כבר למעלה משנה שהרחוב הערבי לא רגוע. אלימות בחברה הערבית, לצערי, היא לא דבר חדש, אבל ההסלמה, שהגיעה עם מבצע "שומר החומות", הובילה לאדישות אצל מקבלי ההחלטות - גם בממשלה ובכנסת, אבל בעיקר בקרב ההנהגה הערבית. השילוב של עייפות החומר, תסכול וייאוש מוחלט הביאו לאוזלת היד מול האלימות המשתוללת. זה הזמן לשינוי גישה.
המנוף להצלחה בחברה הערבית יגיע רק מאיתנו, הציבור הערבי הדומם שרואה את התקריות ומביט בהן בהשתאות ובחוסר אונים. אנחנו אחראים על גורלנו, לא אף אחד אחר. זה נכון לכלל החברה בישראל, אבל לחברה הערבית בפרט. אם אנחנו רוצים להוריד את הפשיעה והאלימות ובאותה הנשימה להוריד את אחוזי האבטלה אצלנו בחברה הערבית - אנחנו חייבים להבין את החשיבות של קידום כלכלי, יזמות וחדשנות בחברה שלנו.
אני אשת עסקים מזה שני עשורים וכבר למעלה מעשור שאני אחת הנשים שמובילות עם שיעור תעסוקת הנשים בעסקים שלי - מהתפקיד הכי בכיר בחברה ועד לזוטר - גם ביחס לנתוני האבטלה אצלנו בתוך החברה הערבית. העובדים והעובדות שמגיעים אליי נשארים לטווח הרחוק, כי הם מקבלים מעטפת שיוצרת אצלם צמיחה והזדמנויות קידום בחברה. כמעט כל העובדות והעובדים שלנו, הן והם סטודנטים או בעלי השכלה אקדמית גבוהה. אף אחד ואחת לא נולדו עם כפית של זהב בפה, הכל קרה הודות לעבודה קשה ולנחישות.
כתבתי בעבר, עם היציאה לבחירות, כי חשוב גם שנבחר את נבחרינו לכנסת כמי שמקדמים את האינטרסים שלנו. זה יפה כאילו "לזרוק" עלינו, הערבים, מיליונים ומיליארדים, אבל חשוב גם שתהיה בקרה לאן הכסף הזה הולך. האם מקימים עוד אוניברסיטאות ומכללות? האם משקיעים בתוכניות יזמות וחדשנות? האם מדברים אל הצעירים כשווים בחברה או תוקעים אותם ברחוב ללא מעש עד שזה מגיע לכדי אלימות?
אנחנו, הדור הוותיק יותר, הבנו שכדי להתפרנס בכבוד, אנחנו צריכים לשמור על התדמית שלנו. במה עוזרים לחברה הערבית כל המלחמות וכל המאבקים? האלימות בחברה הערבית, מעכבת את ההתפתחות העסקית שלנו. אם אנחנו רוצים לצמוח ולגדול ולהשיג את המטרות שלנו, יש דרך אחרת לעשות את זה. תחשבו שבמקום נשק - נשקיע במכללות בחדשנות ביזמות ובהרצת גברים ונשים לכנסת. כך, הכוח שלנו יגדל ונוכל לקדם דברים שהיום נראים לנו רק חלום. "עין תחת עין וכל העולם יתעוור", כבר אמר גנדי.
אלימות לא פותרת כלום, רק מעמיקה את הבוץ שכולנו מדשדשים בו. הדיבידנדים החברתיים, והצמיחה הכלכלית, לא יגיעו מהנשק, אלא מהמשק. הדיבידנד הוא לא רק כלכלי אלא גם חברתי. התחום המתפתח ביותר בישראל ובעולם הוא סייבר. תחשבו שתוקם חברת סייבר ערבית, למשל - איזה שינוי זה יעשה אצלנו. אם נשקיע את עיקר המשאבים שלנו בהכשרת התלמידים והתלמידות שלנו להיות מתכנתים, אז הצעירים והצעירות שלנו יעבדו בחברות המצליחות וירגישו תחושת שייכות. הידע והתכנות לא עוברים מאב לבן, אלא הם פרי של הכשרה, למידה, פיתוח וסביבה מקדמת.
כשהקמתי את עמותת "אישה חזקה" היה לי רעיון ורצון למנף נשים בעסקים, שיצליחו כמו שאני ושותפותיי הצלחנו. החלטנו להשקיע בשינוי שיניב פירות: הנשים שפנו אלינו באו מהשכבות המוחלשות ועזרנו להן להקים עסקים, לא חשוב איזה עסק, אפילו תפירת בגדים, העיקר ליצור אצלן תחושת ערך, ביטחון כלכלי והעצמה אישית. מאז כל יום מוכפל מספר הנשים שפונות לעמותה.
הבחירה באלימות, גם אם היא נראית לכאורה מחוסר ברירה, היא איומה ופוגעת בנו. אנחנו מעבירים מסר שגוי, של חברה לא שווה. חברה שלא יכולה להניע מתוכה שינוי. חברה שאין בה הזדמנויות לצעירים או לנשים בה. אם נמשיך להתייחס לעצמנו ככה, יתייחסו אלינו ככה גם בקרב מקבלי ההחלטות. אני לא רוצה להיות חלק מחברה ש"צריך למצוא לה פתרונות", אני רוצה להיות הפתרון.
פתיחת עסקים חדשים, הכשרות לבעלי עסקים ותוכנית מנטורינג עם בעלי עסקים וותיקים, תוכניות יזמות ומלגות - אלה הדברים שהחברה הערבית צמאה להם ובהם יש להתמקד. זה נכון לממשלה ולמקבלי ההחלטות, אבל זה נכון גם לנו - הציבור. האנשים שבשטח. השינוי צריך לבוא מאיתנו.
הכותבת היא מנכ"לית ספקית האינטרנט INET 066 ומייסדת עמותת "אישה חזקה" לקידום נשים בתעסוקה.