אוזלת יד, כוחנות של ועדים, אי-אמירת אמת לבית המשפט והחלטה תמוהה של שופטת בית הדין לעבודה הם חלק מסיפורו של אלי ירושלמי, שהוכר על ידי מבקר המדינה לשעבר יוסף שפירא כחושף שחיתויות. עם זאת, נראה שסיפורו העגום של ירושלמי מבהיר שהמערכות לא מסוגלות ולא רוצות לתת מעטפת הגנה מספקת לחושפי שחיתויות.
ירושלמי היה עובד רשות האוכלוסין וההגירה. הוא חשף ודיווח לממונים עליו ולמבקר המדינה עוד בשנת 2010 על עבירות פליליות ומעשי שחיתות והתנהגות בלתי תקינה שלכאורה התקיימו במקום עבודתו, שממנו פוטר בעקבות כך. בימים אלה הוא ממתין לפסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בתביעה שהגיש נגד רשות האוכלוסין וההגירה ונציבות שירות המדינה. זאת בטענה כי אלה לא מצאו לו מקום עבודה חלופי כפי שהיו מחויבות לעשות לפי החוק, שעה שהוא הוכר כחושף שחיתויות, ירושלמי מבקש לקבל פיצוי מהמדינה על פיטוריו ועל כך שעד היום לא נמצא לו מקום עבודה.
יתרה מכך, פרקליטות המדינה, שמייצגת את רשות האוכלוסין וההגירה ואת נציבות שירות המדינה, טענה בתחילת ההליך ב-2017 בפני בית הדין לעבודה כי אין באפשרותה לאתר את כל המשרות הרלוונטיות להכשרתו ולדרגתו של ירושלמי בשירות המדינה. "אין בידינו את הכלים והמשאבים לפרוט את כל המשרות שאוישו בתקופות אלו ואחרות" וכי מדובר "בעבודת נמלים רבה מאוד הדורשת השקעת שעות של עבודה ללא שום תכלית".
בסיכומים שהגישה המדינה לפני כמה חודשים, טענה המדינה כי נציבות שירות המדינה ניסתה למצוא לירושלמי משרה שתואמת את כישוריו ואת דרגתו של ירושלמי. עוד היא טענה כי אין בידיה "מסמך המצוי בידי המדינה אלא במידע שיש לאסוף ולרכז עבור התובע, משלי שייוודע אם ימצא בו דבר מה רלוונטי לתביעה".
ואולם, בקשת חופש מידע שהגיש ירושלמי, שתשובה אליה ניתנה בחודש שעבר, מעלה כי בידי נציבות שירות המדינה היו לכל הפחות 291 משרות שתואמות את דרגתו ודירוגו של ירושלמי בשירות המדינה בשנה בה סיים את עבודתו. למרות זאת, לא הוצעה לו באותה שנה אף משרה.
פרקליטו של ירושלמי, עו"ד ערן גולן, נדהם מהמידע שהתקבל בבקשת חופש המידע לעומת הטענות שנטענו בבית הדין לעבודה. הוא פנה לפרקליטת המחוז, ליאורה חביליו, בבקשה לקיים פגישה דחופה, ונענה בסירוב ובבקשה להמתין להחלטת בית הדין לעבודה.
בקשה של ירושלמי לצרף את התשובה לבקשת חופש המידע להליך ולהורות למדינה לפרט את כל המשרות שהיו פנויות לפני שמבקר המדינה התיר את פיטוריו נדחתה באופן תמוה על ידי שופטת בית הדין לעבודה, מיכל נעים דיבנר. היא טענה "כי אין בבקשה כל נימוק מדוע לא בוצעה הפניה האמורה (בקשת חופש המידע, ב"א) במהלך ניהול ההליך כפי שניתן היה לעשות. אין מדובר בהוספת ראיה גרידא אלא בפתיחה מחודשת של שלב ההוכחות".
ירושלמי, מצדו, טוען כי המדינה היא זאת שלא סיפקה את המידע ולא אמרה אמת בפני בית הדין בשלב ההוכחות, שעה שהיה בידיה את רשימת המשרות. בימים אלו תלויה ועומדת בפני בית הדין בקשת רשות ערעור שהגיש ירושלמי על החלטתה של השופטת שלא לצרף כראיה את מספר המשרות.
זיוף של צו בית משפט וכוחנות של ועדים
ירושלמי דיווח למבקר המדינה עוד בשנת 2010 על זיוף צו שיפוטי של השופטת יעל בלכר מבית המשפט השלום בראשון לציון, שהתיר כניסה למקום מגורים לכתובת אחרת מהכתובת שהוצגה לבית המשפט במקור.
כמו כן, ירושלמי חשף בפני מבקר המדינה דאז כי חלק מפקחי רשות האוכלוסין ביצעו פעולת נקם בעובדים זרים שהכו את אחד מפקחי הרשות, וחלקם ערכו שימועים כפולים לאזרחים זרים כך שכל פעם שניתנה החלטה לגביהם, אותה החלטה הוסתרה על מנת להשאיר אותם במעצר.
ירושלמי פנה למבקר המדינה וביקש באופן מפורש ומטעמים ברורים שזהותו כחושף שחיתות לא תיחשף במקום עבודתו. עם זאת, המבקר שפירא שלח בטעות את מכתב המענה אליו למקום עבודתו - מה שהוביל להתנכלות אליו ולבסוף לפיטוריו.
בכך לא תם סיפורו של ירושלמי. לאחר שלא יכול עוד היה להמשיך בתפקידו, הוא פנה אל המבקר כדי שזה יורה לנציבות שירות המדינה למצוא לו מקום עבודה חלופי. מכאן, הסיפור החל להסתבך. נציבות שירות המדינה בחנה את העסקתו של ירושלמי בחמישה מקומות עבודה שונים במשך שלוש שנים, והוצע לו לעבוד רק בשני מקומות: הרשות הארצית לכבאות והצלה, שבה ועד העובדים סיכל את העברתו בניגוד להוראות החוק.
מקום העבודה השני שהוצע לו הוא משרד התחבורה, שלא השיב עד לימים אלה אם הוא התקבל למשרה. המדינה טענה בבית הדין לעבודה כי על ירושלמי היה להודיע שהוא מקבל את התפקיד מבלי שידע את פרטי השכר.
המדינה ציינה בכתב הגנתה 19 שמות, שלדבריה היו עדים באופן כזה או אחר דווקא להתנהלות בעייתית של ירושלמי עצמו במהלך עבודתו וכי ארבע פעמים היא פנתה למבקר המדינה שישנה את החלטתו להכיר בירושלמי כחושף שחיתות. עם זאת, אף אחד מאותם עדים מכתב ההגנה לא העידו, ואלו שכן העידו מטעמה הודו שאינם מכירים את ירושלמי וכל הידיעה שלהם מבוססת על מסמכים שסופקו להם.
מנגד, נציבות שירות המדינה טענה כי היא ניסתה לאתר לירושלמי משרות וכי הוא זה שלא השיב למשרד התחבורה אם ברצונו לעבוד שם. עוד טענה המדינה כי ירושלמי זכה לפיצוי מהמבקר בגין 36 חודשי שכר עבור התקופה שבה ישב בביתו טרם פיטוריו וכי בקשתו לקבל פיצוי נוסף אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות החוק.
עוד טענה המדינה כי ירושלמי לא שיתף פעולה כפי הנדרש מאדם שמחפש עבודה וכי אין מדובר בתוכנית מציאת עבודה "כבקשתך". בכתב ההגנה טענה המדינה כי אין לירושלמי "אלא להלין על עצמו שעה שסיפור את האמת בראיונות העבודה אליהם זומן בדבר נסיבות סיום העבודה".
כך או אחרת, סיפורו של ירושלמי מחדד את העבודה כי חושפי שחיתויות משלמים מחיר יקר ללא שיהיה להם גיבוי כנדרש מהמערכות.
תגובות
הפרקליטות מסרה כי "התובע הועסק ברשות האוכלוסין, ובמהלך תקופת העסקתו הוכר כחושף שחיתויות. לאור האמור, ובהתאם להחלטת מבקר המדינה, פעלה נציבות שירות המדינה על מנת לנסות ולאתר לו משרה התואמת את מידותיו. מבקר המדינה אף ציין בהחלטתו כי הנציבות 'פעלה בנפש חפצה בניסיונותיה לאתר מקום עבודה חלופי למתלונן, במסגרת שירות המדינה'. חשוב להדגיש כי לא כל משרה המאופיינת במתח דרגות מסוים בהכרח מתאימה למאפיינו של התובע. כך לדוגמה, הדרישות באיתור מנהל כוח אדם אינן בהכרח אותן הדרישות לתפקיד מנהל לוגיסטיקה, זאת על אף שמתח הדרגות זהה.
במסגרת ניהול ההליך, העידה המדינה את הגורמים הרלוונטיים לשם הוכחת טענותיה. כידוע, אין חובה להזמין כל בעל תפקיד או אדם המוזכרים בכתבי בית דין. חשוב להדגיש, כי בהתאם לחוק לתובע קיימת הזכות להזמין לעדות כל אדם שיכול לסייע ולתמוך בטענותיו ולכן לא ניתן להלין על המדינה כי לא הזמינה אדם זה או אחר, שניתן היה להזמינו גם על ידי התביעה".
ממבקר המדינה נמסר כי "בהחלטת מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור דאז מ-3.8.14 בעניין תלונתו של ירושלמי התבקש נציב שירות המדינה להודיע אם נמצא לירושלמי מקום עבודה חלופי בשירות המדינה. לאחר אותה החלטה שובץ ירושלמי במקום עבודה בשירות המדינה, אך שיבוצו שם לא צלח ולכן נעשו ניסיונות נוספים לשבצו במקומות עבודה נוספים אך גם ניסיונות אלה לא צלחו.
נוכח האמור, קבע מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור דאז לירושלמי סכום פיצוי גבוה העומד על 36 משכורות. מבלי לחוות דיעה באשר לנכונותה או אי נכונותה של הטענה כי היו קיימות באותה עת 300 משרות פנויות בשירות המדינה שבהן היה ניתן לשבץ את מר ירושלמי נציין כי טענה זו לא הייתה ידועה למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בעת בירור התלונה והועלתה לראשונה במסגרת שאילתא זו.
בהתייחס לשאלה אם בכוונת מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור לבחון את הדברים כעת נציין כי חוק מבקר המדינה שולל את הסמכות של מבקר המדינה לברר תלונה בעניין תלוי ועומד בבית דין. מאחר שמר ירושלמי הגיש תביעה בעניין הפיטורים לבית הדין לעבודה מנוע מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מלהידרש לעניין זה כעת. משרד מבקר המדינה לא שלח את מה שמכונה 'מכתב ההכרה בירושלמי כחושף שחיתות' למקום עבודתו. עם זאת, ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, נציין שבשנת 2010 פנה ירושלמי למבקר המדינה והעלה טענות הנוגעות להתנהלות לא תקינה ברשות האוכלוסין וההגירה. מאחר שהמען שציין מר ירושלמי בפנייתו היה משרדי רשות האוכלוסין נשלח אליו למען זה מכתב מטעם משרד מבקר המדינה המאשר את קבלת הפנייה".
דוברת בתי הדין לעבודה מסרה כי "מדובר בתיק סכסוך עבודה בסמכות שופט משנת 2017 שבו התקיים הליך הוכחות מלא, הוגשו סיכומים והתיק ממתין למתן פסק דין. בהחלטה שניתנה ב-26 ביולי 2022 על ידי השופטת מיכל נעים דיבנר נכתב כי 'עיינתי בבקשה ולא מצאתי בה בסיס המצדיק להיעתר לה. אין בבקשה כל נימוק מדוע לא בוצעה הפנייה האמורה במהלך ניהול ההליך כפי שניתן היה לעשות. אין מדובר בהוספת ראיה גרידא אלא בפתיחה מחודשת של שלב ההוכחות, שכן תידרש מתן הזדמנות לנתבעת להתייחס בעדויות לנתונים שבראיה הנדונה. לנוכח מועד פתיחת ההליך והעובדה כי הוא ממתין כבר למתן פסק דין - הבקשה נדחית'. על החלטה זו הגיש התובע ב-28 ביולי 2022 בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בה טרם ניתנה החלטה".
עו"ד ערן גולן, פרקליטו של ירושלמי, אמר כי "מעולם לא נתקלתי בהליך בו צד שמציין 19 עדים בכתב הגנה לא מעיד איש מהם ותחתם מעיד עדים שאף אחד מהם לא חתום על אף מסמך, ואין לו ידיעה כלשהי על ההליך. העלאת טענות עובדתיות שאינן אמת בפני ערכאה שיפוטית מהווה עבירה אתית, והציפייה שלי כעורך דין שלאחר שהתגלה כי הטיעון העובדתי שהועלה בהליך גילוי המסמכים אינו תואם למציאות שייערך בדק בית ותילקח אחריות. אין מערכת שחפה מטעויות אך המבחן שלדעתי נכשלה בו הפרקליטות הוא מה עושים כשאחת כזו מתגלה.
באשר להחלטת בית הדין האזורי שלא להתיר את הראיה, מערכת המשפט אינה צריכה לעודד הסתרת מידע וניהול הליך שיפוטי על בסיס מצע עובדתי שאינו אמת, התוצאה של החלטת בית הדין האזורי משמעה יצירת תמריץ לבעלי דין להגיש הצהרות כוזבות בהליכי גילוי המסמכים וזאת בניגוד כאמור למערכת האזרחית שבה הותקנה תקנה שבאה להתמודד עם הסתרת מסמכים והכשלת ההליך השיפוטי, ואני מקווה שבית הדין הארצי יתקן את הטעות. אנחנו מאוכזבים מכך שמבקר המדינה אינו מבקש לערוך בדיקה ביחס למשרות הפנויות שהיו בזמן אמת לעומת הדיווח שנערך לו על ידי הנציבות ושהיווה את הבסיס לסיום עבודתו של אלי בשירות המדינה".