המדינה ויתרה על הנגב, אך טרם הודיעה זאת לתושביו

"דין תל אביב כדין הנגב", האומנם? בואו נבחן את הסוגיה הזו. דמיינו מציאות שבה ראש עירייה גדולה במרכז הארץ חשוד בפוליגמיה - נשוי לשתי נשים במקביל. במשך זמן מה הוא מנהל אחרי אחת מהן מעקבים ופולש לפרטיותה ואף מאיים לרצוח אותה, בשל חשד שבגדה בו ופגעה בכבוד המשפחה.

הוא מנהל אחריה מרדף והיא בורחת למשטרת מודיעין ומבקשת שיגנו על חייה. כשהוא נעצר על ידי המשטרה, הוא משבש הליכי חקירה. בית משפט השלום מחליט לשחרר אותו, ורק אחרי שהמשטרה מערערת לבית המשפט המחוזי, מעצרו מוארך בשנית. כיצד לדעתכם הייתה מתייחסת מערכת המשפט לסיפור הזה? התקשורת? מוסדות המדינה ונבחרי הציבור?

ובכן, אין ספק שהיה מדובר באירוע מרכזי שהיה מרעיד את המדינה ופותח את מהדורות החדשות, אבל כשמדובר בנגב, זה לא באמת מעניין אף אחד. הראיה לכך היא שהאירוע החמור הזה שבו חשוד אחמד אלאסד, ראש מועצת לקיה, סוקר בשולי החדשות, אם בכלל. התקשורת היא לא האשמה היחידה במשוואה הזאת, היא רק משקפת את מידת העניין של המדינה בסוגיית הנגב.

התחושה העגומה היא שהמדינה ויתרה על הנגב, בלי להודיע לתושבים. לאף אחד אין אומץ להיישיר מבט ולהגיד להם שזה נגמר, שהחזון של דוד בן־גוריון הפך לחלום בלהות. שלא רק שדין הנגב אינו כדין תל אביב, אלא שבחבל הארץ הזה החוק הוא אפילו לא בגדר המלצה. תקראו לזה אקס־טריטוריה, מדינה בתוך מדינה, תקראו לזה איך שתרצו, אבל תגידו לתושבים את האמת. שהם יחליטו אם הם מוכנים לקחת את הסיכון ולהישאר לגור בחבל ארץ שבו אין דין ואין דיין.

עד אז, אף שאנחנו בעיצומה של מערכת בחירות, הימנעו מפיזור הבטחות על החזרת משילוּת, אף אחד כבר לא קונה את המוצר הפגום הזה. הגיע הזמן שתעברו לשלב המעשים ותמעיטו בדיבורים. משילות היא לא מילת קסם שפוליטיקאים זורקים לחלל האוויר והמציאות משתנה. היא מצריכה עבודה קשה, חקיקה, אכיפה, משאבים ותיאום בין רשויות המדינה.

מהסיפור הזה של ראש מועצת לקיה שחשוד בפוליגמיה ובאיומים ברצח של אחת מנשותיו, אפשר ללמוד הרבה על עומק האתגרים, אך מעבר לכך חשוב להבין שגם לנראות יש מסר. כשמדינת ישראל מאפשרת לאדם שלכאורה עובר על החוק לכהן בתפקיד ציבורי וכראש רשות, מה הפלא שחלק מתושבי המגזר הבדואי מתעלמים בהפגנתיות ממערכת החוקים הישראלית?

לפני חודש אירעה תאונת דרכים קשה בכביש 6 מדרום לקריית גת. בתאונה קיפחו את חייהם ענת טל־קטלב וניצן משה ז"ל, שהותירו אחריהם שמונה יתומים. ברכב שפגע בהם נהג עבריין מהפזורה הבדואית, שלא הוציא מעולם רישיון נהיגה. בחבל ארץ שבו החוק הוא בגדר המלצה, מה הפלא שהכבישים מלאים בנהגים שמבחינתם לא צריך רישיון. שבוע לאחר התאונה הקטלנית נעצר נהג רכב בן 13 בלבד, בן הפזורה הבדואית, בכביש באר שבע־דימונה, שלדבריו רק הסיע את אמו לבית החולים.

החלת משילות אינה תקפה רק לחוקים שקל לאכוף אותם. ברגע שהמדינה מיישרת קו עם מסורת של מגזר ומאפשרת לו לעבור על החוק, היא למעשה מרשה לו להפר את החוק בתחומי חיים נוספים. פוליגמיה היא אכן סוגיה מורכבת שמאפיינת חלקים מהחברה הבדואית, חברה מסורתית בתקופת מעבר.

במשך שנים ממשלות ישראל התעלמו מהתופעה שמכילה תחלואות רבות שמהן סובלים לא פחות גם בנות ובני המגזר עצמו. פגיעה בזכויות נשים, פגיעה בזכויות ילדים, נשירה של ילדים מתחת לגיל 12 ממערכת החינוך, דבר שמביא לעלייה בפשיעה. וזאת בלי להזכיר את הפשיעה הלאומנית, שבה לוקחים חלק ילדי הנשים הפלסטיניות שמיובאות לישראל לצורכי נישואים פוליגמיים.

דבר שניתן היה לראות גם בשומר החומות, כשעל פי נתוני השב"כ המשטרה, אותם צעירים בדואים היו המעורבים העיקריים בלא מעט אירועים לאומניים אלימים נגד יהודים. אחרי שנים של התעלמות ועלייה בממדי התופעה, הוקמה ב־2017 על ידי איילת שקד, שרת המשפטים דאז, "הוועדה לצמצום הפוליגמיה". הוועדה זכתה לשם ועדת פלמור, על שמה של מנכ"לית משרד המשפטים דאז אמי פלמור, שניהלה את הוועדה. לראשונה מאז קום המדינה הוכן דוח מקיף ומעמיק עם 80 המלצות ומסקנות ליישום.

פלמור נסעה מדי שבוע לנגב להיפגש עם שייח'ים, אנשי דת, גברים ונשים מהמגזר, בניסיון להבין איך מצמצמים את התופעה. לראשונה גם נאספו נתונים מטלטלים שמצביעים על היקף התופעה, ובהם ש־19% מהמשפחות במגזר הן פוליגמיות, וכן על האופן שבו מוסתר הנתון הזה באמצעות גירושים פיקטיביים.

שיעור הגירושים - מהגבוהים בישראל - מאפשר מצד אחד קבלת אלפי שקלים קצבה מהמדינה, ומצד שני את קיום הנישואים לכמה נשים במקביל בלי לעבור על החוק. כך מתקבל הנתון המופרך של 14.5% אמהות חד־הוריות במגזר הבדואי, דבר שנוגד לחלוטין את המסורת הנהוגה במגזר.

לא מפתיע אך מאכזב לדעת שמאז 2019, עת פלמור ושקד עזבו את משרד המשפטים, לא קורה הרבה עם מסקנות הדוח, שכל מה שצריך לעשות זה פשוט ליישמו. אבל כנראה שגם במקרה הזה, נבחרי הציבור שלנו מעדיפים לדבר בלהט על משילות מאשר להחיל אותה.

כתבי האישום שמוגשים בגין פוליגמיה הם בודדים, במקרה הטוב. מספר החוקרים במוסד לביטוח הלאומי שאמור לטפל בנושא נמוך, והמשטרה נטולת משאבים ומתוחה עד הקצה בהתמודדות עם הסוגיות המורכבות של הפשיעה הפלילית והלאומנית שבנגב.

במקרה הזה של ראש מועצת לקיה לא צריך לבוא בטענות למשטרה, אלא להעניק לה צל"ש על כך שלא ויתרה וערערה פעמיים על החלטת בית משפט השלום לשחרר את אלאסד ממעצר. החקירה בפרשה עדיין מתנהלת, ולכן הראיות טרם פורסמו, כדי למנוע שיבוש הליכי חקירה שלטענת המשטרה כבר ביצע לכאורה החשוד אלאסד, ראש רשות, בעל כוח ויכולת השפעה.

במשטרה טוענים שלא מדובר בקרב גרסאות בין החשוד למתלוננת, שנמצאת היום במקום מוגן. לדברי פקד מיכאל צבי, ראש משרד החקירות במשטרת באר שבע, שגם הגיש את הערער לבית המשפט המחוזי: "קיימות ראיות ממשיות שמצביעות על כך שהחשוד היה נשוי לה ובמקביל לאישה נוספת.

כמו כן, ישנן לכאורה ראיות שתומכות בגרסת המתלוננת, שלפיהן החשוד עקב אחריה ופלש לפרטיותה במשך תקופה ממושכת ובנוסף איים מפורשות לרצוח אותה". בנוגע לעבירת הפוליגמיה, ככל הנראה יש בידי המשטרה הסכם הנישואים, התמונה ואפילו הזמנה של החתונה שנערכה בחברון.

גם במקרה זה ניתן לראות את חוסר התיאום בין מערכת המשפט לבין המשטרה, שנאלצה לבזבז זמן ומשאבים כדי להשאיר את אלאסד במעצר, כדי שהחקירה לא תזדהם. לעתים נדמה שמערכת המשפט בדרום מנותקת מהמציאות שעמה מתמודדים תושבי הנגב, בדואים ויהודים כאחד.

השבוע, אחרי שתי הארכות מעצר שאישר בית המשפט המחוזי, שוחרר אלאסד למעצר בית. פרקליטו אבי חימי טוען שהמשטרה משתמשת בראש המועצה כדי להראות שהיא מנסה להתמודד עם היעדר המשילות ונוהגת בו כך רק בשל מוצאו הבדואי, שכן מדובר בנבחר ציבור, עו"ד במקצועו, ללא עבר פלילי.

ההערכה היא שבקרוב יוגש כתב אישום נגד אלאסד. בינתיים עומדת לו זכות החפות וגם החוק הישראלי מאפשר לו להמשיך לכהן כראש מועצה עד שיוגש כתב אישום, ואז שאלת המשך כהונתו תועבר להחלטת היועצת המשפטית לממשלה. אבל אין ספק שהסיפור הזה מציף מחדש את בעיית הפוליגמיה בנגב.

בחודש שעבר התארח ח"כ מנסור עבאס ב"שבת תרבות" ברמת השרון. בראיון לעיתונאית טל שניידר הוא הכריז כי "מדינת ישראל לא צריכה לאכוף איסור על פוליגמיה". כמה מאכזב שדווקא ח"כ עבאס, שהוא ללא ספק קול ייחודי שיש ביכולתו לחבר בין המגזרים ומנסה לטפל באתגרים האזרחיים של החברה הערבית והבדואית, מעדיף לדבר אל הבייס שלו ולהתעלם מהפגיעה בילדים ובנשים והבעיות החברתיות שהפוליגמיה מייצרת, וזאת בלי להתייחס לסוגיות הלאומניות והביטחוניות.

ח"כ עבאס הוא איש דתי, אבל גם הוא יודע שהאישור ההלכתי באסלאם שמתיר להינשא ליותר מאישה אחת, מתאפשר רק בתנאים מסוימים ולא ממניע של נהנתנות כפי שקורה היום. עבאס, שקורא לא לאכוף פוליגמיה, וראש רשות שנשוי ליותר מאישה אחת הופכים את מערכת החוק הישראלית להמלצה. כשנבחרי ציבור נוהגים כך, מה הפלא שאין משילות בנגב.

לא רחוק היום שבו תושבי הנגב, המרגישים מופקרים על ידי המדינה, אולי למעט במערכות בחירות וכאלה יש הרבה לאחרונה, ירגישו צורך להגן על עצמם בעצמם. כשלמשטרה יש היכולות, אבל לא מוענקים לה תקציבים ומשאבים והיא סובלת מבעיית כוח אדם, גוברים הקולות להקים מיליציה עצמאית להגנה על התושבים.

אם המדינה רוצה להימנע מהברדק הבלתי נמנע הזה, עליה להפסיק לדבר בפוליטיקלי קורקט, לחדול מלפזר הבטחות ללא כיסוי ולהוציא את הראש הטמון בחול, ובנגב יש הרבה ממנו. עליה לפעול בכל הגזרות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - ולהציע מהפכה של ממש, כי אחרת הדבר יתהפך עליה, כפי שקורה כרגע.