הוא נולד בעיר בני ברק, בן למשפחה חרדית הנמנית עם קבוצת הפלג הירושלמי, גדל והתחנך במוסדות חינוך חרדיים ולקח חלק פעיל במחאות נגד הגיוס לצה"ל ואף נעצר באחת מהן. עד שגמלה בליבו ההחלטה לעשות תפנית ולהתגייס ליחידה מובחרת. השבוע, בגיל 22, עמד הצוער ש' ברחבת המסדרים בבה"ד 1 לבדו, ללא בני משפחה קרובים, וקיבל את דרגות הקצונה כמצטיין פלוגתי.
"בגיל 15 משהו התחיל להתערער אצלי. עברתי תהליך ארוך, שכלל שאלות עם רבנים", מספר ש' בשיחה השבוע. "היתה לי תחושה של חוסר מיצוי, לא ראיתי את עצמי לומד תורה ועושה את זה כל היום. והתחלתי להרהר באפשרות שכשהגיע לגיל המתאים אתגייס לשירות בצה"ל. הבנתי שאני חייב להתחיל להתאמן, וכך, במקביל ללימודיי בישיבה בני ברק, הייתי יוצא כל בוקר, בשעה מוקדמת מהישיבה על אופניים היישר לפארק הירקון, שם מתאמן ומתייצב בחזרה בישיבה מבלי שמישהו שם לב".
תוך כדי האימונים בפארק, סיפר ש', הוא ראה שם מישהו מתאמן באופן שהרשים אותו מאוד. "הוא היה מקועקע בסמלים של חיל הים", אמר, "שאלתי אותו מה אני צריך כדי להגיע לשם והוא נתן לי כמה משימות: 'תרוץ 10 קילומטר בכל יום ב-40 דקות, הרבה מתח ומקבילים, וכל השאר זה בראש', ואני התחלתי לתרגל את זה באופן מסודר".
כעבור שלוש שנים, בגיל 18, אחרי אין ספור לבטים והתחבטויות, התקשר ש' שלושה ימים לפני תחילת הלימודים למכינה קדם צבאית חרדית ברמת הגולן, והודיע להם שהוא מצטרף אליהם. הוא ארז תיק, אסף את חפציו מבית הוריו בבני ברק ויצא לדרך.
"היה רגע שאמרתי זהו, אני הולך על זה, ובתוך שלושה ימים אני הולך למכינה. להורים אמרתי שאני הולך לישיבה בצפון. לא אמרתי להם מעבר לכך, כי אני מכבד ואוהב אותם, ולא רציתי לצער אותם. הם הבינו מאוד מהר שאני לא בישיבה בצפון, אבל חשבו שאולי אני במסגרת חרדית ועובד במקביל. זו הייתה תקופה מאוד קשה להם, כי הם לא ידעו איפה אני והיה להם חשש מהצבא אבל לא היה להם מידע שהלכתי על זה".
רק כעבור שנתיים, חודשיים לפני הגיוס, הגיע ש' להכרה שהגיע הזמן לספר להוריו, גם אם זה לא יתקבל אצלם טוב. "אחרי התייעצות באתי הביתה והשארתי על השולחן מכתב", הוא סיפר. "אמרתי להם 'אני לא רוצה שיהיה פיצוץ ואני לא רוצה לריב, אבל זו דעתי והיא לא תשתנה'. זה היה רגע מאוד קשה, כי איך שאני יוצא, אני שומע את אמא פורצת בבכי ואבא שכועס. זה היה לי מאוד לא פשוט".
בהמשך התקבלה החלטה במשפחתו לקבל את גיוסו לצה"ל, בעצת רבנים, אך גם כיום, כאשר הוא מגיע לבית הוריו ולשכונה שבה גדל, הוא מסווה את זהותו החדשה. "אחרי שהתגייסתי הם התייעצו עם רב והוחלט לקרב אותי, להחזיר אותי בתשובה. כשאני מגיע לבית, אני מגיע לבוש כמו חרדי, בשחור ולבן, כובע וחליפה. בסוף אני מאוד מעריך את החברה הזו, אבל אין לי שום אינטרס, כל אחד בחייו שלו. היום אני במקום אחר", הוא אומר.
בבית הוא נמנע מלשתף במה שעובר עליו בשירות הצבאי. "זה טאבו ולא מדברים על זה", לדבריו. כך גם במפגש עם חברי ילדות מהשכונה: "שלום שלום, מה קורה, אני מחרטט אותם לגבי מה שאני עושה. זהו בגדול. מדי פעם דברי תורה, אני נכנס לדמות".
לדבריו, ההתנגדות של משפחתו והקהילה לגיוס לצה"ל נובעת ממניע אידאולוגי ולא ניתן יהיה לגשר על הפער. "בסופו של דבר מבחינתם הצבא משמר ומגן על הישות הציונית, שזה הדבר הכי גרוע שקרה ליהדות, לתפיסתם. עד לכינון וגיבוש האידיאולוגיה הציונית, מה ששמר עלינו כעם במשך אלפי שנים זה שמירת תורה ומצוות. ברגע שאתה הופך את זה למוצא אתני אתה יכול ללכת לאיבוד בתוך כמה דורות, ולכן הציונות מסכנת את היהדות. כך שההתנגדות שלהם לצה"ל זה לא בגלל שלא ניתן לקיים מצוות, אלא בגלל שצה"ל משרת הישות הציונית".
מחאות הפלג הירושלמי נגד הגיוס לצה"ל תפסו תאוצה בשנים האחרונות. במסגרתם מתבצעות חסימות כבישים במרכז הארץ בתגובה למעצר תלמידי ישיבה שלא התייצבו להסדיר את מעמדם בלשכת הגיוס כתלמידי ישיבה, שגם כיום זוכים לפטור משירות בצה"ל. כך, מצא עצמו ש' בגיל 16 וחצי, בעת שהתחבט לגבי הגיוס שלו עצמו, נעצר באחת ההפגנות של הפלג הירושלמי.
"הייתי חלק מזה ממש, תמיד כשהיו מתארגנים הייתי מגיע, בהפגנה בעיר בני ברק נעצרתי אפילו על ידי שוטרים ונלקחתי לתחנת משטרה למשך שעות. וכל זה התרחש תוך כדי שאני כבר בתוך התהליך עם עצמי. הייתי בדיסוננס, מצד אחד אני מבין למה החברה חרדית לא רוצה להתגייס, ומצד שני אני מאמין בכל ליבי שצריך להתגייס לצה"ל וזה הדבר הנכון", לדבריו, "גדלתי עם תודעת שואה מאוד גבוהה, של 'לעולם לא עוד', שלא נגיע למצב שבו לא נוכל להגן על עצמנו, זה נשמע אולי פומפוזי אבל אני מאמין בזה ורואה בשירות הצבאי שליחות".
ש' מתגורר כיום בדירה לחיילים בודדים בהרצליה ונהנה מכל רגע, אך נזכר בקשיים שאיתם הוא ויוצאי החברה החרדית מתמודדים לאחר הגיוס לצה"ל. "כשאני יצאתי, מה שראיתי זה שרוב היוצאים מהחברה החרדית לא מצליחים להשתלב בחברה הכללית. הם איזשהו סוג ב', כי הם מתחילים בעמדה נחותה. הרבה מתדרדרים לסמים ולמקומות לא טובים, אבל אני הבטחתי לעצמי שאני אגיע למקום הכי טוב בחיים. אני נמנע מקשר עם הקהילות של חרדים לשעבר, והחלטתי להתערות הכי גבוה ועמוק שאפשר בחברה הכללית, וככה עטפתי את עצמי בחברים ובסביבה כזו. אנשים פשוט מאוד שופטים, ואני נמנע מלהחצין את מה שעברתי ומאיפה אני מגיע, ומעדיף שיכירו אותי באופן שבו אני נמצא היום".
לבסוף אומר ש': "מי שנמצא בצומת דרכים דומה שידע שיש מחירים לתהליך הזה וזה יכול להיות מורכב. אבל כל מי שמאמין בעצמו וביכולות שלו, שיבוא ויצטרף. כל מי שיכול ויש לו את הזכות להתגייס לשירות צבאי משמעותי - חובה עליו לעשות את זה. בסוף זו המדינה שלנו ואף אחד לא יעשה את זה בשבילנו".