שנת הלימודים הסתיימה אתמול ותלמידי י"ב יוצאים מהמסגרת הבית ספרית לעולם חדש ומאתגר. בחברה הערבית, בוגרי י"ב מוצאים את עצמם ללא מסגרת ולרוב ללא תוכניות עתידיות. היעדר תמיכה תעסוקתית וכלכלית מובילים רבים מאותם צעירים חסרי מעש ישירות לידיהם של ארגוני הפשע שעלולים לנצל את מצבם, לפתות אותם בשל המצב הכלכלי ללוות כספים שלא כחוק, ואף לגייסם לשורותיהם.
אחמד אבו שייח'ה מעארה; ג'והרה חניפס משפרעם; תופיק ערו מג'ת; סמר טוביה מחיפה; מחמוד סנע אללה מדיר אל אסד; מוניר ריאן מכפר ברא; נאדר מקאלדה מבאקה אל גרבייה; עלי ומחמוד פאח'ורי בני דודים מנצרת, זיאד איוב מנחף וג'מאל ק'בועה מכפר קרע - כל אלה נרצחו רק בשבוע האחרון. יש להם שמות. היו להם חלומות. אבל לצערנו, כל אלה נקטעו באכזריות, והם הצטרפו לרשימה ארוכה של קורבנות שמספרם ממשיך לטפס מדי יום.
ה"רעש" התקשורתי שעשה המשרד לביטחון פנים סביב הנתונים שהציג לאחרונה לפיהם חלה ירידה דרמטית באחוזי הפשיעה בחברה הערבית נראה ציני ואבסורדי לצד המציאות היומיומית בחברה הערבית. מציאות של כאב ואובדן. מציאות של ירי יומיומי, אימה, חוסר ביטחון אישי ופחד מהעתיד לבוא.
יתרה מזו, מהנתונים שהתפרסמו נראה כאילו הסוגייה כמעט פתורה, זו נראתה "חגיגה" סביב ירידה באירועי הפשיעה שכאילו מתעלמת מהמציאות ו"סותמת את האוזניים" לקול הירי הבלתי פוסק ביישובים הערבים.
הנתונים שמשטרת ישראל פרסמה מתבססים על מבצע 'מסלול בטוח', שהחל לפעול באוקטובר 2021, באמצעותו מנסים הגורמים הרלוונטיים לפעול בדרכים שונות ובשיתוף פעולה עם רשויות שונות, למגר את הפשיעה בחברה הערבית. המבצע הוא צעד מבורך אבל פחות משנה מאז תחילתו - מוקדם מדי לחגוג.
המשטרה מתעלמת מהעובדה שהאלימות והפשיעה בחברה הערבית הם תוצאה של מדיניות מפלה ארוכת שנים לצד היעדר אכיפה ושיטור חסר. לכן, להתהדר במספרים שנמדדו בפרק זמן קצר כל כך מבלי להביא בחשבון גורמים אחרים המשפיעים על הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, מעידים על כך שנעשה פה מהלך יחצ"ני של המשטרה ותו לא.
הממשלה והמשטרה נדרשות להפנים שטיפול בפשיעה ואלימות בחברה הערבית הינו תהליך ארוך טווח, שלא ניתן למדוד אותו במספר חודשים, ולא ניתן לייצר בו שינוי מהותי באמצעי אכיפה בלבד.
בראש ובראשונה יש לדאוג לפענוח מקרי רצח והאלימות בזמן אמת ומיצוי הדין עם העבריינים, עקירה מהיסוד של ארגוני הפשע ,"ייבוש המקורות הכלכליים" ואכיפת תופעת הנשק הבלתי חוקי. אבל בלי טיפול הוליסטי בגורמי עומק כמו , החינוך, המרחב הציבורי, תחבורה ציבורית, מצוקת הדיור, אשראי למשכנתאות ואפשרויות תעסוקה לצעירים חסרי מעש, לא יתקיים שינוי ממשי.
הטיפול המערכתי בגורמי העומק שמובילים לפשיעה בחברה הערבית לא יכול להידחות, גם לא לאור התפרקותה הצפויה של הממשלה הנוכחית וחוסר היציבות הפוליטית.
אני מציעה לכל הגורמים - חברי הממשלה, המשרד לביטחון פנים והמשטרה בראשם: תסתכלו לצעירים הערבים בעיניים, תראו את הבעיות האמתיות שמובילות אותם לאלימות ופשיעה וטפלו בהן באופן מקיף.
יחד עם זאת, אנחנו, בני החברה הערבית הפלסטינית בישראל, צריכים לשלב ידיים ולחשוב יחד על פתרון קהילתי-חברתי הדואג לצעירים ולצעירות שייתן מענה רגשי ומקצועי לצורכיהם השונים וימנע מהם להידרדר לעולם הפשיעה והאלימות.
הכותבת היא רכזת שינוי מדיניות בתחום המאבק נגד פשיעה ואלימות בחברה הערבית בעמותת סיכוי-אופוק, הפועלת לקידום שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים בישראל.