בנקודה הנוכחית בחופש הגדול, מנהלת בית הספר היסודי נווה דליה בראש העין, סיגל ראש, רגילה להיות הרבה אחרי שלב מילוי החוסרים בצוות. להתחיל להכין את הכיתות, לסדר את מערכת השעות יחד עם המורות. השנה, החיפוש אחר מורים דחק הכול הצדה. "עוד שבועיים אנחנו פותחים את השנה, ואני כל יום מתפללת שאצליח. אני לא ישנה בלילה, מתעוררת בבהלה מהמחשבה על מה אני אעשה", היא מודה בריאיון לוואלה.
ראש לא לבדה. 96% מהמנהלים במחוז שלה, מחוז מרכז, דיווחו על מחסור במורים לקראת שנת הלימודים הקרובה בסקר שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת. משרד החינוך אמנם הודיע כי המספר הכולל של המשרות שלא אוישו הצטמצם מכ-6,000 לכ-2,000, אך הבעיה רחוקה מלהיפתר. "אם בשנים קודמות מצאנו מורים, גם אם לא תמיד בדיוק בפרופיל שמתאים לנו, השנה גם אין כל כך על מה להתפשר. "המורים שמגיעים הם כאלה שלא היית רוצה שילמדו את הילדים שלך. ואני מניחה שבכל זאת מנהלים אחרים קיבלו אותם", מספרת ראש, שמנהלת את בית הספר זה חמש שנים. "לי חסרים כרגע שלושה מחנכים ומורה למדעים, יש לי שכבה ללא מחנכות".
וכשההיצע פוחת והביקוש עולה, התחרות על כל מורה גוברת. "תמיד כולם רוצים לגייס את המורים הכי טובים. אחת המנהלות אצלנו סגרה עם מורה על חינוך כיתה. היא אמרה לה שהיא רוצה לעבוד רק ארבעה ימים, והמנהלת אמרה שאין דבר כזה. אחרי כמה ימים המורה באה אליה ואמרה לה שמנהלת אחרת הציעה לה ארבעה ושהיא עוזבת", היא מספרת. "הגענו למצב שאנחנו מוכנים לתת כל דבר, רק בואו. הייתה מורה שלא יכולה לקבל משרה מלאה בגלל שלא היו לה התמחויות שצריך, שבאה אליי ואמרה שהיא הולכת לחפש במקום אחר עוד שעות. קיבלתי טלפון מאבא שלה על איך אני לא נותנת לה משרה מלאה. המורים מגיעים עם רשימת דרישות. אם לא תיתן להם את היום החופשי, השעות והכיתה שהן רוצות הן לא באות. התוצאה היא שאצלנו היו מורות שלא יכולנו לאשר להן לצאת לשבתון בגלל המחסור, וזה יוצר הרבה מרמור".
"במשרד החינוך אמרו שהם לא פותרים את הבעיות שהצגנו, ושהמנהל צריך לפתור את הבעיות שלו. זאת לא תשובה הגיונית. זה לא שהמשרד יושב באפס מעש, הוא מנסה ועושה, אבל המצב היה צריך להיפתר או לפחות לקבל התייחסות וקדימות לפני עשור. כבר אז דיברנו על המחסור והרגשנו אותו, וכל שנה אומרים את זה מחדש. בסופו של דבר אני זאת שאעמוד בשער ב-1 בספטמבר. אני מקווה".
מה היה אפשר לעשות אחרת? "השרה הנוכחית קיבלה מערכת במצב הזה. היא לא יכולה לפתור אותה ברגע. היה צריך לחשוב לפני שנים איך מגייסים מורים. השכר יכול היה לעזור, אבל זה לא הפתרון היחיד. גם אם יעלו אותו לא תהיה נהירה. לפעמים מורה צריכה להתמודד עם כיתה רגילה שבתוכה משולבים שבעה ילדי חינוך מיוחד, בלי שיש לה הכשרה מתאימה. היא יכולה להיות מורה מדהימה, אבל באיזשהו שלב אתה נשבר. מורים צריכים יותר ויותר להתמודד עם שיח אלים. מורה אצלנו עזבה בגלל זה השנה. אנשים אומרים לי: 'לא משנה כמה כסף שמים לי על השולחן - אני לא מוכן לעשות את מה שאת עושה'".
"המשרד לא מחובר לשטח", מאשימה ראש, שחברה בארגון המנהלים הלא יציג מנהיגים. "הוא מקבל החלטות דרך מתווכים, מפקחות, ראשי אגפים. המשרד חייב להבין שצריך לקיים שיח עם מנהלים. ולא רק כאלה שאומרים כן על הכול, כאלה שלא חוששים לעמוד ולהגיד מה הבעיות. אנחנו צריכים אוטונומיה, מה שמתאים בבית ספר שלי לא בהכרח מתאים בבית ספר אחר. עד שלא יבינו את זה לא תהיה התקדמות. צריך לחשוב למה עוזבים כל כך הרבה מנהלים. אני לא אעזוב בזמן המשבר כי אני מאמינה במקצוע, אבל כמה אנשים כאלה כבר יש?".
אנחנו שומעים על דרכים שונות של מנהלים להתמודדות עם הבעיה. איך אצלכם עושים את זה?
"אנחנו צריכים לפתור עם אותם תנאים ומשאבים בעיות יותר גדולות. מבחינתי שנפתח רק חמישה ימים בשבוע, זה יעזור. מדברים על פתרון של שתי מחנכות לכיתה. אני לא מוכנה לשמוע על זה אבל אני יודעת שמנהלים אחרים עשו את זה. זה פתרון גרוע. מורה שתיכנס לשתי כיתות לא תישאר לשנה הבאה. זה רק לסמן וי. ניסינו לחשוב על חינוך שיתבצע על ידי מורים מקצועיים כדי למלא את השעות, שייקחו כמה ילדים תחת חסותם, אבל זה לא מספיק. ילד צריך לדעת שיש לו הורה בבית ספר בשעות היום. שכשהוא במצוקה הוא לא צריך להתחיל לחפש למי הוא פונה".
"אצלנו למשל אין באמת מדעים בבית הספר חוץ משכבת ו'. בשאר הכיתות זה יהיה על מחנכות שלא יודעות לעשות את זה בצורה טובה. אני יודעת את זה מראש, אני מנסה לעשות שיתופי פעולה עם מוזיאון למדע, אבל אין הרבה מה לעשות".
"בשכונות חזקות ייתנו שיעורים פרטיים. במקומות אחרים הילדים יישארו מאחור"
בסוף זה משפיע גם על החינוך של התלמידים. "נכון. כשנכנסת מחנכת לא מתאימה אנחנו נראה כיתה שתתפרק, שיהיו בה הרבה בעיות בכיתה, שיווצר שיח לא מכובד עם ההורים. ילדים לא יקבלו את המענים שהם צריכים. בכיתות נמוכות יהיו ילדים שלא ידעו לקרוא או שילמדו בצורה לא נכונה, מה שאחר כך יגרור בעיה של כמה שנים קדימה. הם גם מקבלים פחות שעות מתמטיקה בגלל המחסור. המשרד עושה התאמות למה שיש בשטח, מוריד את השעות, ואז זה כביכול מה שצריך, אבל זה לא באמת. זאת בדיחה. את המחיר לא ישלמו הילדים שמצליחים, ישלמו אותו אלה שגם ככה מתקשים. בערים ושכונות חזקות ההורים ייתנו שיעורים פרטיים והילדים יתקדמו, ובמקומות אחרים לא. לדעתי בעתיד יווצרו פערים גדולים. אפשר להלביש הכול על הקורונה, אבל זאת לא רק היא", היא אומרת. "אני אוהבת את המערכת, אבל הרבה פעמים היא שוברת אותי".