מותו של בן ה-13 אתמול (שני) מפגיעת רכב בפתח תקווה משקף שוב את התופעה החמורה של תאונות רוכבי הכלים חשמליים. תופעה המכילה בתוכה שורה של תקלות, ובהן פריצת נחשול אדיר של כלים זעירים לא מפוקחים, בעיות בהסדרה, באכיפה, התמודדות בעייתית של משרד התחבורה וכן פלונטר ביטוחי מולו ניצבים הנפגעים.
הנתונים המספריים של שנת 2021 ממסגרים את התופעה הזו בהיבט של היפגעות משתמשי הכלים האלו בצורה ברורה:
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 נרשמה גדילה בהיפגעות רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים כאשר בקרב רוכבי האופניים החשמליים נרשמו 1,643 נפגעים (עלייה של 14.8% ביחס ל-2020) ולאלו יש להוסיף 644 נפגעים שאושפזו בבתי החולים אך לא דווחו למשטרה (עלייה של 21.3%) - בסך הכל 2,287. לצידם 1,335 בני אדם היו מעורבים בכלל תאונות הדרכים במעורבות קורקינט חשמלי, המספר הזה כולל את התאונות שדווחו למשטרה, ואלו עומדות על 953 תאונות דרכים (עליה של 37.3% ביחס לשנת 2020) וכן 382 מקרים שהסתיימו באשפוז בבית החולים ללא דיווח למשטרה. כאן מדובר על עלייה של 46.4% ביחס לשנת 2020.
והתאונה של אתמול, בה נהרג דניאל אהרון, תושב רמת גן, ממקדת את המבט בקבוצת הגיל הבעייתית ביותר בתחום הזה - ילדים מתחת לגיל 16. מבן הנפגעים בקרב רוכבי האופניים החשמליים מדובר ב-261, כאשר 34 מהם הינם בין הגילאים 11-0 ושאר 227 הנפגעים בני 15-12. בתחום הקורקינטים החשמליים המספרים נמוכים יותר, אך אלו גם פחות נפוצים יש לציין, שם מדובר על מספר כולל של 79 נפגעים, בחלוקה של 22 נפגעים בין הגילאים 11-0 ו-57 נפגעים בין הגילאים 12-15.
יש לציין שלא מדובר רק באיסור החוקי לרכיבה על כלים אלו מתחת לגיל 16, אלא גם בהיבטים הרחבים הרבה יותר של הבנת תחום חוקי התנועה, ההתנהגות בכביש ובנוסף לאלו הבעיות המובנות בכלים עצמם, בין אם המהירות הגבוהה אותם הם מפתחים בקלות - 25 קמ"ש (שמגבלה זו ניתנת לפריצה בקלות) ובין אם היבטי היציבות הכללית של קורקינטים חשמליים בשל המבנה שלהם.
הנתונים מהשנה שחלפה הם חלק מתופעה רחבה יותר. האות לשחרור הכלים החשמליים מהאורווה ניתן כבר במחצית השנייה של שנות ה-2000, ומה שהחל כטפטוף של פתרונות תחבורה עירוניים זעירים הפך בתוך כמה שנים למכת מדינה בהיקפים אדירים. ובעוד משרדי הפנים, בטחון הפנים והתחבורה שיחקו מסירות עם תפוח האדמה הלוהט הזה, הפרצה החוקית שנוצרה גרמה לצונאמי שמולו ומול היקף הנפגעים בו שהולך ועולה המדינה מתקשה להתמודד. פחות מחודש לפתיחת החופש הגדול, למרבה הצער, הטרגדיות הבאות הן בלתי נמנעות.
הבעיות של התחום הזה שמתחילות בהסדרה, רישוי, ביטוח, הקצאת שבילי רכיבה נפרדים היו יכולות להיפתר לו הייתה המדינה צופה מראש את השינוי שהם חוללו בתחום האורבני. הרבה מהן היו מצומצמות משמעותית אם אפילו הייתה המדינה משנה כיוון גם בשלבים הראשונים ולא מחכה לתקנות הרציניות הראשונות בתחום שצצו ב-2014, הורחבו ב-2018 וכעת עולות שוב לדיונים. אבל כך או כך, סוגיית האכיפה כמשל היא דוגמה לאופן בו אף אחד לא רוצה להתעסק בתחום הזה.
כבר שנים שמשרדי הפנים ובטחון הפנים מגלגלים את סוגיית סמכויות האכיפה של פקחים עירוניים בהיבט של אופניים חשמליים מאחד לשני. לעיתים אלו גם הפקחים עצמם שנמנעים מהרצון לאכוף בשל הקושי לתפוס את הרוכבים, או כמו שציין אחד מהם בעבר בפנינו "אני לא רוצה אפילו את האחריות לילד שיברח ממני, ירד לכביש ויפגע ממכונית". אולם גם ברשויות מקומיות שכן עוסקות באכיפה נרחבת, כמו בתל אביב למשל, ישנה עדיין סוגיית הסמכויות של הפקחים המוגבלת לסט מסוים של עבירות. אי חבישת קסדה, רכיבה מתחת לגיל 16, רישום נקודות לבעלי רישיון, מהירות ועוד אינה בסמכות הפקחים העירוניים אלא בסמכות המשטרה. וזו, על פי הנתונים של עיריית תל אביב יפו לפחות הרבה פחות פעילה בתחום וכמות הדוחות שרשמה בת"א במהלך 2021 עמדה על כעשרת אלפים, כשליש מ"תפוקת" הדוחות של פקחי העירייה.
יותר מ-70% מהדוחות - על אי חבישת קסדה
והאכיפה הלקויה מייצרת גם את הנורמות בציבור בנוגע להקפדה על החוקים. המובהקות הבולטת ביותר - שימוש בקסדה. עלי פי נתוני המשטרה, מתוך 5,400 דוחות לרוכבי קורקינטים חשמליים ב-2021, 4,200 מתוכם היו על אי חבישת קסדה - שיעור של 77.7%, מבין רוכבי האופניים המצב דומה, מתוך 31,100 דוחות, 23 אלף על אי חבישת קסדה - 73.9%. רק לצורך ההשוואה, כאשר מדובר ברוכבי אופנועים וקטנועים, מספר הדוחות הוא 42,000, מתוכן 2,100 בלבד על אי חבישת קסדה כלומר, 5%.
ההתמודדות של משרד התחבורה עם הסוגיה רחוקה מלהיות מספקת, נכון להיום, היא מתמקדת בפעילות הסברה וכפי שפורסם הבוקר בבקשות להעלאת שיעור הקנסות הניתנים לרוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים. אלו, לבקשת משרד התחבורה יעמדו על אלף שקלים לרוכבים מתחת לגיל 16 וסכום זהה לשימוש בכלי לא תקני או רכיבה ללא קסדה, כולל קסדה שאינה רכוסה וקנס של 250 שקלים לרוכבים עם קסדה שאינה רכוסה.
האם הקנסות הללו מרתיעים או יוצרים שינוי? גם במשרד התחבורה לא יודעים. הפתרון היעיל ביותר שכן מקודם כיום הוא הרחבה משמעותית של שבילי אופניים, עם הפרדה בינם לכלי הרכב והולכי הרגל. בנוסף, כרגע, נמצאות בתהליכי חקיקה כאלו ואחרים תקנות שיסייעו במידת מה לצמצם את הבעיה, בין אם בהרחבת סמכויות פקחים, חובת התקנת לוחית רישוי לכלים הללו ואחרות. אולם סוגיות אחרות כמו חיוב החלת ביטוח חובה לכלים, מה שלפחות יפתור את בעיית הנפגעים מהם, שכרגע מתמודדים איתה ברמת דיני הנזיקין האורכים זמן ועולים כסף רב אם יש בכלל את מי לתבוע.
הכלים הזעירים הם חלק מחזון של מעבר לתחבורה אישית יעילה, זולה, זמינה, מצמצמת פקקים וזיהום בערים - על כך אין ויכוח. אך גם העובדה שנכון להיום ולאור מה שהתחיל כעצימת עין, עבר לחוסר פעולה וכעת עומד על ניסיונות להציל ספינה משקיעה באמצעות ריקון שלה בכוס חד פעמית, נראים כמעט מדי ומאוחר מדי. האצבע המאשימה להורים תמיד מתקפלת אל מול טרגדיות אישיות והמספרים למרבה הצער, לא נראים ככאלו שהולכים לרדת.