מה אתם יודעים, מדינת ישראל נהפכה למאגר הון אנושי פנטסטי של מומחי סטטיסטיקה וגנטיקה. איך אני יודע? מה זאת אומרת איך? אתם לא ברשתות החברתיות? יש שם מאות הסברים ארוכים וידעניים של מומחים (בחיי שלא ידעתי שיש כל כך הרבה כאלה), שקובעים שהשערה הנוספת בזירת הרצח של תאיר ראדה, שנמצא כי יש לה התאמה גנטית מיטוכונדריאלית לקבוצה גנטית שאדיר חבני נמנה עליה, היא היא ההוכחה הניצחת ואין בלתה לכך שאולה קרבצ'נקו היא הרוצחת של תאיר ראדה.
נו ברור, הרי לפני עשר שנים (כלומר, שש וחצי שנים אחרי הרצח, ושנים אחרי שהמשפט הסתיים, ואחרי אין סוף כתבות וסרט על הפרשה ששודרו, ואחרי מאות תרחישי קונספירציה שהופצו ברשתות החברתיות), חבני סיפר כי קרבצ'נקו התוודתה בפניו שביום הרצח היא לקחה את בגדיו, הלכה לבית ספר נופי גולן, נכנסה לשירותי הבנות כשהיא מחופשת לבן ושם רצחה את ראדה.
משום מה, למרות ההרעשה התקשורתית, סניגורו של רומן זדורוב, עו"ד ירום הלוי, זה ששאג בביטחון רב מול כל מיקרופון שקרבצ'נקו היא רוצחת סדרתית, עדיין לא הגיש את הראיה המופלאה הזאת לבית המשפט. אולי משום שהיא לא באמת שווה הרבה? כעת מחכה הלוי לבדיקות נוספות שאמורות לשפר את ההתאמה הסטטיסטית של השערה לחבני, ולא מן הנמנע שאכן הן ישפרו. ואז אולי תוגש הראיה החדשה לבית המשפט.
אין סוף ראיות וסתירות מוכיחות בנקל עד כמה הסיפור של חבני הוא בדיה מן המסד עד הטפחות - ממסרוני האיומים שמתחילים כשקרבצ'נקו מחליטה לעזוב אותו, דרך שתי הטיוטות הסותרות שהכין בדבר סיפור המעשה ונמצאו במחשבו האישי - באחת מהן כותב שהוא בכלל לא ידע אלו בגדים לבשה; דרך הסתירות בסיפור התיאור ש"שמע ממנה" על פיזור הראיות המפלילות (חמש גרסאות יש לאיש); דרך הראיון בסדרה "צל של אמת", שבו אומר חבני כי בשיחה שקיים עם קרבצ'נקו בשתיים בצהריים ביום הרצח היא אמרה לו: "לא יכולה לשכוח את הריח של הדם", ואילו בחקירותיו במשטרה טען שבשיחה כלל לא סיפרה לו על הרצח, אלא רק אמרה לו: "זוכר את החלום שלי, אז הולך להיות בלגן'", ועוד.
אבל עזבו את כל אלה, יש עניין אחד קל, פשוט, זועק, שדי היה בו כדי לזרוק לפח את כל התיאוריה ההזויה והבזויה הזאת רגע לפני הריצה לסטטיסטיקאים והגנטיקאים מכל העולם. הרי לשיטת ההגנה, יש בידיה את סוג כלי הרצח המדויק שבאמצעותו נרצחה תאיר ראדה. אולי כדאי שנתחיל משם?
אז כדי להבין, בואו ניקח צעד אחורה: כשרומן זדורוב הודה במשטרה במעשה הרצח הוא סיפר שביצע אותו באמצעות הסכין היפנית ששימשה אותו בעבודה. הסכין לא נמצאה. במהלך משפטו זדורוב חזר בו מהודאתו. ההגנה טוענת כבר שנים רבות, באופן נחרץ ועקבי, כי הסכין שבאמצעותה בוצע הרצח אינה חלקה, אלא סכין עם להב משונן. בית המשפט העליון אפילו קיבל את עמדת ההגנה שהתבססה על חוות דעתה של ד"ר מאיה פורמן, קבע שהסכין משוננת, אך קבע כי בהינתן שכלי הרצח לא נמצא, ובהינתן שיש גם סכינים יפניות משוננות, חוות הדעת הזאת אינה מזכה את זדורוב. כאן בדיוק נכנס החלק המכוער בקו ההגנה שמוביל עו"ד ירום הלוי, האיש שקורא לקרבצ'נקו בלי להתבלבל: "רוצחת סדרתית".
במסגרת עדויותיו, ראיונותיו וטיוטותיו הסותרות, מספר חבני שלאחר הרצח קרבצ'נקו הראתה לו את הסכין מגואלת בדם. יש לו חמש גרסאות סותרות מה אירע עם אותה סכין: לפי גרסה אחת הושלכה, כמו שאר הפרטים המפלילים, באחד מפחי האשפה בקצרין. הגרסה השניה דומה לראשונה, אך עם הסתייגות לא ברורה לגבי הסכין. לפי הגרסה השלישית, קרבצ'נקו שמרה אצלה את הסכין לעוד שנה-שנתיים. גרסה נוספת אסורה בפרסום, שכן נאמרה בדלתיים סגורות. גרסה חמישית נאמרה בשבוע שעבר בערוץ 14, לפיה הפריטים המפלילים, לרבות הסכין, פוזרו בפחים מדרום לעיר קצרין, ו"שווה לחפש שם".
כל זה פחות מענייננו כרגע. בואו נתמקד בסוג הסכין: חבני מספר כי מדובר בסכין קומנדו שקרבצ'נקו והוא רכשו מהחנות "ריקושט" בדרום תל אביב, כמתנה לאמה של אולה שעבדה באותה תקופה כשומרת יערות של רשות הטבע והגנים. ובכן, סכין כזאת אכן נקנתה ביוני 2006 מאותה חנות. שש שנים אחר כך, במהלך העימות ביניהם במשטרה בעניין זה, הטיחה קרבצ'נקו בחבני כי "הסכין נתפסה, והיתה בתוך תחנת משטרה, יא חתיכת פסיכו". קרבצ'נקו אמרה אמת. מסתבר כי בדרכם של קרבצ'נקו וחבני לחופשה בכינרת נערך חיפוש בתיקה של קרבצ'נקו, הסכין אכן נתפסה על ידי שוטרים, הוחרמה, ואכן הוחזקה בתחנת המשטרה בזמן הרצח שהתרחש בדצמבר, חצי שנה אחר כך.
חבני שנתפס בשקר, ניסה מיד לתקן: "אני מדבר על סכין אחרת", אמר. "איזו סכין"? שאל החוקר משה שמשון, "אתה דיברת על סכין שנקנתה בריקושט בתל אביב". "נכון", השיב חבני, והסביר שבעקבות ההחרמה, קרבצ'נקו והוא הלכו וקנו סכין זהה לסכין המוחרמת באותה חנות בדרום תל אביב. יום ההולדת של אמה של אולה התקיים חמישה ימים אחר כך. האם העידה שאף פעם לא קיבלה סכין במתנה. אין כל ראיה שנקנתה סכין כזאת, וקרבצ'נקו וחבני חיו אז בקצרין. לפי הסיפור של חבני, בתוך חמישה ימים לאחר הנופש בכנרת חזרו לדרום תל אביב, קנו את הסכין החדשה, הזהה, וחזרו איתה לרמת הגולן לפני יום ההולדת.
נניח לצורך הדיון שכל זה אכן קרה. לצורך הדיון בואו נקבל את גרסת חבני כאמינה, לפיה נרכשה סכין נוספת, זהה לזאת הראשונה שהוחרמה במשטרה. הביטו בתמונה שמצורפת למאמר הזה. חבני אישר בעדויותיו שזה סוג הסכין המדוברת. הצד החד של הסכין מחולק, עיניכם הרואות, בין חלק משונן לחלק חלק. לשיטת ההגנה, הרצח בוצע באמצעות להב משונן. הלוי גייס לצורך עמדה זו את ד"ר מאיה פורמן וד"ר חן קוגל כמומחי הגנה. ובכן, אם הלוי כה נחרץ בעמדתו שקרבצ'נקו היא הרוצחת, ולמעשה יש בידיו את סוג כלי הרצח, ההיגיון אומר שהיה צריך לבקש חוות דעת בעניין זה משני המומחים שלו, קוגל ופורמן.
אם שניהם היו מעידים כי ממצאי החתך בסנטר, שאותו הם יודעים כל כך טוב לנתח ולקבוע שנעשה בלהב משונן, תואמים לסכין הקומנדו מריקושט, זה היה פנטסטי עבורו. אלא שהפלא ופלא, הלוי לא עשה זאת, לא ביקש מהם לחוות דעתם על סכין הקומנדו. כיצד יתכן הדבר? הרי הלוי כאילו מאמין לעדות חבני לפיה ראה את הסכין הזאת במו עיניו מגואלת בדם; הנה באבחת חוות דעת הלוי היה יכול להשיג מעין בינגו. למה לא עשה זאת? למה לא ביקש מפורמן וקוגל שיביעו עמדה בנושא זה? אז זהו, שיש לו כנראה סיבה טובה לכך. הלוי פשוט הבין היטב שקוגל ופורמן צפויים לומר לו דברים שלא יאהב לשמוע.
בחקירה הנגדית של קוגל כבר הבנו הכל. שימו לב מה קוגל משיב, כשהוא נשאל על ידי התובעת, שרון הר ציון, על מידת ההתאמה בין הסימנים על גופתה של ראדה לבין סכין קומנדו: "זו צריכה להיות סכין שהרווחים בין השיניים שלה הם רווחים צפופים (הסכין שבאמצעותה בוצע הרצח, ב"ק)", העיד קוגל, "סכין קומנדו, בדרך כלל, הרווחים שלה יותר מרוחקים זה מזה".
קוגל לא היה יכול לומר יותר מזה כי לא קיבל לידיו לבדיקה את סכין הקומנדו המדוברת, ולא בכדי, אבל דבריו מדברים בעד עצמם. סכין הקומנדו המדוברת עונה בדיוק להגדרת ה"בדרך כלל" של קוגל. לשיטת ההגנה, יש שמונה סימני שינון על סנטרה של תאיר בחתך באורך 0.8 ס"מ. בחתך באורך הזה נכנסות רק שתי שיניים מסכין הקומנדו. שמונה שיניים של סכין הקומנדו יתפרשו על שלושה ס"מ לפחות. האמת היא פשוטה - ההגנה מחזיקה בשתי טענות שלא יכולות לחיות אחת לצד רעותה: הראשונה שהרצח בוצע באמצעות סכין משוננת, והשנייה שהרצח בוצע באמצעות סכין הקומנדו שחבני העיד עליה. הלוי יודע ששתי הטענות הללו סותרות האחת את השניה, ולכן חיפף את המומחים בעניין זה, ולא ביקש מהם חוות דעת. זה לא מפריע לו להמשיך ולהוציא באופן בזוי ובוטה את דיבתה של קרבצ'נקו, כשגם הוא יודע היטב שחבני משקר, שכן סכין הקומנדו לא מתאימה לממצאים שמומחיו ניתחו בסנטרה של ראדה.
אז אם ברור שסוג הסכין לא תואם בשום דרך את טענת השינון שעליה עומדת בתוקף ההגנה של זדורוב, לשם מה ללכת בכלל לבדיקות הסטטיסטיות של הראיה המיטוכונדריאלית שגם כך אף אחד לא מבין באמת את משמעותה? הרי קו ההגנה של הלוי הוא שקרבצ'נקו רצחה את ראדה, לא שחבני ביצע את הרצח (ואז אולי הוא משקר בדבר כלי הרצח).
אם לא עברתם את שלב א', לשם מה לעבור לשלב ב'? אם "סכין הרצח" לא תואמת את החתך בגופה, זאת אומרת שכל הסיפור של חבני הוא שקרי. בשביל מה לכל הרוחות לבדוק סטטיסטיקה מסובכת בעקבות עדות שהוכח כי היא שקרית? ונניח שהבדיקות הנוספות יחזקו את ההתאמה הגנטית, נו אז? איך זה מסתדר עם סכין הקומנדו? האם למשל היתה מתבצעת בדיקה גנטית סטטיסטית, ואפילו בדיקת DNA, לאדם שיש צילומים אותנטיים שלו במקום מרוחק מהרצח? מה ההיגיון בבדיקה הזאת כשהראיות המובהקות קובעות את ההיפך.
הלוי, יוצרי "צל של אמת", וסוכני העלילה על קרבצ'נקו ברשתות החברתיות, יודעים לספר לנו על כל פרט שעשוי להביא לזיכויו של זדורוב. אפשר בהחלט להתווכח עם חוזק הראיות שהם מביאים, ועשינו זאת כאן לא מעט בעבר, אבל זה לא העניין. החיפוש אחר הספק הסביר לזיכויו של אדם הוא חיפוש קדוש. מה שעצוב הוא שחזקת החפות שמהדהדת תדיר מגרונה של הקבוצה הקולנית הטוענת כי זדורוב חף מפשע, נהפכת לחזקת האשמה, כשמדובר באישה מסכנה משולי החברה, שחוותה פגיעות מיניות קשות במשך שנים מאדם שמעיד על עצמו כי אנס והיכה אותה.