה שמצב התנועה בכבישים הוא קטסטרופה המאיימת להקריס את היכולת לנהל חיים תקינים בגוש דן, והמחיר שכולנו משלמים כלכלית, בריאותית וחברתית בהיבט של רמת החיים שלנו על ההתמכרות לרכב פרטי, תופסת יותר ויותר מקום בציבור ובצדק.
לפי הצהרתה אמש (שבת) של שרת התחבורה מרב מיכאלי על כך שהרכבת הקלה תפעל בשבת בתוך שנה מהיום, הדברים נסמכים על "משמעויות להפעלת הרכבת הקלה בשבת" שהתבקשו מנת"ע, החברה שבונה את הרכבת הקלה. אלא שכל ניסיון לקבל את אותו דוח, מסמך עקרונות או אפילו הנקודות שנבחנו - נתקל בשתיקה מצד לשכת השרה.
והשאלות מתבקשות כיוון שאם לא מתכוונים להפוך את הרכבת הקלה למוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר), כדאי שהציבור יידע גם הוא מהן עלויות ההפעלה של הרכבת ומה צפי המשתמשים בה ביום שאינו יום עבודה. האם הפעלת הרכבת, ששלוש תחנות מהקו שלה חולפות בשטח העיר בני ברק, דורשת שינוי בהיערכות ההפעלה שלה, האם תחנות אלו יבוטלו או יופעלו ללא שימוש?
בנוסף, לא ברור כיצד חוות דעת מחברת נת"ע אמורה לספק את התשתית לקבלת החלטה כזו. שכן, הפעלת הרכבת בסופו של דבר נעשית על ידי זכיין חיצוני, במקרה הזה - אגד. כלומר לנת"ע יש אולי את המספרים המקורבים ביותר, אולם לא ברור כיצד היא מחשבת את עלויות המעטפת שתהיינה למפעילה עצמה. גם לשאלה אם חוזה ההפעלה והמכרזים שנחתמו כוללים הפעלה בשבת לא ניתנה תשובה.
ואגב פן משפטי, לדברי השרה, הפעלת הרכבת הקלה אינה זקוקה לאישור הכנסת או הממשלה וכן שהדברים נמצאים בהסכם הקואליציוני מול ראש הממשלה לפיד. אולם בפועל בין רצון או הצהרה על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת לבין יישום של זה עומדות סוגיות טכניות כמו גביית כסף עבור תחבורה ציבורית בשבת ונושאים נוספים "הרבה דברים" לדברי השרה - שנמצאים בכלל תחת סמכות משרד המשפטים. כך ששוב, לא ברור על מה נסמכת ההצהרה כי הנושא יגיע ליישום בתוך שנה.
ויש עוד עניין, על פניו, תחילת הפעלת הרכבת הקלה בסמוך למועד הבחירות הייתה אמורה להיות הישג משמעותי שניתן היה למנף אלקטורלית. אולם כאשר התברר בשבוע שעבר כי הפעלת הרכבת הקלה כבר לא תחל בראשית נובמבר, בסופו או אולי בכלל לא במהלך השנה הנוכחית - הצהרות כאלו הן אולי הסיכוי היחידי להביא הישג פוליטי מתקלה תחבורתית.
התנופה העיקרית שקיבלה התחבורה הציבורית הזו נזקפת בהחלט לזכותה של שרת התחבורה הנוכחית שמראשית פעילותה במשרד הצהירה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אלא שפחות או יותר מהרגע בו ירדה הממשלה הנוכחית מהפסים, הפכה הנסיעה למטלטלת במיוחד, ובכל הקשור להחלטות המשמעותיות, האסטרטגיות - אין ממש יד מקצועית מכוונת על ההחלטות המשמעותיות ביותר, אלא בעיקר חוסר יכולת להחליט ולקבוע במקומות החשובים כמו שדה משלים וחוק המטרו.
והצהרות אמנם מושכות תשומת לב, אבל ספק אם הן עומדות במבחן המציאות. הרכבת הקלה עוד לא נסעה מטר, אבל פוליטיקאים משני הצדדים כבר עולים עליה לנסיעת בכורה כאשר התשלום הוא בדיבורים.