מצפון לדרום, באוויר, בים וביבשה. כשבת שבע שניידר התגייסה לצה"ל היא לא דמיינה שתפרוץ גבולות ותצייר מחדש את גבולות הצבא. ולא, זו לא מטאפורה. שניידר זכתה להיות הציירת הצבאית הראשונה - וכעת, עם שחרורה, היא מספרת על תפקידה הייחודי ועל הדרך הקשה אליו.
"בהתחלה לא הבנתי לאן הגעתי", היא מספרת לוואלה על נחיתתה בבסיס צאלים של חיל הרגלים. "השתבצתי להיות מדריכת אימונים קרביים, ועברתי טירונות של ארבעה חודשים. לאחר כמה חודשים, ביקשתי מהמפקדים שלי ביחידה שייתנו לי לצייר, לא משנה איפה. ביקשתי שוב ושוב עד שאישרו לי, וכך התחלתי לצייר על שלטים, עברתי למכולה, ואז למתחם האימונים 'עזה הקטנה'".
לאחר שנה בתפקיד הפכה להיות סמלת מבצעים שמבצעת משמרות של 12 שעות - ולאחר כל אחת מהן המשיכה לצייר בחדרי אוכל בבסיס. בבסיס החלה להתפשט השמועה על החיילת שמציירת, ובמהרה היא זומנה לשיחה אצל סגן מפקד הבסיס שהבחין בפוטנציאל, הצורך והמשמעות בתפקיד. "הוא החליט לאפשר לי להסתובב ולצייר בין בסיסים, וכך נוצר תפקיד חדש - ציירת צבאית", היא משחזרת.
עם שחרורה, היא מציינת חצי שנה בתפקיד הייחודי - ומותירה אחריה מורשת עם שלושה יורשים לתפקיד. "הספקתי לעבור בין בסיסים מצפון ועד דרום, ולצייר לחיל האוויר, הים והרגלים. ציירתי ליחידות המובחרות ביותר בצבא - שייטת 13, יהל"ם, 669, ועוד. עיצבתי טפטים בשיפוץ מתחם אוכל בעיר הבה"דים, וציירתי בפרוייקט משותף עם חיילים בלשכת הגיוס. הענקתי אישית ציור לרמטכ"ל אביב כוכבי, וציירתי בפרויקט יחד עם חיילי התוכנית 'גדולים במדים'".
"אני מעריכה ומוקירה תודה ענקית לכל המפקדים שלי בצאלים ביחידת מל"י", היא מבקשת לציין. "גם המפקדים מהתפקידים הקודמים שנתנו לי לצייר תוך כדי התפקיד - אבל בעיקר למפקדים הנוכחיים שלי, שהאמינו בי, סמכו עליי, ובלעדיהם כל זה לא היה קורה. הם נתנו לי יד חופשית כי ראו את התשוקה והכוונה האמיתית שלי. הם ראו את הפוטנציאל והמשמעות שכאן, וגרמו לי לעשות את הטוב ביותר. לדעתי כך כל מפקד בצה"ל צריך להיות, עם הקשבה ואכפתיות לחיילים שלו".
לדבריה, היא קיימה מאות שיחות עם חיילים שסיפרו לה כיצד איך התפקיד שלה השפיע עליהם וגרם להם לעסוק בדברים שהם אוהבים. "חיילים סיפרו לי שהציור שלי שינה להם את התרגיל בלש"ביה וגרם להם להרגיש ממש בשטח אויב, וחיילים שאומרים לי שהציור בחדר אוכל שלהם גורם להם להרגיש טוב יותר כל יום מחדש. אנשים וחברים מדהימים שהכרתי, וקצינים ונגדים מדהימים שעושים הכל כדי לשפר את הרגשת החיילים שלהם".
שניידר מספרת כי פרויקט השחרור שלה היה מהמשמעותיים בשירות. "ציור הקיר שעשתה יחד עם חיילים מ'גדולים במדים', תוכנית המשלבת נערים עם מוגבלויות בצה"ל. ציירתי איתם במשך מספר ימים, בבסיס שלהם ובמקום בו הם עובדים. בהתחלה הגעתי מהוססת, אף פעם לא עשיתי דבר כזה, הרי יש כאן ערך מוסף ואצטרך ממש להדריך חיילים מה לעשות ואיך, ולא רק לצייר. אבל כשהגעתי - הם היו כל-כך נרגשים ומוכנים לעבודה, שלא הייתי צריכה להתאמץ יותר מדי. הם היו סקרנים ועבדו יחד בצורה מדהימה, חברית ושמחה. כל אחד נרתם לעבודה ויחד יצרנו ציור קיר מרשים וצבעוני שאני בטוחה שהם גאים בעצמם עליו".
כעת, עם שחרורה, היא מתכננת להמשיך לעסוק בתחום. "השירות שלי הראה לי שזה המקום עבורי, ואת העוצמה שיש ביצירה, ציור ואומנות. אני משתחררת עם חיוך ענק, מודה לכל האנשים שעברו איתי את הדרך, והרבה תוכניות לעתיד".
אל"ם נתי קרן, סגן מפקד מל"י, אמר כי מדור הציור בצה"ל הוקם מתוך רצון לשלב יצירתיות ורגש ששובר את הקו הממלכתי של הצבא - ובין סביבה שמדמה ככל הניתן את האתגרים והתרחישים שלוחמים עתידים להיתקל בהם. "במסגרת האימונים בצה"ל יש דרכים שונות ומגוונות לדמות סביבה מבצעית אמיתית", הוא אומר לוואלה. "הסיפור של הצייר הצבאי בצה"ל מבחינתי היא דרך טובה לייצר סביבה מדמה שתאפשר לכלל החיילים בחיילות השונים חווית שירות ששוברת את השגרה. זאת, בדגש על מרחבים משותפים שדרך הציור מועבר אליהם מסר שלא ניתן להעביר בצורה ישירה ולייצר פרץ רגש מציאותי ככל הניתן למול אתגרים מבצעיים או תרחישים שהחיילים עתידים לפגוש ביום פקודה".
קרן הוסיף כי כמו תמיד - יוזמה טובה בדרך כלל מגיעה מלמטה. "בת שבע מאוד אמביציוזית ודוחפת קדימה עם כישרון אדיר והיא שמה לנגד עיניי את הפוטנציאל הקיים בלנסות רעיון חדש. מדור ציור הוא רכיב מרכזי שהתווסף לדרך הטובה ביותר לגרום לאימון בצה"ל להיות מוצלח. המסר שלי הוא שכל חייל בצה"ל באשר הוא יהיה, אם יש בידיו רעיון יצירתי שיכול לשפר את המערכת הצבאית, מחובתו להציע אותו. הנני שולח מסר למפקדים שיתנו את המקום לאותם חיילים".