אתמול, לפני שנה, בשיחת טלפון אחת קצרה, נגדעו 12 שנותיו של בנימין נתניהו בשלטון. "אדוני הנשיא, עלה בידי", בישר יאיר לפיד בהתרגשות לנשיא המדינה דאז רובי ריבלין, כשלצדו נפתלי בנט, שיחגוג באמצע החודש שנה בראשות הממשלה. נתניהו, לעומת זאת, יסגור את שנתו הראשונה כיו"ר האופוזיציה, ובניגוד לציפיות, תוכניות והערכות מוקדמות, ההדחה מהשלטון לא פגעה בעוצמתו במאומה. לא פרץ שום מרד בליכוד, הבלוק לא התפורר לחתיכות, בסקרים הוא חזק מאי פעם, והולך ומתקרב ל-61 המיוחלים. להיפך, מי שצופה בו בשבועות האחרונים יכול להתרשם בקלות שהוא אפילו זורח.
ברקע, כמובן, גם המשפט: מאז שהחלה החקירה הנגדית של עד המדינה מומו פילבר, החיוך של נתניהו, שאף מתייצב לשם כך בביהמ"ש המחוזי, הולך ומתמתח מדיון לדיון. ועם כל שגיאה של הפרקליטות, עסקת הטיעון, שאף לפני חצי שנה היתה יכולה להביא לסוף דרכו הפוליטית, מתרחקת יותר ויותר. שנה אחרי שהודח מכסאו, ממשלת בנט-לפיד היא זו שמקרטעת ומתפוררת, ונראה שהפרויקט החריג והמורכב שהתיימר להחליף אותו - בדרך להיכשל. "זה גמור", אמר אחד ממקורביו בסיפוק השבוע במסדרונות הכנסת. עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה, בסביבת נתניהו בטוחים שזו רק שאלה של זמן; בסוף - הבורג האחרון בקואליציה ישתחרר.
האולטימטום של שר המשפטים גדעון סער בענין תקנות שעת חירום יו"ש הוסיף לליכודניקים עוד קצת דם ללחיים. מאז הפרישה של עידית סילמן, השמועות והדיווחים על שיחות ומגעים עם מפלגת פורשי הליכוד מסעירים את שיחות הסלון של הח"כים והפעילים; ההחלטה של סער להפוך את חוק יו"ש למבחן נאמנות להמשך קיומה של הממשלה ולא להטיל את האחריות לפתחה של האופוזיציה, כמו בחוק האזרחות או ממדים ללימודים, חיזקה את התחושה שהוא מחשב מסלול מחדש ומתכונן לפניית פרסה מרהיבה הביתה. גם בסבב הראיונות הטלוויזיוני שעשה במטרה להזים את השמועות ולהרגיע את החששות בקואליציה, יו"ר תקווה חדשה השמיע קול אחר; הוא הכחיש אמנם שיש מגעים עם נתניהו, אבל סירב להתחייב בקולו שלא יהיו כאלה בעתיד. למרות ההכחשות הנמרצות והאיבה העמוקה של סער לנתניהו יש שיחות וחילופי מסרים בכל מיני דרגים וערוצים, תוך שמירה קפדנית על מרחב הכחשה, אבל הן לא קרובות לכדי הסכמה או הכרעה.
בעוד סער מעביר מסרי הרגעה, בקואליציה עוקבים בחשש וחשדנות בעיקר אחר זאב אלקין, שכבר עשה בעבר אי אלו פליק פלקים פוליטיים ואידיאולוגיים, ושומר בשבועות האחרונים על שקט מחשיד. בליכוד אומרים שהוא לוחץ על סער לחתוך הפסדים כבר עכשיו ולקבל החלטה, בעוד האחרון מוכן לפתוח במו"מ רשמי אך ורק כשברור יהיה שהממשלה הגיעה לסוף דרכה, כלומר, אם וכאשר הצעה לפיזור הכנסת תעבור בקריאה ראשונה. אלקין, כך לפי המלחששים, חושש שזה יהיה מאוחר מדי, ושהדינמיקה המסתחררת לקראת בחירות תגבר על האפשרות להקים ממשלה חדשה. מה גם שבינתיים, נתניהו ומוציאו לפועל יריב לוין ממשיכים לפעול מול בודדים בימינה ובתקווה חדשה כדי שיצטרפו לסילמן ויהיו האצבע ה-61 לפיזור הכנסת, שיכולה לייתר את סער ואלקין לחלוטין; ההדלפות על המגעים והשיחות עמם רק מגבירות את הלחץ על כל האחרים.
הדרמה סביב חוק יו"ש תגיע לשיא מיד אחרי החג; החוק אמור לעלות להצבעה כבר ביום שני בכנסת, ברע"ם עדיין לא הודיעו כיצד יצביעו על הנושא הטעון, וסילמן כבר הודיעה שהיא תצביע נגד. סער לא הבהיר את החלק השני של האולטימטום - כלומר מה יעשה אם החוק לא יעבור. ובלי איום מפורש בתגובה, נפילה של החוק תוביל לקריסה של עוד לבנה בחומה ותקרב את הקואליציה עוד צעד אחד לקראת תהום, אבל לא בהכרח תדחוף אותה לקצה. מעשית, הממשלה יכולה לנסות להעביר מחדש את החוק לפחות עוד חודש, עד פקיעתן הסופית של התקנות. פוליטית, זה עשוי להיות מאוחר מדי. כי המשמעות המהותית של האולטימטום של סער צופה פני עתיד; אם קואליציה שמסתמכת על הח"כים הערביים לא מסוגלת להעביר חוקים ביטחוניים בסיסיים, אזי הסיכוי של גוש השינוי לשחזר את הניסוי אחרי בחירות הופך לכמעט בלתי אפשרי. זה מחדד את הדילמה של תקווה חדשה - אם אין סיכוי להקים ממשלה בלי הליכוד אחרי הבחירות, אז למה להסתכן בהן מלכתחילה? לא עדיף לבלום את האפשרות שנתניהו ישבור את הרצף, יגיע ל-61 ויקים את ממשלת חלומותיו עם סמוטריץ', דרעי ובן גביר, ולתקוע עכשיו אצבע בסכר ולשמור, למשל, על תיק המשפטים?
בכירים בליכוד מתרשמים שדווקא לנתניהו "לא בוער", והוא לוקח בחשבון ואולי אפילו מעדיף שהממשלה תצליח לשרוד עוד כמה שבועות ותצלח את פגרת הקיץ. בכל יום שעובר, היא הולכת ונשחקת, והוא לעומת זאת מטפס בסקרים לעבר 61 המנדטים המיוחלים, וגם הדינמיקה בבית המשפט משחקת לטובתו. בניגוד להערכה הרווחת ולעמדת חלק ממקורביו ורבים מבכירי מפלגתו, נתניהו לא ממהר לרוץ לבחירות, אלא מעדיף למצות את הניסיונות להרכיב ממשלה בכנסת הנוכחית. כמו כולם, הוא רואה את ה-61 מתקרבים בסקרים, אבל מטבעו הוא אינו הרפתקן ופוחד מסיכונים. באף סקר, נכון להיום, הוא עדיין לא חצה את הרף הנכסף, ואם גם אחרי בחירות חמישיות, הוא שוב לא יצליח להקים ממשלה, הקערה יכולה להתהפך ולבשר על סוף דרכו. במצב כזה, כבר עדיף לו להישאר יו"ר אופוזיציה ולהמשיך למרר לבנט, לפיד, סער ואלקין את החיים.