ההזנחה של הכבישים בשטחי יהודה ושומרון היא לא עניין של ממשלת שמאל או ימין. מדובר בתופעה שנמשכת כבר שנים ובכללה היעדר אכיפה, בריונות בכביש, נהיגה מסוכנת ומסכנת, התעלמות מוחלטת מחוקי התנועה, וכן מכוניות לא תקינות שממשיכות לנוע על הצירים האלו ולסכן את סביבתן. אתמול היא עלתה לכותרות בנסיבות מצערות, בעקבות התאונה החזיתית בה נהרג מתן צינמן בן ה-6, לאחר שעל פי החשד נהגת פלסטינית ביצעה עקיפה מסוכנת ופגעה ברכב המשפחה.
כבר לפני חודש וחצי פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דוח מפורט על מצב הכבישים, הבטיחות והאכיפה ביהודה ושומרון ביוזמתה של חברת הכנסת אורית סטרוק. הממצאים בו לא יפתיעו את מי שנוהג בכבישים אלו כדרך קבע - אבל אמורים היו להדליק את כל הנורות האדומות בקרב מי שאחראים על המצב הזה.
מעל לכשלים המעשיים בשטח, מתנוססת בעיה שלא קשורה לסלילה, אכיפה או מספר השוטרים בשטח - הבעיה הבסיסית היא היעדר נתונים בנוגע לתאונות בהם מעורבים פלסטיניים. מכיוון שאלו אינם מועברים מהמשטרה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הם ממילא לא נכנסים לסל ההערכות ומביאים לתמונה חסרה ולא משקפת את מצב הבטיחות בכבישים האלו. כפועל יוצא מכך לא מתאפשר להגדיר אותם ככבישים אדומים, כאלו בעלי רמת סיכון הדורשת הפרשת תקציבים לשיפור תשתיות תעדוף אכיפה, הקצאת כוח אדם לאכיפה ועוד.
לא צריך מחקרים סטטיסטיים על מנת להבין את המצב בשטח. גם על סמך הנתונים שישנם כרגע, פירוק של סוגי התאונות, והמעורבות של ישראלים ופלסטיניים בהם, משקפת את המציאות בצורה ברורה מאוד. מתוך 1,633 תאונות שהתרחשו ביהודה ושומרון מתחילת 2019 ועד לרבעון הראשון של 2022, שיעור התאונות הקטלניות במעורבות פלסטיניים בלבד עומד על 14%, ואילו זה במעורבות ישראלים עומד על 5%. רק לצורך ההשוואה - הממוצע הארצי עומד על 3%.
גם החולייה המרכזית בתחום הבטיחות, זו של האכיפה, היא לא פחות מאשר בדיחה עצובה שכולה על חשבוננו. משטרת התנועה הארצית לא פועלת כלל ביהודה ושומרון, כך שהאכיפה נשענת על יחידת התנועה של המחוז. "נשענת" זו אולי מילה גדולה לכ-20 ניידות שצריכות לכסות 1,500 קילומטר של כבישים ביהודה ושומרון.
אולם גם כאשר נעצרים נהגים פלסטיניים, רישום הדוח עצמו הוא לא יותר ממטרד זמן לפלסטינים ובזבוז נייר למשלם המיסים הישראלי. בהיעדר כתובות, מספרי טלפון או כל אמצעי זיהוי אחר, אין שום דרך לוודא כי הקנסות משולמים. ההערכה היא שעד סוף 2021 סכום הקנסות הכולל שלא שולמו עומד על 275 מיליון שקלים.
סוגייה נוספת בדוח נוגעת לנושא ה"משטובות" - אותן מכוניות שניזוקות באופן חמור בתאונה, נמכרות לשטחים ומוצאות את דרכן בחזרה לכבישים, ללא שום פיקוח על טיב התיקון ורמת הבטיחות שלהן. הנושא עלה לכותרות בראשית דצמבר האחרון, לאחר התאונה של משפחת מעודד. מנתוני ניידות הבטיחות בדרכים שפועלות בשטחי יהודה ושומרון, ובהן נעשות בדיקות פתע למכוניות עולה כי רק 14.7% מכלי הרכב שנבדקו נמצאו תקינים, בעוד הממוצע הארצי עומד על 51.2%. מתוכם 2.9% הוגדרו כמסוכנים באופן הדורש הורדה מיידית מהכביש (0.3% בממוצע הארצי). אך פרסום הנתונים לא משנה דבר, מכיוון שאין שום דרך מעשית לוודא שהמכוניות הללו אכן עוברות תיקונים נדרשים או לחלופין מורדות מהכביש.
הדוח הנוכחי של מרכז המחקר של הכנסת מצטרף לדוחות קודמים, לניירות עמדה של המשטרה, למה שבמשרד התחבורה יודעים כבר שנים, למה שבצה"ל מעדיפים להתעלם ממנו, ולדברים שנכתבו בדוח מבקר המדינה.
השורה התחתונה היא שבלי שינוי מדיניות בנוגע לבטיחות בדרכים ביהודה ושומרון, לא יהיה כל שינוי כללי. אבל שינוי מדיניות בכבישים אינו מתקיים בחלל ריק, אלא קשור להחלטה האסטרטגית שלא להחליט מה לעשות עם יהודה ושומרון. כשמדובר ברקע בטחוני, כל ניסיון דקירה או פגיעה בנפש מביאה לתגבור מסיבי של פלוגות וגדודי לוחמים לגזרות השונות, אבל כשזה קורה בכבישים, לכולם נוח למשוך בכתפיים ולהתייחס לזה כאל גזירת גורל.
ממשטרת ישראל נמסר: משטרת ישראל פועלת ברחבי יהודה ושומרון לאכיפה יזומה של עבירות תנועה בדגש על עבירות בריונות בכביש ועבירות מסכנות חיים על מנת לייצר הרתעה ולהגביר את תחושת הביטחון בקרב ציבור משתמשי הדרך. לנוכח עבירות התנועה הקשות פועלת המשטרה יחד עם כוחות הביטחון בפעילות אכיפה מוגברת באזור נגד אותם נהגים ורכבים שנעים על הכביש. משטרת ישראל תמשיך לאכוף את החוק בכל האמצעים העומדים לרשותה במטרה לשמור על שלום הציבור ובטחונו לצד מעצר והרחקת פורעי חוק והבאתם לדין".