הטליבאן מציין היום (שני) שנה לשלטונו, לאחר נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן בשנה שעברה. ואולם, אין חגיגות לרגל המאורע בשל העובדה שהעם האפגני נאבק מדי יום בעוני גובר, בצורת, תת תזונה ותקווה מתפוגגת בקרב הנשים לתפקיד מרכזי בעתיד המדינה.
אנשים מעטים ירו יריות שמחה באוויר לרגל התאריך בבירה קאבול, אך מרבית 4.5 מיליון תושבי העיר לא גילו שמחה רבה לאור העובדה שלפני שנה נכנס הטליבאן לעיר והשתלט עליה.
אף שהמדינה בטוחה יותר כעת מאשר היתה כשהתנועה האיסלמיסטית הקיצונית נלחמה נגד הכוחות הזרים בהובלת ארצות הברית ובעלי בריתה באפגניסטן, הביטחון היחסי הזה אינו מסתיר את היקף האתגר שעמו מתמודד טליבאן בניסיון להציב את המדינה על מסלול של צמיחה כלכלית ויציבות. המצב הכלכלי הידרדר עוד יותר כשממשלות זרות החליטו לא להכיר בטליבאן כשליט, מה שבודד את אפגניסטן והחריף את המשבר הכלכלי.
כספי סיוע שעליהם המדינה מסתמכת בכבדות קוצצו על רקע דרישות הקהילה הבינלאומית כי הטליבאן יכבד את זכויות האפגנים, במיוחד ילדות ונשים במגזר העבודה והחינוך, שזכויותיהן נשללו.
כ-25 מיליון אפגנים חיים כיום בעוני - יותר מ-50% מכלל האוכלוסייה. על פי האו"ם, כ-900 אלף משרות יאבדו השנה על רקע המשבר הכלכלי.
הטליבאן דורש כי עתודות המט"ח שבהם מחזיק הבנק המרכזי מחוץ למדינה בסך 9 מיליארד דולר יוחזרו למדינה, אך השיחות עם ארצות הברית מורכבות, גם בשל הדרישה האמריקנית שמנהיג הטליבאן, שנתון תחת סנקציות, יפרוש מתפקידו כסגן יו"ר הבנק המרכזי. הטליבאן מסרב לדרישות בטענה כי הוא מכבד את כל זכויות האפגנים במסגרת הפרשנות שלהם לשריעה.
לפיכך, עד שלא יחול שינוי משמעותי בעמדות של אחד מהצדדים, לא נראה שיש פתרון מיידי לעליית המחירים, עליית האבטלה והרעב, שצפוי להחריף עם בוא החורף. "כולנו נמצאים בדרך לאפלה וגורל נוראי", אמרה אמנה ארזו, רופאה במחוז ראזני בדרום מזרח המדינה. "לאנשים אין עתיד, במיוחד לנשים".
מחסור בהזדמנויות
פטימה, שחיה במחוז הארט במערב אפגניסטן, אמרה כי אמנם הרגישה בשיפור בביטחון בשנה שעברה, אך בתי הספר לילדות נסגרו ויש מחסור בהזדמנויות בשוק העבודה לנשים. היא ביקשה ששמה המלא לא ייחשף מחשש לביטחונה.
ג'אווד, ממחוז הלמנד בדרום, היה עד ללחימה עזה בעבר, אך כעת אמר כי הביטחון השתפר פלאים מאז שהטליבאן חזר לשלטון לאחר 20 שנה. אך הוא ציין גם את האינפלציה הגואה.
בפעם האחרונה שהטליבאן שלט באפגניסטן בשלהי שנות ה-90, נשים לא יכלו לעבוד, ילדות לא יכלו ללכת לבית הספר וחוק השריעה נאכף באכזריות, כולל הוצאות להורג פומביות. החברה האזרחית והתקשורת העצמאית הצטמצמו ורבים עזבו את המדינה. על פי האו"ם, הטאליבאן ממשיך להגביל את ההתנגדות על ידי מעצר עיתונאים , פעילים ומפגינים. עם זאת, דובר של הטליבן הכחיש את הדיווחים ואמר כי אסור כעת לבצע מעצרים שרירותיים.
הממשלה כעת נחשבת עדיין כממשלת מעבר או ממשלה דה פקטו. השרים המכהנים שהחלטותיהם יכולות להתבטל בהוראה של המנהיג הרוחני של הטליבאן, מבוססים בעיר קנדהאר בדרום.
לדברי מומחים, לא ברור כיצד הקוד החוקי והמוסרי של השריעה יתפרש וייושם במציאות. "הבעיה הגדולה ביותר היא שאין אחדות בחוק", אמר זלמאי נישטא, מומחה חוקה אפגנית שעבר בעבר כיועץ בממשלה. "כעת החוק נתון לשגיונות של מנהיג הטליבאן בקנדהאר, ולשגיונות מי שמוביל בשמו...זאת הבעיה".