סוגיית המחליף למנהיגותו של סעיד אלח'רומי ז"ל היא סוגיה מכריעה לגבי אחוז ההצבעה בחברה הערבית ותוצאות הבחירות הקרובות. זאת ועוד: פרשנים פוליטיים רבים מצביעים על אחוז ההצבעה בחברה הערבית כגורם שיקבע את תוצאות הבחירות הבאות. בתוך כך, נשאלת השאלה מי המועמד מקרב המפלגות רע"ם והרשימה המשותפת שיצליח לגרוף יותר קולות בנגב? מיהו המנהיג שימלא את החלל הציבורי הגדול שהשאיר אחריו סעיד אלח'רומי ז"ל בנגב? מאז ההכרזה על הבחירות ה-25 לכנסת, ובהסתכלות על התנהלותן של שתי הרשימות הערביות, נראה שאין להן עדיין את התשובה.
נזכיר שבבחירות לכנסת ה-24 זכו הרשימה המשותפת ורע"ם ברוב המכריע של הקולות בחברה הערבית, כשבנגב רע"ם הצליחה לקבל את מירב הקולות, בזכות אלח'רומי. אני זוכר היטב את אותן בחירות, ואיך האנשים בנגב ביום הבחירות התגייסו להצלחת רע"ם והעברתה את אחוז החסימה ברגעים האחרונים לפני סגירת הקלפיות. זכורות לי גם הקריאות של סעיד באותם רגעים ברשתות החברתיות, שבהן פנה לאנשים במסרים פשוטים שנתפסו אצלם כפנייה אישית, וביקש מכול אחד מהם לצאת ולהצביע בשבילו. ואכן אנשים נעתרו לקריאה ויצאו לקלפיות, ובהם גם רבים כאלה שאינם נמנים על שורות התנועה האסלאמית או רע"ם. לפיכך, אפשר לומר כי ההצבעה של רבים מהבדואים באותן בחירות, הייתה בראש ובראשונה בשביל סעיד האיש, ורק לאחר מכן בגלל השיוך התנועתי והמפלגתי שלו.
כאמור, רע"ם השיגה הישג מרשים באותן בחירות, וסעיד נכנס לכנסת, אך הקריירה הציבורית שלו נקטעה כשהוא בשיא העשייה הפרלמנטרית והפופולריות שלו. עזיבתו הפתאומית הותירה ריק מנהיגותי. השאלות הרבות שעלו בקרב ערביי הנגב כבר עם פטירתו, התחזקו בחברה הערבית בשבועות האחרונים על רקע ההכרזה על הבחירות וההתרחשויות במערכת הפוליטית בישראל בכלל ובחברה הערבית בפרט. שאלות כגון האם הרשימה המשותפת ורע"מ יאתרו וישלבו מועמד ראוי מהנגב שיזכה לאותה תמיכה ציבורית? כיצד הליכתו של סעיד תשפיע על אחוז ההצבעה של הערבים בנגב? כיצד יושפע אחוז ההצבעה שלהם לרשימה המשותפת ולרע"ם בפרט?
בעת הזאת, כשהמפלגות הערביות ובפרט רע"ם עסוקות בחיפוש אחר מנהיג מהנגב שימשיך את דרכו של אלחרומי, ראוי לבחון את מנהיגתו ולהבין מדוע הפך בזמן קצר לכל כך אהוד ומוערך. כפי שנאמר עליו על ידי פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית, סעיד היה מנהיג מזן מיוחד, שהתאפיין בצניעות ובדיבור בגובה העיניים.
"נקי משחיתות ומשבטיות"
הוא והראה שאפשר להיות פוליטיקאי ונבחר ציבור ששומר על ערכיו ועל היושרה שלו, נקי משחיתות ומשבטיות. בבחירות, הוא דיבר עם האנשים בשפתם ובמילים פשוטות וישירות שנגעו לחיי היום יום, מבלי לשרבב סיסמאות או אידיאולוגיות ריקות מתוכן, שהאנשים מאסו בהן. בנוסף, היותו של סעיד מכפר בלתי מוכר, היכרותו את נושא הכפרים הבלתי מוכרים והמאבק שלו למענם עד הרגע האחרון בחייו, גם הם תרמו רבות לאהדה כלפיו בקרב ערביי הנגב ובכלל בחברה הערבית. בשונה מדפוסי הצבעה אחרים שקיימים בחברה הערבית, ההליכה של האנשים בנגב אחרי סעיד לא נבעה דווקא מהשיוך השבטי, התנועתי, והמפלגתי שלו, אלא, ואולי בעיקר בשל סגנונו האישי ומנהיגותו ואיך שהוא נתפס בעיניהם.
מגמה דומה מורגשת בחברה הישראלית כולה - הרצון למנהיגות מסוג אחר. כעת נשאלת השאלה, האם יצליחו הרשימות הערביות המתמודדות לכנסת הקרובה לפתוח את השורות ולשלב מועמד ערבי מהנגב, שיזכה לתמיכה ציבורית? התשובה לשאלה זו תכריע במידה רבה, אם הערבים הבדואים בנגב ייצאו גם הפעם בהמוניהם לקלפי, וכיצד זה ישפיע על הבחירות בכלל. זוהי קריאת השכמה למפלגות הערביות כי הבחירות בפתח והשעה דוחקת.
הכותב הוא דוקטורנט באוניברסיטת בן-גוריון ופעיל חברתי בנושא הערבים הבדואים בנגב.