במשך 12 שנים חקר יהודה לבנוני ביסודיות את ההיסטוריה של "רכבת העמק", הקו שחיבר בין חיפה ודמשק בתחילת המאה הקודמת. הוא כבר עמד לסיים את המחקר, אבל דבר אחד עדיין לא נתן לו מנוחה והוא התעקש לבדוק מחדש בתחנת צמח את מיקום "הסובבן", המתקן שבו סובבו את הקטרים.
העקשנות התבררה כמוצדקת - שרידיו של "הסובבן" התגלו במיקום אחר ממה שחשבו במשך עשרות שנים. זו רק דוגמא אחת לדקדקנות, להיקף ולעומק המחקר שערך לבנוני על מסילת רכבת העמק, נושא שהפך למפעל חייו. "הוא היה מקור הידע המהימן ביותר של היסטורית רכבת העמק", אמר זיו אופיר, סמנכ"ל המכללה האקדמית כנרת, ומנהל אתר תחנת הרכבת ההיסטורית של צמח שנמצאת בשטח המכללה.
לפני שבוע וחצי הלך לבנוני לעולמו והוא בן 77. הוא נולד בשנת 1945 בתל אביב לחיים ובתיה לבנוני. חיים, אביו של לבנוני, למד בליטא, ב"חדר מתוקן", תלמודי תורה שהקימה התנועה הציונית במזרח אירופה ושבו למדו יחד בנים ובנות עברית ומקצועות אחרים. בשנת 1935 עלה חיים לארץ ישראל, ובתל אביב הכיר את בתיה, שעלתה עם משפחתה כילדה מאוקראינה, אחרי פרעות שהתחוללו שם.
יהודה נולד אחרי בנם הבכור, אורי. בילדותו למד יהודה בבית הספר "דוגמא" בתל אביב ואחרי שהמשפחה עברה לשיכון עובדי חברת חשמל בגבעתיים, עבר לבית הספר "אורט גבעתיים".
מגיל צעיר טייל עם אחיו ברחבי הארץ, אהבתו לטיולים ולחקר ההיסטוריה של ארץ ישראל ליוותה אותו כל חייו.
הוא התגייס לחיל החימוש, סיים קורס קצינים והמשיך לשרת שירות קבע. אחרי שנישא לחנה ובעקבות לימודיהם באוניברסיטה העברית, עברו לירושלים. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים - טלי, ארז ופלג, והם עברו לחולון בהמשך לראשון לציון.
בתום לימודיו בחוג לגיאוגרפיה עבר למערך מודיעין השטח בחיל המודיעין. במהלך השנים שירת במקומות שונים ואף פיקד על קורס קציני שטח של החיל. הוא הגיע לדרגת סגן אלוף ואחרי 30 שנים במדים פרש משירות צבאי.
עם סיום השירות הצבאי נשאב לתחביב שעניין אותו תמיד, חקר ההיסטוריה של ארץ ישראל.
הוא החל במחקר גדול על מגדלי השעון שהוקמו בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה הקודמת לכבוד הסולטאן הטורקי. המחקר יצא בשנת 2003 כספר בשם "למי צלצלו השעונים". "עבודת המחקר ההיסטורי דומה למחקרים הצבאיים שעשיתי", הסביר לבנוני בכתבה שפורסמה בעבר בוואלה. "בשני המקרים מדובר בעיסוק במבנים, ייעוד ומקורות".
בעקבות עבודה זו פנתה אליו המועצה לשימור אתרים בבקשה לחבר מחקר קצר על רכבת העמק. אותו מחקר קצר הפך למסע של 12 שנים שבסופן הוציא לאור שני כרכים להם קרא "מחמורו של הסולטן לרכבת העמק". "חמורו של הסולטאן" ("ג'חש אל סולטאן" בערבית), משום שכך קראו הבדואים בצפון הארץ לפלא שצץ לפתע באוקטובר 1905 - כלי תחבורה שנוסע על מסילה מחיפה ועד דמשק.
"ברגע שנכנסתי לתוך הנושא, נשאבתי פנימה יותר ויותר. התברר לי שהידע שהיה מצוי בידינו, היה חלקי בלבד. כל פעם שאחזתי בקצה חוט, משכתי ופרמתי אותו עוד ועוד. הבנתי שאני חייב להגיע לארכיון הבריטי", סיפר על המחקר שלו. לבנוני נסע פעמיים לאותו ארכיון, כמו גם לארכיון בגרמניה ובילה אין סוף שעות בארכיונים רבים בישראל.
בעת עבודתו אחד מאותם קצוות חוט שפרם הובילו אותו למסע בזמן בעקבות לויטננט קולונל מאונסל, שהיה מרגל בריטי שאסף מידע עבור צבאו, שתכליתו - גיבוש תוכנית בריטית לכיבוש דמשק, בבוא היום. בשנת 1907, כשנה וחצי בלבד אחרי חנוכת הקו מחיפה לדמשק, ביקר מאונסל בארץ ישראל ובתום סיורים אלו הותיר אחריו שלושה ספרים עמוסי מידע, כולל מידע רב ערך על מסילת הרכבת. "בין השאר, המפות הראשונות של תחנות צמח וחיפה, הן מפות של מאונסל", אמר לבנוני בהערכה רבה לקצין הבריטי.
מחקרו של לבנוני הוליד גילויים רבים, פיזיים ותיעודיים. בין השאר כוללים גילויים אלו מציאתם של שני פסי רכבת עליהם נוצקה ברכה לסולטאן: "מברכת (שפע) אדוננו, אמיר המאמינים, הסולטן עבד אל- חמיד השני - חזק ותמך (בו האלוהים)". סיבת יציקתם של פסי הרכבת עם הכתובת הנדירה לא ידועה, אולם לבנוני העריך שאלו פסים מיוחדים וחגיגיים שהונחו בסיומו של קטע מסילה לקראת טקס חנוכתו.
במהלך שנות המחקר גם הצליח למצוא שמות תחנות שלא היו מוכרות עד אז. בין השאר מדובר בחניית באשאטווה/בית יוסף. שם החניה היה מוכר לו מכריכת ספר ישן לידיעת הארץ, עליה היה צילום של כרטיסי רכבת מהוהים. "שנים חיפשתי את הכרטיסים האלה", סיפר. "עד שיום אחד זיו אופיר, סמנכ"ל מכללת כנרת, נתן לי שקית ובה ניירות מקומטים, שהועברה למכללה יחד עם כל ספריית בית גורדון. בפנים היו הכרטיסים. חשבתי שאני מת מהתרגשות", נזכר לבנוני.
עבורו כל איתור וחשיפת פרט חדש במסילה היווה "רגע של התעלות. ממש כמו ארכיאולוג
שחושף משהו שהוא בבחינת יש מאין". הגילוי אותו הוא הגדיר "פסגת העבודה", היה גילוי "סובבן הרכבת" בצמח. הסובבן הוא מסילת ברזל עגולה, מוקפת מבנה עגול מאבני בזלת. במרכז המעגל הותקן ציר ועליו משטח שחצה את המעגל. בהגיע הקטר מכיוון חיפה שבמערב, או מדרעא שבמזרח, הותרו הקטרים משיירת הקרונות ועלו על המשטח שבקצותיו היו גלגלים שנעו על מסילת הברזל המעגלית. קבוצת פועלים הייתה מסובבת את המשטח וכך פניו של הקטר שהגיע מחיפה היו שבות לכיוון ממנו הגיע והקטר היה נרתם לקרונות שהגיעו מדמשק, ולהיפך.
את הסובבן חשפו בשנת 2014 לבנוני וחברו, יאיר מיש, בסיוע המועצה לשימור אתרי מורשת, אחרי שבמשך שנים נחשב מבנה אחר כאותו סובבן. גם אותו מבנה הינו עגול, והוא נמצא כ-50 מטר ממזרח למבנה המקורי שנקבר מתחת לפני האדמה. לבנוני החליט לבחון את השרטוטים ששרטטו האנגלים בשנת 1943 והבחין כי המתקן שנחשב כ"סובבן" הוא בעצם מיכל ענק תת-קרקעי לאחסון מזוט.
סיפורי פולקלור לא מעטים היוו חלק מעבודת האיסוף של לבנוני. ההנחה שלו הייתה כי מחקר כזה לא יעשה ולכן יש צורך גם באיסוף הסיפורים שנקשרו לרכבת העמק, כחלק בלתי נפרד מעיצוב המיתוס. בין השאר, הוא איתר שלושה אנשים שנולדו ברכבת העמק וראיין אותם, כמו גם ראיונות עם בניו של סלים חנא ביוק שזכה לנהל שלוש תחנות שונות. בין סיפורי פולקלור שאסף, גם האגדה אודות המטמון העותמאני שנקבר לכאורה בבסיס גשר כלשהו. אגדה זו הייתה כה נפוצה שעד לאחרונה עוד היו שחפרו באישון לילה מתחת גשרי הרכבת ואף כמעט גרמו להתמוטטות גשר מעל נחל תבור (ואדי בירה).
לבנוני מגלה כי לא אחת גם סופרו סיפורים שלא הייתה להם כל אחיזה במציאות, אולם הם הפכו חלק ממסורת והיסטוריה של לא מעט משפחות. בנוסף קיבץ בדיחות, וכאלו היו הרבה, בעיקר כלעג על איטיות הנסיעה של הרכבת. את אוסף הסיפורים פרסם בספר שהוציא לפני פחות משנה ושמו "סודות שבעמק".
את העיסוק ברכבת העמק הגדיר כ"אובססיה" ואת משיכתו לנושא הסביר בכך "מאז שהייתי ילד רכבת העמק ריתקה אותי, זאת בעקבות צ'יזבטים שהיה מספר לי הדוד שלי, שהיה מנהל תחנת החשמל בטבריה ונסע הרבה ברכבת". כך, ב-12 שנות המחקר ראיין יותר מאלף אנשים.
הוא נהג לדבר על המסילה בהערכה גדולה והסביר כי "לרכבת העמק חלק מכריע בהתפתחות היישוב היהודי בצפון הארץ. צריך להבין שהיא הייתה אמצעי התחבורה העיקרי ולפעמים היחיד". את מקימיה של רכבת העמק הוא העריץ ובספרו אף הקדיש להם פרק שלו קרא "קרון הנכבדים". בפרק סיפוריהן של 15 דמויות מרכזיות בהיסטוריה של המסילה ותיעודה, בהם מאונסיל, בלנקהורן, הסולטאן הטורקי שיזם את המסילה, מתכנן המסילה מייסנר והמהנדס ברוך קטינקא. "צריך להבין, את המפעל התחבורתי המרשים הזה הם בנו עם טוריות, לא היו להם טרקטורים כמו שיש לנו היום", הסביר.
זיו אופיר הגדיר את המחקר של לבנוני על רכבת העמק כ"אוצר בלום של עדויות, מסמכים והיסטוריה במיטבה. יהודה ליווה את התחנה בצמח מרגע השחזור ועד מותו. היה לי 'חבר טלפוני' שבועי עמו התייעצתי בכל נושא הקשור להיסטורית 'רכבת העמק' בכלל ותחנת צמח בפרט. עקשנותו המפורסמת שהייתה מלווה לעיתים בסקרנות וטרחנות הביאו את יהודה לגילוי ותיעוד של פרטים ומקומות בהיסטוריה של ארץ ישראל כמו מגדלי השעונים למשל וחלקים מיוחדים של קו "רכבת העמק" כמו גילוי מיקומו של סובבן הקטרים בתחנת צמח ועוד גילויים נפלאים הקשורים בתחנת צמח וברכבת העמק בכלל. נותרו עדיין משימות הקשורות ל"רכבת העמק" שיהודה לא השלים, כמו: סימון ושילוט החניות ועוד משימות נוספות", אמר אופיר.
חנה, אלמנתו של לבנוני, אמרה כי הוא הביע תסכול מכך שהסובבן ומיכל המזוט נותרו מחוץ למתחם תחנת צמח המשוחזרת והוא ייחל לכך שהם יהיו חלק מפרויקט שימור התחנה. אחרי שכבר הכיר כל גשרון עליו עברה מסילת הברזל, כל עיקול וכל קפל קרקע בתוואי הנסיעה, הוא הודה, "הלוואי ויכולתי לחזור במנהרת הזמן ליום אחד ולעלות על הרכבת הנוסעת". במחקרו רחב היריע שכלל חשיפת ממצאים, תיעוד ושימור הידע, הוא גרם לרכבת העמק להיות זיכרון חי וכזה שישמר לדורות הבאים.