ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט אמר היום (שני) בוועדת הבדיקה לאסון בנחל צפית כי הוא מקבל אחריות על הכשלים. בנט היה שר החינוך בעת האסון שאירע ב-2018, ושבו נספו עשרה נערים שהיו בטיול של המכינה הקדם-צבאית "בני ציון". מנגד, שר האוצר אביגדור ליברמן, שהיה אז שר הביטחון, התנער בעדותו בוועדה מאחריות משרדו לאירוע הטראגי.
"באירוע הקשה הזה נטלתי את מושכות באחריות בכל כוחי, לא מגלגל לאף אחד את המשימה", אמר בנט בפתח עדותו בוועדה. "לקחת את האחריות משמעותה לעשות הכול כדי שאסון כזה לא יקרה שוב לעולם, ולצד זה להמשיך את מפעל המכינות. הערך המוביל לאורך חיי היה ערך האחריות. כבר לפני 30 שנה חיפשתי להיות בעמדות אחריות". למשפחות ההרוגים אמר: אני מישיר אליכם מבט, ולמרות ששום דבר לא יכול להחזיר את ילדיכן, המאמץ העצום שלכן הוא חשוב".
בנט: "בכל תפקידיי אני מנסה לייצר תרבות שמציפה בעיות. זה קשה, כי בדרך כלל מחפשים אשמים. לקחת אחריות זה לא לסגור את המכינות - זה לתקן, זה להגיד העולם לא עוצר מלכת. גם באירוע הקשה הזה לקחתי את מושכות האחריות לבצע את התיקון. אני חייב להודות שמלכתחילה לא חשבתי שצריך להקים את הוועדה הנוכחית. טוב שהוקמה. אני שמח לעדכן שכבר יישמנו חלק מהמסקנות של דוח הביניים. הקמנו ועדה בין-משרדית שממירה את הדוח למשימות ושורות תקציביות. במשרד הביטחון והחינוך פועלים יועצים משפטיים שהמשרדים נשענים עליהם כרקע לקביעת המדיניות. יכול להיות שהפרשנות הייתה מצומצמת מדי".
השופטת שולמית וסרקרוג, יו"ר הוועדה, קטעה אותו: "שגויה, לא מצמצמת".
בנט אמר כי "להתרשמותי, מסקנות הוועדה נכונות. הדבר האחרון הקריטי הוא שיהיה אבא אחד - צריך שיהיה משרד אחד שאחראי, כפל אבות זה מתכון לא טוב. משרד ההתיישבות הוקם כאילוץ קואליציוני, אני לא יודע כמה הוא יהיה עוד שנה או שלוש. צריך להעביר למשרד החינוך או הביטחון, נטייתי היא משרד החינוך, אבל זה לא באמת קריטי. אני לא מגלגל לאף אחד אחר שום דבר".
וסרקרוג משיבה: "הנקודה החשובה, לאו דווקא לגבי המכינות, היא שאתה חושב שאם יש לך כללי בטיחות שאתה חייב בהן אתה מצמצם את האוטונומיה של אותו גוף. זאת נקודת מוצא שגויה ביותר. לא קבענו לאף מכינה איך להתנהל מבחינת המחשבות שלה. המשרדים ידעו שהם חייבים לבקר את איך הפעילויות נעשות. נכנסת לתוך המכינות, היית צריך לשאול שאלה פשוטה - יש לכם כללי בטיחות? והתשובה הייתה שאין חובה כזאת".
במשרד החינוך אמרו לנו שזה וולונטרי, אני לא מקבלת את הקביעה שלך שאבוהב (מנכ"ל משרד החינוך לשעבר) הוא סמל למה שהיה צריך לעשות. אם הייתה לנו סמכות לגבי מציאת אנשים שיש להם יד במה שקרה - היינו מצביעים גם עליו. אי אפשר לקבל דברים כאלה, אי אפשר להגיד שאתה סומך על מנכ"ל שפועל כך".
בנט המשיך להציג את עמדתו שאין להגביר את הפיקוח. "אני חושב שאת המושג מפקח במערכת החינוך צריך לשנות למנטור. למה אנחנו מדינת הייטק? כי אין שם פיקוח. התהליכים הכי גדולים קרו מלמטה למעלה. בשנה האחרונה לא הכנסתי את מדינת ישראל לסגר, נטלתי סיכון", אמר. "לא במחיר של חיים של אנשים", קראו ההורים, והוא הרים את הקול: "גם בתאונות דרכים מתים אנשים, אז עכשיו נעצור את המכוניות?".
בדומה לליברמן, גם אותו שאלו מדוע לא לקח אחריות והתפטר מתפקידו. "נטלתי אחריות הרבה לפני. התפקיד שלי הוא לגרום שדברים יזוזו, ודרך כמה שפחות עריפת ראשים. כראש ארגון אני אחראי על מה שאני יודע ועל מה שאני לא יודע".
ליברמן: היכולת שלי להתערב הייתה מאוד מוגבלת
לפני בנט, ליברמן טען בעדותו כי "באותה תקופה היה ברור שהיכולת שלי להתערב כשר ביטחון מאוד מוגבלת", לדברי ליברמן, הוא נחשף לנושא המכינות וסמכויות משרד הביטחון שנה לפני האסון. "התברר לי שהיחיד שיש לו סמכות לגבי המכינות הוא שר החינוך", אמר. "קיבלנו חוות דעת כתובה מהיועצת המשפטית לממשלה שהסמכות היחידה של משרד הביטחון היא היתרים לדחיות שירות".
"לא קראתי את כל העדויות בדוח הביניים ואני מדבר מזיכרוני", המשיך בעדותו. "הוועדה קבעה בהמשך שמשרד הביטחון יהיה אחראי על הכנה גופנית לצה"ל ופחות או יותר זה תפקידו של משרד הביטחון. בטיולים השתמשו המכינות בחדר המצב ובאמצעים של משרד החינוך".
יו"ר הוועדה ביטלה את דבריו: "מאחר שלצערנו הרב לא קראת את הדוח, נקודת המוצא מוטעית. עדיין מוטל על משרד הביטחון לתת חוות דעת מייעצת אם אפשר לשנות את הסטטוס של מכינה מהקמה להכרה, הייתה חובה על משרד הביטחון להיות גוף מבקר. לצאת מנקודת הנחה שהחוק צמצם את אחריות משרד הביטחון שגויה. לא הוציאו את משרד הביטחון מהצורך לפקח. הניסיון של משרד הביטחון להוריד מעצמו לא נכון".
ליברמן ענה והבהיר כי להשקפתו הוא פעל בהתאם. "כל ההתדיינות שלי בנושא המכינות התחילה שנה לפני וגם אז ניתנה פרשנות על ידי ייעוץ משפטי של משרד הביטחון", אמר. "מאוד רציתי לפעול ורציתי למצות את המהלך עד הסוף והובהר כי אני לא רשאי ואין לי סמכות. שר לא יכול לפרש את החוקים".
בשלב זה שאל חבר הוועדה אבי נעים את ליברמן מה נעשה בעולם המכינות מבחינת משרד הביטחון, מאז שלליברמן נודע על האסון ועד שעזב את התפקיד.
"מטבע הדברים רוב העיסוק הוא בדברים ביטחוניים בוערים", ענה ליברמן. "אתה צריך לסמוך על האגפים במשרד הביטחון שהם ממלאים את תפקידם. נפגשתי עם ראשי מכינות, הדבר היחיד שעניין אותם היה דחיות השירות. לא פעלתי בחלל ריק. הפעילות הייתה בהתאם למסורת. שר לא יכול להיות מומחה אוניברסלי".
שרית אנג'ל אור, אמה של אלה אור שנספתה באסון, האשימה את השר: "אני מרגישה שאני חוזרת ארבע שנים אחורה. אתה מטיח 'זאת לא אחריות שלי, זאת אחריות של אחרים'. אנחנו מביאים מסמך כתוב מהאחראית על המכינות באגף שלכם. אתה אומר לא ראיתי, לא שמעתי. האם אתה חושב שהאנשים שהיו אחראים ולא עשו את תפקידם ראויים להישאר שם? אנחנו מצפים שמשרד הביטחון ייתן לנו תמיכה או גב והמשרד שלך נעלם. קיבלתי מסר שעדיף לא להתעסק, לא לדבר, שחלילה לא יהיה איזה דבק לאגף הביטחון. איפה היית שם? עשרה ילדים ככה סתם הלכו. אני לא מדברת על ההיבט הפלילי, אני מדברת על הצד המוסרי".
לדבריה השיב ליברמן ואמר כי לדעתו הוא עשה יותר מכל אחד אחר בסוגיית ההתעסקות במכינות. "כל ההסברים לא יעזרו עכשיו ואני מקווה שלפחות יעזרו לעתיד", הוסיף.
איציק אור, אביה של אלה, הוסיף: "אני שמח לשמוע ממך שאתה חושב שהיה כשל מערכתי שהוביל לאסון. כשיש כשל מערכתי מישהו צריך לשלם מחיר. התחושה שלי במשך ארבע וחצי שנים היא שאם הבת שלי הייתה נהרגת במסגרת צבאית מישהו היה משלם מחיר על אסון כל כך מיותר. לא יעלה על הדעת שנהרגו עשרה ילדים סתם ואף אחד לא ישלם מחיר. אנשים כשלו. הוועדה קבעה שאנשים 'מעלו בתפקידם', ואותם אנשים גרמו באופן עקיף לאסון הזה. לא יעלה על הדעת שאנחנו ועם ישראל כולו לא נדע מי האנשים האלה. בעוד שנה או חמש שנים הם יכולים להתקדם לתפקידים בכירים במדינה".
ליברמן ענה ואמר כי הוא מביע את צערו. "אני מתייצב פה ומדבר בצורה כנה, נצטרך לכבד את מסקנות הוועדה".