"הכמויות הן מוגבלות וקבועות. אפילו אכלת את שלוש המנות ונשארת רעב - וברוב המקרים נשארים עכשיו האוכלים רעבים - אין אתה יכול לקבל שום תוספת מזון", כך ביטאה כותבת המדור "לאשה ולבית" בעיתון "הארץ" את תחושתם של אזרחים רבים בשנה הראשונה לעצמאותה של ישראל.
המדינה שזה עתה יצאה ממלחמה עקובה מדם שהותירה משפחות שכולות, נכי מלחמה וחיילים משוחררים צמאים לעבודה, קלטה במקביל גלי עלייה גדולים, נאלצה להגן על גבולותיה ולהתחיל לבסס מוסדות שלטון. זו הייתה מדינה ענייה שהתקיימה בקושי והתקשתה לספק די מזון לתושביה.
נוכח המציאות הכלכלית הקשה, הממשלה הנהיגה מדיניות של הקצבת מזון ופיקוח על מחירים, שכונתה מדיניות הצנע. המדיניות עוררה כעס בקרב הציבור וחלק מהפוליטיקאים. כך למשל, בדיון סוער בכנסת הסביר ד"ר דב יוסף, שר האספקה והקיצוב או "שר הצנע" בפי העם, כי נאלץ להגביל את מנת הבשר החודשית לכמות של 600 גרם בשר לנפש בחודש.
הוא ציין כי המספרים מראים שבמהלך חודש אוקטובר הציבור אכל אף יותר מהכמות שאליה הוא התחייב. "האם הציבור יכול לאכול מספרים?", הטיח בו חבר הכנסת מנחם בגין. כמה חודשים מוקדם יותר נפלה לילה, בתו של השר יוסף, בקרבות בנגב. כעת הוא היה עסוק כולו בהישרדות הכלכלית של המדינה הצעירה. על מדיניות היד הקפוצה הוא שילם מחיר ציבורי. לימים, הוא כתב בכאב: "הם רצו בשר".
באותם ימים התדפק על דלתות משרדי ממשלה חוקר נמרץ עם רעיון מוזר: לייצר "בשר סינטטי". לא מדובר בבשר סינטטי במובן המוכר לנו היום כבשר המיוצר בתרבית תאים במעבדה. כוונתו של אותו חוקר לפני 73 שנים הייתה לתחליף בשר שעשוי ממרכיבים צמחיים - חומצות אמינו, שמנים צמחיים ופטריות.
החוקר, פרופסור ברנהרד פרנקל, הוגדר כ"מומחה לכימיה אורגנית ולתורת הבישול". כותרת קטנה בעיתון מעריב בנובמבר 1949 הודיעה כי "מלומד ישראלי המציא בשר סינטטי". מהפרסומים המעטים עליו ניתן ללמוד כי עשור קודם הפרופסור פרנקל ורעייתו שכרו מפעל שימורים שהקימו עולים מגרמניה והפעילו אותו כקואופרטיב ובו עשרה חברים. למפעל קראו "שימורים" ובני הזוג פרנקל הכשירו את העובדים.
כבר אז ניכר כושר היוזמה שלו. הוא הסביר כי חומרי הגלם יגיעו מהפחת של התוצרת החקלאית - פירות הדר ושאר פירות ישומרו כלפתן או כמיץ וכן ישומרו ירקות ובהם כרוב. הוא הסביר כי "הם מתרחקים מכל מחשבה על שימוש בחומרים מזויפים ומזיקים והקונה יהיה בטוח קודם כל בטיב החומר שהוא קונה לאכילה". ההתארגנות כקואופרטיב גם הבטיחה לדבריו ש"מסגרתם החברתית הגונה".
כעבור עשור כבר פיתח את רעיונותיו לגבי עיבוד התוצרת החקלאית והציג את "הבשר הסינטטי". על פי "סופרו המיוחד של מעריב", "הבשר כבר נבדק על ידי מומחי אגף המזון של משרד האספקה ונמצא בעל טעם טוב ובעלי ערך תזונתי. איכותו של הבשר משובחת ואפשר יהיה להכינו בכמויות ניכרות".
אחרי תקופה ארוכה של ניסויים במעבדה שלו הודיע פרופסור פרנקל כי "אפשר לגשת מיד לייצור בשר סינטטי באופן תעשייתי". לשם כך, חבר לקבוצת יבנה. בקיבוץ הדתי הקימו כמה שנים קודם מפעל שייצר פלחי תפוחי אדמה מטוגנים ושימורי בשר עבור הצבא הבריטי. ביבנה זוכרים בחיוך שהחיילים לא חיבבו במיוחד את אותו מוצר, שהכיל למעשה מעט מאוד בשר.
מפעל השימורים ש"י (שימורי יבנה) פועל עד ימינו ובקיבוץ זוכרים בקושי את אותה אפיזודה, ובודדים זוכרים את אותו תחליף בשר שהוגש להם בחדר האוכל של הקיבוץ. תיק שנמצא בארכיון המדינה ובו התכתבויות נוכח אותה יוזמה, מעלה שהמוטיבציה העיקרית לפיתוח תחליף הבשר נבעה מהקושי שבו נתקלו אז שומרי כשרות בישראל.
במכתב ששלח בנימין וולף, מנהל מפעל ש"י לידי מנכ"ל משרד הדתות, ד"ר שמואל זנוויל כהנא, הוא כתב כי "בהתחשב בחוסר אספקת בשר כשר לאוכלוסייה, עם המחירים הגבוהים עבור בשר 'שחור' (שנמכר באופן לא חוקי מחוץ למכסות שהקציבה הממשלה, א.א), עם הצפת השוק בבשר טרף ונקניק טרף ושומן טרף מאיכות מאוד גרועה, מהווה הניצול של פרופ' פרנקל אפשרות של ייצור אוכל חלבוני טוב, כשר, זול ובריא, וחוץ מזה אמצעי ממשי במלחמתנו בעד הכשרות ביישוב".
המכתבים בתיק עוסקים בפניות הממציא והמפעל למשרדי ממשלה שונים בניסיון לזכות באישורים הנדרשים להקצבת חומרי גלם לייצור תחליף הבשר. פרנקל גם הצליח לגייס לקמפיין שלו כתבת אוכל בולטת בעיתונות באותן שנים. בהודעה שפרסמה מולי ליינס בר-דוד, עורכת מדור הבישול בג'רוזלם פוסט, היא כתבה שדוגמאות הבשר שניתנו לה היו טעימות מאוד ו"אי אפשר להבחין בהבדל בין כבד אמיתי לכבד אמינו. לא עלה על דעת איש מבני משפחתי שהכבד הנ"ל לא אמיתי".
היא מציינת עוד שבדקה את הבשר בבישול וגם אורחיה לא הבחינו בהבדל. "גם הטעם, הריח וההרגשה בזמן האוכל מחזקים את הדעה שאומנם אוכלים בשר. ילדיי, למשל, היו שבעי רצון מ'ארוחת בשר' זו", שיבחה את המוצר. בתחילה פיתח פרנקל ממרחי בשר, נקניקים ובשר טחון, ולמרות הצנע במדינה הוא האמין שבעתיד אף ניתן יהיה לייצא את המוצר.
חשיבותם של תחליפי בשר נוכח סוגיות סביבתיות העסיקו אז אנשים בודדים ולכן נדיר מאוד לקרוא באותם ימים דברים שנכתבו בעיתון "הצופה" נוכח המצאתו של פרנקל; הכותב מודה ש"האנשים מבכרים בשר ממש על בשר סינטטי", אבל מסביר כי "מהפכה במטבח מוכרחת לבוא מטעמים כלכליים". הכותב, המכנה עצמו "י. טברייני", מסביר לפני 73 שנים מה את שאנחנו מבינים רק היום: "זה מזמן מציינים שהאוכלוסייה על כדור הארץ גדלה והולכת. והוא כדור הארץ עצמו, פוריותו הולכת ויורדת".
הוא קובע כי "הבשר ייעלם בעתיד מהארוחה שלנו, כי הבשר הוא מזון בלתי חסכוני... הבהמה הופכת רק 12 אחוז ממזונה לבשר. כלומר, כמעט 90 אחוז מהצמחים שהבהמה אוכלת הולכים לאיבוד". לדבריו, רק מזון סינטטי שייוצר מצמחים יוכל בעתיד לכלכל את כל אוכלוסיית העולם.
אבל נראה כי פרט לפרופסור פרנקל, אנשי התעשייה של קבוצת יבנה ועוד בודדים שהצליחו להרחיק ראות, לא היה מי שיקנה את הרעיון המוזר. במקביל החל יבוא של בשר קפוא לישראל, צעד שנחשב אז פורץ דרך והגדיל את כמויות הבשר בשוק המקומי. בעיתונות היומית אף טורחים באותן שנים לדווח על הגיעם של משלוחי בשר קפוא לנמלי ישראל. הצנע עוד לא הסתיים, אבל כנראה כבר החלו לראות את שוליו של סיר הבשר.
המוצר שפיתח פרנקל לא עלה על פס הייצור של המפעל ביבנה ויחלפו עוד עשרות שנים עד שמהפכת הצמחונות ותחליפי הבשר יהפכו למצרכים שנמכרים ונאכלים על ידי ציבור רחב. מפעל "טבעול", שהחל לפעול רק ארבעים שנה אחר כך, הפך להצלחה עולמית מסחררת ובשנים שיבואו שוק תחליפי הבשר המשיך להתפתח והיום נחשב תחום מרכזי בתעשיית הפודטק.