אנחנו נמצאים בפיתחה של מערכת בחירות וחוסר וודאות פוליטית, אבל אחד הדברים שאנחנו כן יודעים בוודאות הוא שהממשלה החדשה תידרש לתת קדימות לנושא הבריאות ולמצוא בדחיפות פתרונות למחסור ברופאים.
במסגרת מחקר שערכה פירמת הייעוץ וראיית החשבון BDO בנושא אתגרי מערכת הבריאות הישראלית עולה כי הצוותים הרפואיים מזדקנים ומספר הרופאים בישראל נמצא בצניחה מדאיגה. שיעור הרופאים בני 55 ומעלה בישראל, נכון ל-2019, היה 49%, לעומת ממוצע של 35% במדינות OECD ולהערכתנו המחסור בצוותים רפואיים רק יילך ויחמיר. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שהעלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר סיפקה בתחילת שנות ה-90 כוח אדם רב למערכת הבריאות, אולם רופאים רבים כבר פרשו או צפויים לפרוש בשנים הקרובות, מבלי שקיימת מספיק תחלופה.
נכון ל-2019, בישראל היו 3.3 רופאים פעילים לאלף נפשות, לעומת 3.7 במדינות OECD. עד 2010 מספר הרופאים לנפש היה גבוה יותר מאשר במדינות OECD, אולם מאז ישראל מפגרת מאחור והפער אף גדל, גם לאחר שמתחשבים במבנה הגילים של האוכלוסייה. לפי העיבוד שערכו בפירמת BDO לנתוני משרד הבריאות, הירידה במספר הרופאים תחמיר ותגיע ב-2035 ל-3.02 רופאים פעילים לאלף נפשות, בעיקר בשל צמצום מספר הסטודנטים ההישראליים הלומדים בחו"ל.
הזדקנות האוכלוסייה עלולה להדגיש עוד יותר את המחסור המשמעותי בצוותים רפואיים. לפי נתוני BDO, ב-2035 חלקם של בני 55 ומעלה יגיע ל-22% מהאוכלוסייה בישראל, ונתון זה, לצד הזדקנות הרופאים והעובדה שאוכלוסייה בגיל זה צורכת פי 2 שירותי בריאות מהממוצע הכללי - יובילו להגברת העומס עוד יותר על מערכת הבריאות ועלול להביא לפגיעה משמעותית בטיב ובזמינות השירותים הרפואיים לאזרחים.
על סמך בדיקות כלכליות שערכנו נדרשת השקעה שנתית של 1.8 מיליארד שקל כדי לנטרל את ההשפעות של גידול והזדקנות האוכלוסייה. כלומר בעשור וחצי הבאים תידרש השקעה של 25.4 מיליארד שקל רק כדי לנטרל ההשפעות של ההזדקנות והגידול באוכלוסייה בישראל.
גם מספר האחיות לנפש בישראל נמוך משמעותית מהממוצע במדינות OECD. ב-2019 היו בישראל 5.8 אחיות לאלף נפשות, לעומת 9.3 אחיות במדינות OECD. הפער אף הורחב בשני העשורים האחרונים - בשנת 2000 היו בישראל 6.5 אחיות לאלף נפשות, וב-2010 נתון זה ירד ל-6.1 אחיות, לעומת 8.3 אחיות במדינות OECDבשנת 2000 ושיפור ל-9.6 אחיות במדינות OECD ב-2010.
הנתונים שעולים מהמחקר צריכים להדאיג כל אחד מאיתנו, והם מדגישים עד כמה נדרשת השקעה משמעותית בהכנסת טכנולוגיות חדשות לענף הרפואה. הטכנולוגיה כמובן איננה יכולה להחליף רופאים ואחיות, אולם שירותים באמצעים טכנולוגיים יסייעו בהורדת הלחץ ממערכת הבריאות. קופות החולים עושות זאת כיום מהמקורות העצמיים שלהן, אולם אם המדינה תחליט לתקצב בעצמה פיתוח של טכנולוגיות, מערכת הבריאות תדע לטפל ביותר אנשים עם פחות רופאים.
חשוב גם לבחון את מערכת היחסים בין הרפואה בקהילה ובתי החולים - הן הציבוריים והן הפרטיים - שכיום בעיקר נשענת על רכש והתחשבנויות כספיות. צריכה להיות סינרגיה בין קופות החולים ובתי החולים, ויש לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לקונספציה שלפיה בנויה מערכת הבריאות. נגיף הקורונה, לדוגמא, הצליח לייצר את הפיתרון של אישפוזי הבית, שעבד בצורה טובה. חוסר הסינרגיה הקיים כיום מערים קשיים על המערכת וגורם לבזבוז כספים, בשל כפילות ותחרות הנובעת מכך שכל הגופים מתמודדים על אותו תקציב. התקציב המצומצם של קופות החולים לא מאפשר להן לתכנן לטווח הארוך ולהמשיך לפתח כלים דיגיטליים לרפואה, והמדינה צריכה לדאוג לתקציב רב-שנתי שיאפשר להן להיערך לעתיד.
במציאות של חיינו, שבה כל יום קורה אירוע אחר שמטלטל את השגרה ותופס את כותרות העיתונים, לעיתים דברים אקוטיים כמו נושא הבריאות שלנו נדחקים לשוליים, אולם כדי שנוכל להקדים תרופה למכה - ולהתמודד עם המצוקה הצפויה בעתיד, צריך כבר עכשיו להקים ועדה ציבורית שתבחן את מערכת הבריאות העתידית, ותסייע כבר היום במציאת הפתרונות שימנעו את הבעיות העתידיות.
כותב הטור הוא שותף מנהל ב-BDO