עוד רפורמה רחבת היקף הוכרזה על ידי משרד החינוך, מבטיחה כחלק מקודמותיה להיות ה-רפורמה שתחולל סוף סוף מהפכה אמיתית בדרכי לימוד מאובנות. זו שתותיר את התלמידים עם ידע של ממש, שייצבר אגב פיתוח כישורים מעשיים ונחוצים של איסוף מידע וחקר, עבודה בצוות והצגה בפני קהל. ריבוי מבחני בגרות ושינון כתוכי - אאוט, למידה משמעותית - אין. אבל רגע, "למידה משמעותית" לא הייתה בכלל רפורמה אחרת?
צחוק בצד, ראוי לאחל הצלחה לרפורמת הבגרויות. הכוונות טובות והתוכנית מגוונת ומרשימה, גם אם לא סגורה עדיין לכל פרטיה. אין חולק כי למידה חייבת לצעוד ברוח הזמן, להכין בצורה מיטבית נערות ונערים לאתגרי העולם המודרני, שמצפים להם בהמשך. האם תצליח הרפורמה? למען עתיד ילדינו, נקווה מאוד שכן.
שלא במפתיע, מערכת החינוך רועשת וגועשת כעת סביב הרפורמה, שעתידה לטלטל לא מעט את לב המערכת - ציבור המורים. אלו יידרשו לשינויים והסתגלויות, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה - כמעט מתבקש להגיד בפעם המי יודע כמה. לא בכדי העיסוק ברפורמה שולח אש גם בדיוני השכר שמקיימים במקביל ארגוני המורים.
בעימות היצרי על מסגרות העסקה, תוספות שכר, לוח החופשים ועוד - פרטים שכבוד כל אחד מהם במקומו, כמו גם בדיון הציבורי על רפורמת הבגרויות, נדמה ששוב מתפספסת הסוגייה הכי מהותית לצד סוגיית הלימודים - מעמד המורים בחברה הישראלית. בלי התייחסות רצינית ועמוקה לכך, אחת ולתמיד, רובצת הסכנה לפתח מערכת החינוך של דשדוש מתמיד, תהא הרפורמה שתהא.
הצלחת כל רפורמה תלויה בראש ובראשונה במורים. הרפורמה החדשה פוגשת מערכת הוראה מותשת, שאחרי כל הרפורמות הקודמות וחילופי שרים התדירים, שר שר ודגשיו, מנסה עכשיו להתאושש משנתיים של רפורמה כפויה - "רפורמת הקורונה".
הלמידה מרחוק, שנחתה על רוב המערכת באחת וכבשה אותה לחודשים ארוכים, דרשה מהמורים מאמץ עצום, שעדיין לא מוערך דיו. מחנכים ותיקים כצעירים נאלצו להסתגל במהירות להוראה מזן שונה לגמרי, מאתגר טכנולוגית, לחלקם לפחות, ומקצועית, תוך שהם צריכים לתת מענה לצרכים רגשיים מורכבים של התלמידים, כמו גם לעצמם, אגב גיוס כל כוחם לשמור על איכות החינוך וההוראה.
נתונים שהולכים ונאספים, למשל במחקרן של ד"ר טוני גוטנטג ופרופ' קריסטה אסטרחן מהאוניברסיטה העברית, מעידים על מתאם ברור בין ההוראה הממושכת מרחוק, מהבית, לפגיעה ברווחתם התעסוקתית והנפשית של המורים, לתחושות שחיקה שפושות בקרבם, וחמור מכך - לפגיעה אצל חלקם באיכות ההוראה ובאמפתיה לתלמיד ולירידה בתחושת המחויבות והשייכות למקצוע ולמערכת.
ביטוי מובהק לשחיקה, עוד לפני המגפה וביתר שאת אחריה, אפשר לראות גם בדו"חות ההוראה השנתיים של הלמ"ס. הדו"ח האחרון, שפורסם במרץ, מעיד כי אמנם בשנת הלימודים הנוכחית הצטרפו למערכת יותר מעשרת אלפים מורים חדשים, אבל מדובר בקיטון של יותר מ-10% לעומת מספר המצטרפים בשנה שעברה. בנוסף לכך, מספרם של אלו שעוזבים את המערכת נמצא בגידול מתמיד, ועמד בשנת המדידה האחרונה על יותר מ-8,600 מורים. במילים אחרות, הדלי מתמלא, אבל יש בו חור.
המחסור במקצועות מסוימים חמור ומיידי - בתל אביב לדוגמה חסרים לא פחות מ-500 מורים. גם מספר הסטודנטים להוראה מצטמק. צעירים הנוטים לחינוך, כאלו שהתנסו כבר בתוך המערכת וכאלו שעדיין לא, מעדיפים חרף נטיית לבם לנסות מזלם באפיקים אחרים.
קשה ולא הוגן לבוא בטענות לעוזבים ולנשארים, המבטאים קושי ותסכול. רבים מהם בעלי מניעים אידיאליסטיים, שמצאו עצמם מול בני נוער עם סף קשב הולך ויורד, התמכרות לטלפונים ולרשתות חברתיות וצורך בסיפוקים מיידים, ואל מול מערכת חינוך תובענית וחסכונית בתגמול, המאתגרת שוב ושוב את מחויבותם לרעיון שבשמו הצטרפו אליה.
על מנת ליישם רפורמות יש לספק למחנכים את הליווי והכלים הדרושים להם כדי להסתגל למציאות משתנה, למצוא בה את המצפן החינוכי שלהם ולבטוח ביכולתם להביא לשינוי בקרב תלמידיהם - בראש ובראשונה לעזור לנערים ולנערות להאמין בעצמם. אי אפשר לקחת כמובנת מאליה את יכולתם להתגמש ולהסתגל לכל תוכנית חדשה, מקורית ויצירתית ככל שתהיה.
רפורמה משמעותית באמת חייבת להביא לשינוי גם במעמד המחנכים - אלו שעליהם אנו סומכים כי יצעידו את דור העתיד והחברה קדימה. לשם כך אין צורך בעוד תכנית מורכבת אלא בראש ובראשונה בהבעת כבוד אותנטית לתחומי דעת שונים שהמורים חשים מחויבים להם, ובהעברת מסר אמיתי ומהותי כי הם נתפסים כמי שמסייעים לעצב את מערכת החינוך ולא נדרשים רק ליישם את החלטותיה. כך תתבסס תחושת השייכות של המורים ותתאפשר בניית מסד למרחב הוראה אוטונומי המפרה יצירתיות - התלמידים כמובן רק ירוויחו מכך. המסר לכלל החברה יהיה בהתאם.
ד"ר חיים פרי, שניהל במשך כמעט שלושה עשורים את כפר הנוער ימין אורד וזכה פעמיים בפרס "ארגון עולם הילדים" - "הנובל של זכויות הילד", היטיב להגדיר את המעמד הראוי למורים: "בוני האומה". פרי בן ה-80, מחנך בכל נימי נשמתו, מהמעברה בשדרות של שנות הששים ועד היום, זכה ללמד בזמנים בהם מורים עוד זכו להכרה ראויה. הוא יודע למה מסוגלים מחנכות ומחנכי ישראל אם רק יקבלו את הליווי והמענים הנחוצים להם. בשלה העת לסגור את המעגל ולהשיב את המורים למעמדם.
הכותב הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים ומשייך. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך, תוכניות פיתוח מנהיגות ושלוש מכינות קד"צ בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.