בית המשפט העליון דחה היום (חמישי) את הערעור של עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח משפחת דוואבשה בכפר דומא ב-2015. לפני כשנתיים נגזרו עליו שלושה מאסרי עולם, על רצח הזוג סעד וריהאם דוואבשה ובנם הפעוט עלי. בנוסף לכך, נגזרו עליו 17 שנות מאסר בגין ניסיון לרצח, ועשר שנים נוספות בגין הצתה, שאותן ירצה בן אוליאל בחפיפה חלקית. בסך הכול הוא ירצה 20 שנים בנוסף לשלושת מאסרי העולם. כמו כן, הוטל עליו תשלום פיצויים של 258 אלף שקלים לכל אחד.
אוליאל טען בערעורו כי הודאתו ברצח, שלושה ימים לאחר מעצרו, הוצאה ממנו בעינויים של שב"כ. עם זאת, שלושת שופטי העליון יצחק עמית, יוסף אלרון ושאול שוחט דחו פה אחד את הערעור. אמנם שתיים מהודאותיו של בן אוליאל נפסלו עוד בהליך בבית המשפט המחוזי, אך הודאה אחת נמצאה על ידי בית המשפט המחוזי קבילה, והיא זו ששימשה ראייה מרכזית נגד בן אוליאל במשפט.
השופט אלרון ציין בפסק דינו את הבעייתיות שבהודאה. "המקרה שלפנינו מעורר בהיבט זה קושי מיוחד - המערער שתק כאמור בחקירתו 17 יום, עד שהודה זמן קצר לאחר תחילת הפעלתם של אותם 'אמצעים מיוחדים'. האמצעים המיוחדים הופעלו פעם נוספת, בחקירת הצורך השנייה, ולכן נשאלת השאלה האם תיתכן הודאה אשר ניתנת באופן 'חופשי ומרצון' בפרק זמן שבין שתי חקירות צורך?"
עם זאת, שופטי העליון מצאו שאין לסטות מההלכות שנקבעו בבית המשפט בנושא זה וכי ההודאות שנגבו מבן אוליאל לאחר שלושה ימים קבילות חרף השימוש "באמצעים מיוחדים".
בני משפחת דוואבשה נרצחו בשנתם, כשבן אוליאל השליך בקבוק תבערה על ביתם. הוא אף ריסס "נקמה ויחי מלך המשיח" על קירות סמוכים. אחמד דוואבשה, בן נוסף של המשפחה, שרד את הפיגוע אחרי שנפצע קשה בכל גופו. בן אוליאל הורשע גם בניסיון רצח שלו.
בפרשה הורשע גם נער, א', שעליו נגזרו לפני שנתיים עונש מאסר של שלוש שנים וחצי, שמתוכם ריצה כבר 32 חודשים במעצר. הנער, שהורשע בקשירת קשר להצתה ממניע גזעני וחברות בארגון טרור, שוחרר מאז.
עוד על הפרשה
לפי כתב האישום, בן אוליאל והקטין א' תכננו לבצע פיגוע בעקבות הרצח של מלאכי רוזנפלד ב-2015 בצומת שבות רחל. השניים תצפתו על כפרים פלסטינים והחליטו להרוג אנשים בדומא ולאחר מכן בכפר סמוך. השניים סיכמו להיפגש ביום הפיגוע במערה במאחז חוות יישוב הדעת. בן אוליאל הכין את הציוד לפיגוע: שני בקבוקים מלאים בנוזל דליק, סמרטוטים, מצית, קופסת גפרורים, כפפות ותרסיס צבע שחור.
בסיום פסק הדין, כתב השופט אלרון כתב דברים חריפים. "מעשי המערער כמתואר בפסק דין זה מזעזעים ומעוררי חלחלה, חומרתם מדברת בעד עצמה, ונראה שכל מילת גנאי לא תשקף את גודל הזוועה שבהם", כתב. "מעשים אלו אף סותרים ומנוגדים לכל ערכי המוסר והתרבות היהודית, המחנכת לסבלנות ולסובלנות. שנאת בני דתות אחרות, כמו גם גזענות לשמה, אינה מדרכה של היהדות".
לדבריו, "מעשים נוראים כפי שביצע המערער, פוגעים גם במרקם החיים המשותפים, שהוא ממילא עדין ושברירי. הבעתי לא אחת את דעתי שיש להעניש בחומרה רבה את המבצעים עבירות הפוגעות במרקם חיים זה, וזאת ללא כל הבדל אם הם בני דת כזו או אחרת".
הפרקליטות מסרה כי העליון קיבל את כלל טענותיה, וקבע כי בן אוליאל אכן זה שביצע את הפיגוע בדומא. לטענתה, "האמצעים המיוחדים" שהופעלו כלפיו היו הכרחיים כדי לסכל את המשך פעילותה של תשתית מאורגנת שפעלה נגד "מרקם החיים העדין".
בארגון חוננו, שייצגו את אוליאל, מתחו ביקורת על ההחלטה. "במדינת ישראל צריך להתרחש נס כדי שהצדק ייצא לאור. הנס הזה לא קרה היום - המאבק לא תם", מסרו.
גם בוועד נגד עינויים בישראל גינו את העליון. "ההחלטה להותיר אדם בכלא על סמך הודאה שנגבתה בעינויים, היא ליקוי מאורות של ממש", נמסר. "למרות חומרת המעשים בהם מואשם בן אוליאל ולאסון הכבד שנגרם למשפחת דוואבשה, ראוי היה שבית המשפט היה נותן משקל מכריע לעובדה שבטרם הודה בן אוליאל במעשים הופעלו כלפיו שיטות חקירה הכרוכות בעינויים קשים וממושכים, דבר שכבר ידוע כי לא פעם מביא להודאות שווא של נחקרים במעשים שלא ביצעו".
לפי הודעת הוועד, "הגיעה העת שבישראל יחוקק חוק נגד עינויים ושבכל חקירת שב"כ ייעשה תיעוד מצולם, לוודא שבמסגרתו לא נעשים מעשים פסולים המביאים להשפלתם ועינויים של הנחקרים, ולאיבוד צלם האנוש שלנו כחברה".
ארגון תג מאיר בירך על ההחלטה. "אין הבדל בין רצח של משפחה פלסטינית לרצח של משפחה יהודית ולכן אין לקבל בקשה לשתי מערכות נפרדות של מוסר, חוקים וחקירות לרוצחים פלסטינים ורוצחים יהודים", מסרו.