ההסכם הראשון על התפרקות מנשק גרעיני, START, נחתם על ידי הנשיא ג'ורג' בוש האב ועמיתו דאז נשיא רוסיה מיכאיל גורבצ'וב, תומך הפרסטרויקה. כעת, על רקע איומי רוסיה להשתמש בנשק גרעיני במלחמה באוקראינה, הדיווחים על ניסויים גרעיניים בצפון קוריאה, הודעת סין בסוף השבוע כי ביצעה "התקדמות מרשימה" בפיתוח נשק גרעיני חדש, כמו גם הפעילות הגרעינית של איראן - מאגרי הנשק הגרעיני הגלובליים צפויים לעלות שוב בעשור הקרוב, על פי דוח חדש של מכון המחקר הבינלאומי לשלום בשטוקהולם (SIPRI), שפורסם היום (שני).
"יש סימנים מובהקים לכך שהצמצום של הנשק הגרעיני במאגרים הגלובליים מאז סוף המלחמה הקרה הסתיים", נכתב בדוח. עוד נכתב כי סין "נמצאת בעיצומה של התרחבות משמעותית של ארסנל הנשק הגרעיני שלה", אך היא וצפון קוריאה אינן היחידות.
"כל מדינות הגרעין מגדילות או משדרגות את הארסנלים שלהן ומחריפות את הרטוריקה הגרעינית ואת התפקיד שהנשק הגרעיני ממלא באסטרטגיה הצבאית שלהן - זאת מגמה מדאיגה ביותר", ציין הדוח.
על פי הערכת המכון, ארצות הברית ורוסיה הן עדיין המעצמות הגרעיניות החזקות בעולם בפער ניכר, עם 3,708 ו-4,477 ראשי נפץ גרעיניים; לסין יש 350 ראשי נשק גרעיניים, לצרפת 290 ולבריטניה 180. עם זאת, הנתון הסיני הלך וגדל בשנים האחרונות. על פי הדוח, ב-2006 היו לה 145 ראשי נפץ גרעיניים בלבד.
עוד נכתב בדוח כי הודו ופקיסטן משקיעות מאמצים בהרחבה של ארסנל הגרעין שלהן. ישראל - שאינה מודה באחזקה של נשק גרעיני - מנסה לשדרג את הארסנל שלה, נכתב בדוח שמעריך כי להודו ופקיסטן יש 160 ו-165 ראשי נשק גרעיניים, ואילו לישראל - 90.
המצב בצפון קוריאה קשה להערכה בשל היותה מבודדת וסגורה בפני העולם. יש המעריכים כי יש לה 20 ראשי נשק גרעיניים. "צפון קוריאה ממשיכה לתעדף את תוכנית הגרעין הצבאית שלה כגורם מרכזי באסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה", על פי דוח SIPRI.
זאת השנה הראשונה שהדוח השנתי של SIPRI כולל נתונים מצפון קוריאה. על פיו, למדינה יש יכולת לייצר 55 ראשי נשק גרעיניים.
בשיא המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות, היו בבעלות שתי המדינות מעל ל-30 אלף ראשי נפץ גרעיניים. בתחילת שנות ה-60 החלו שיחות בין שתי המעצמות לגבי מציאת דרכים להאט את מרוץ ההתחמשות והגבלת מלאי הנשק. בין 1969 ל-1979, נערך משא ומתן בין שתי המדינות שמטרתו היה להגביל את התרחבות מלאי הנשק.
המשא ומתן (הידוע בשם SALT - Strategic Arms Limitation Talks), נדחה על רקע פלישת ברית המועצות לצ'כיה ב-1968 והחל שוב ב-1969 בין הנשיא לינדון ג'ונסון למנהיג הסובייטי ברז'נייב. אמנות SALT הראשונה והשניה לא קראו לצמצום הנשק הגרעיני אלא רק להגבלת התרחבותו. אמנת SALT השניה לא אושרה במלואה בגין פלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב-1979, למרות ששני הצדדים כיבדו אותה.
ואולם אז הגיע נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן. במהלך כהונתו השנייה, קרא רייגן להגבלות נוספות על ההתחמשות הגרעינית. במהלך המו"מ בינו לבין גורבצ'וב, נרשמה פריצת הדרך המשמעותית ביותר עד אז בסוגיה. סדרה של מפגשים בסתיו 1986 הסתיימו בפסגת רייקוויק ב-11 באוקטובר אותה שנה. פסגה זו הובילה לאמנה המכונה INF -Intermediate-Range Nuclear Forces Treaty, שנחתמה בין ברית המועצות וארה"ב ב-1987 והסדירה את השמדתם של טילים בליסטיים לטווח של בין 500 ו-5,500 ק"מ. אחד מהיעדים העיקריים של האמנה היה יישום ביקורת הדדית ששיפר את האמון בין שתי המדינות לגבי צמצום מלאי הנשק הגרעיני שלהן.
בזמן שהמלחמה הקרה התקרבה לסיומה בשלהי שנות ה-80 נרשמה האצה במשא ומתן. הסכם על צמצום של 30% במלאי הנשק הגרעיני נחתם במוסקבה ביולי 1991 - וכונה "אמנת סטארט הראשונה" (START). ב-2010 נחתמה האמנה לאמצעים לצמצום נוסף והגבלה של נשק אסטרטגי התקפי (New START) בין רוסיה לארצות הברית.
לדברי מומחים, הפלישה הרוסית לאוקראינה הוכיחה לעולם את הכוח של הרתעה גרעינית. אוקראינה היא אחת המדינות היחידות בעולם שוויתרו מרצונן על נשק גרעיני לאחר נפילת ברית המועצות. היא שלחה אז נשק רב לרוסיה - שבפברואר פלשה אליה.
"מדינות שחשות מאוימות עשויות כעת להביט על אוקראינה ולהסיק כי לא כדאי להן להיפטר מהנשק הגרעיני", אמר איאן צ'ונג, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הלאומית של סינגפור ל-CNN.