בשבוע שעבר הזהיר דיפלומט בכיר במפלגה הקומוניסטית של סין את שגרירת ישראל בבייג'ינג כי יחסי המדינות נמצאים בנקודת מבחן קריטית, והתריע מהשפעה שלילית של לחצי ארצות הברית. ברקע לדברים - הצטרפות ישראל להחלטות בינלאומיות בנושא זכויות אדם, שסין מפרשת כהתערבות בענייניה הפנימיים וכהיגררות אחר עמדות ארצות הברית. ישראל, מצידה, אינה שבעת רצון מעמדות סין בנושא הפלסטיני, מתמיכתה באיראן ומהצבעותיה העקביות נגד ישראל במוסדות בינלאומיים. עם זאת, בכירים ישראלים העריכו כי אפשר שהדברים קשורים גם למתיחות בין ארה"ב וסין סביב טייוואן ובביקורה של יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי, בטייוואן בראשית באוגוסט.
לקראת הביקור ובעקבותיו התמקדה תשומת הלב העולמית בחרדה במשבר המתהווה בין שתי המעצמות הגרעיניות, ארצות הברית וסין, ובפוטנציאל ההתלקחות שלו. תנועות מטוסים וכלי שייט משני הצדדים סוקרו בהרחבה, ואפילו התקשורת בישראל הקדישה לנושא זמן שידור וכתבות לא מעטות. מחזור החדשות המהיר של ישראל כבר עבר מאז למבצע 'עלות השחר' ברצועת עזה ולבחירות הקרבות לכנסת, אולם סוגיית טייוואן נותרה על סדר היום העולמי וב-14 באוגוסט הגיעה לאי משלחת נוספת של נבחרים אמריקנים.
על ישראל להפנים שני דברים: סוגיית טייוואן תמשיך להשפיע לרעה על יחסי המעצמות, וחשוב מכך - לאירועים בטייוואן יש פוטנציאל השפעה משמעותי על הביטחון הלאומי של ישראל. המשבר האחרון מהווה התרעה אסטרטגית עבור ירושלים על צמצום מרחב התמרון שלה בין שתי המעצמות.
ביקור פלוסי נועד להעביר מסר של תמיכה בטייוואן ובדמוקרטיה שלה, והמחשה לעמידת ארצות הברית לצד שותפותיה ובפרט לנחישותה לעמוד מול סין במרחב האינדו-פסיפי. סין גינתה בחריפות את הביקור כהפרה בוטה של ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית, וכפרובוקציה אמריקנית המנוגדת למדיניות "סין אחת" ולהבנות הקיימות בין המעצמות בנושא. סין הכריזה על תרגילים צבאיים משולבים ופרסמה אזהרות ניווט וסגירת מרחבים ימיים ואוויריים בששה אזורים סביב טייוואן. פיקוד הזירה המזרחית של סין ערך תמרונים, שכללו תרגול סגר משולב, תקיפת מטרות בים וביבשה, שליטה במרחב אווירי, פשיטות מהים ולוחמה נגד צוללות. טילים בליסטיים חלפו מעל טייוואן, כלי שיט וטיס של סין חצו את קו האמצע בין טייוואן ליבשת וחדרו למרחב הזיהוי האווירי של האי. התרגילים נמשכו שבוע, אולם סין הודיעה כי תמשיך בסיורים ובאימונים קבועים באזור כדי להיות ערוכה למלחמה. טייוואן מצידה ביצעה תרגילי הגנה והגבירה עירנות במערכים הרלבנטיים.
לצד הצעדים הצבאיים הטילה בייג'ינג סנקציות על היו"ר פלוסי ומשפחתה, והכריזה על הפסקת דיאלוגים ושיתופי פעולה עם ארצות הברית: בתחום ההגנה - שיחות מפקדים, פגישות תיאום ימי, ושיחות תיאום מדיניות, ובתחומים אזרחיים - בתחומי הפלילים, הגירה לא חוקית, סמים ואקלים. דווח גם על הגבלות סחר בין טייוואן לסין ועל התקפות סייבר נרחבות על האי. לצעדים אלה נלוו מסרים תקיפים מצד סין, כולל ב"נייר לבן" שהפיצה לראשונה זה עשרים שנה, כי איחוד טייוואן עם סין הינו תהליך בלתי נמנע ובלתי ניתן לעצירה, וכי מי שמשחק באש סופו להיספות בה. בכיר בפנטגון העריך כי סין לא תתקוף את טייוואן בשנתיים הקרובות, אולם היא כן חותרת לשינוי הסטטוס קוו מולה בשיטת הסלאמי.
ואיך כל זה נוגע לישראל? יחסי ישראל עם סין התנהלו תמיד בצל יחסי המעצמות: במלחמת קוריאה, במלחמה הקרה, וגם בשנות ה-70, כשיזמה וושינגטון תפנית אסטרטגית לכינון יחסים עם בייג'ינג. למעשה, הייצוא והסיוע הביטחוני של ישראל לסין החלו ב-1979 בברכת ארצות הברית, ויחסים דיפלומטיים בין ישראל לסין הוקמו רק ב-1992, לאחר נפילת ברית המועצות ובעקבות ועידת מדריד (1991).
אולם, בשנת 1996-5 פרץ משבר מיצרי טייוואן השלישי: בתגובה למה שתפסה כצעדים של נשיא טאיוואן להתרחקות מעקרון "סין אחת" ביצעה סין שיגורי טילים, תרגילי אש ותמרוני נחיתה מהים במיצרי טייוואן. ארצות הברית הגיבה בשיגור כוחות משימה של שתי נושאות מטוסים למיצרים, כהפגנת כוח ונחישות להפעילו בעת הצורך. המשבר חידד בסין את תחושת האיום הצבאי מצד ארצות הברית, והוביל אותה לתהליך בניין כוח משמעותי. בוושינגטון, לעומת זאת, התעוררו לאפשרות שסין, השותפה הכלכלית זה שני עשורים, עלולה להתייצב כיריב צבאי מול כוחות ארצות הברית.
שנים מעטות לאחר מכן פרצו בין וושינגטון לירושלים משברים חמורים סביב ייצוא מטוס ההתרעה האווירית "פאלקון" וחימושים משוטטים "הארפי" מישראל לסין. אלה הסתיימו בביטול עיסקת הפאלקון, בהדחת בכירי משרד הביטחון בישראל, בהקמת אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני (אפ"י), בחקיקת חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני (2007), בהפסקת כל ייצוא ביטחוני לסין, ובצינון ממושך ביחסים עמה. משבר צבאי בין סין לארצות הברית סביב טייוואן הכה אז גלים שסיכנו את יחסי ישראל עם בעלת בריתה הגדולה וצמצמו מאוד את מרחב התמרון שלה מול סין.
המשבר הרביעי, המוגבל בינתיים - בעקבות ביקור פלוסי בטייוואן - הוא אבן דרך נוספת בהדרדרות יחסי המעצמות, וכבר כלל הפעלת כלים צבאיים - ספינות, מטוסים וטילים - מדיניים וכלכליים. עבור ישראל הוא צריך להוות התרעה אסטרטגית לירידת סף הרגישות של שתי המעצמות ולצמצום מרחב התמרון של ירושלים ביניהן.
ישראל חותרת לחיזוק יחסיה האסטרטגיים עם ארצות הברית, וליחסים פוריים וידידותיים ככל האפשר עם סין, בכפוף לשיקולי ביטחון לאומי. על ישראל לבחון היטב את מכלול יחסיה עם סין ולזהות את אזורי הרגישות, שעלולים להקרין על ביטחונה הלאומי בכלל ועל היחסים עם ארצות הברית בפרט. מעבר לייצוא צבאי וביטחוני לסין, שממנו נמנעת ישראל כשני עשורים, נכון להקדיש תשומת לב רבה לנושאי טכנולוגיה מתקדמת, שבהם הצהירו ראש הממשלה יאיר לפיד והנשיא ג'ו ביידן בביקורו בארץ על הקמת דיאלוג אסטרטגי בין המדינות. לישראל חשוב לזכור, שטייוואן היא אינטרס ליבה של בייג'ינג ואינטרס חשוב של וושינגטון, ולכן ימשיך האי להיות מוקד הצתה אפשרי למשברים ביניהן לאורך זמן. יחסי ישראל עם טייוואן מתקיימים בתחומי תרבות וכלכלה, ומועילים לשני הצדדים, בפרמטרים המקובלים גם על סין, ונכון להמשיך ולפתחם במאפיינים אלה. צו השעה לישראל לאור האירועים האחרונים בטייוואן הוא התנהלות ברגישות גבוהה עוד יותר מול וושינגטון, בעלת הברית האסטרטגית ומול בייג'ינג, השותפה הכלכלית החשובה. ככל שתידרש לבחור בין השתיים, בחירתה ברורה.
הכותב הוא תא"ל (מיל') ראש המרכז למדיניות ישראל-סין ע"ש דיאן וגילפורד גלייזר ב-INSS, ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל