"המחיר האישי נוראי": האלוף שפיקד על קרב בינת ג'בל חוזר ללבנון

ראש אגף כוח האדם, אלוף יניב עשור, שהוביל את הלחימה בקרב על בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה כמג"ד 51 בחטיבת גולני, הגיע ביום שישי האחרון לתצפית בהר דב על גבול לבנון, במסגרת המיזם הלאומי "בשביל הנופלים", אותו מוביל אלוף במיל' רוני נומה. במסגרת המפגש והסיור, מאות אזרחים, לצד קצין השלישות של סרן דב רודברג ז"ל שנפל בקרב עם מחבלים בשנת 1970 ועל שמו נקרא ההר, הגיעו למקום כדי לשמוע שיח ערכי סביב סיפורי קרבות והנופלים בשירות הצבאי.

עשור עמד מתחת למוצב הדס וסיפר על החללים מגדוד 51 בחטיבת גולני שנהרגו בקרב בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה: רס"ן רועי קליין, סרן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמל-ראשון עידן כהן, סמל-ראשון שמעון דהן, סמל-ראשון אוהד קלאוזנר, סמל אסף נמר וסמל שמעון אדגה, ועל פקודו, רב"ט עוזי פרץ, שנהרג בגבול לבנון בשנת 2005. "יום הזיכרון הוא לא יום אישי, הוא יום זיכרון לאומי, וביום זיכרון לאומי אתה צריך לצמוח, להתמקד בתעצומות הנפש, לזכור שיש מחיר לקוממיות", אמר עשור.

ראש אגף כוח האדם ציין את התגובה החריפה של צה"ל לחטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ב-2006, בעקבותיה פרצה מלחמת לבנון השנייה. "אני מקווה שההיסטוריה תעשה חסד עם מי שהחליט להגיב בעוצמה ובאופן שהגבנו על החטיפה", אמר. "לבסוף, גם כיום כשנסראללה נואם ובונה כוח, הוא לא יוצא מהבונקר".

עשור הגדיר את דמות המפקד בעיניו. "זה שרואה עצמו כמי שהולך בראש המחנה", הסביר. "כשאתה מ"מ מלמדים אותך שאתה אוכל אחרון והולך ראשון. אתה לא צריך להגיד אחריי, פשוט כשאתה הולך - הולכים אחרייך".

יום הזיכרון, כהגדרתו של עשור, הוא היום בו הזיכרון האישי מתלכד עם הלאומי. "היום האישי של כל חייל, שהוא עולם ומלואו, הוא יום הנפילה, יום האזכרה, יום ההולדת. ביום הזיכרון כל האומה עוצרת, מרכינה ראש וזוכרת את כלל נופליה. זהו יום שבו הסיפור האישי של כל אחד מנופלי הארץ הזאת הוא הסיפור של כולנו, הסיפור הלאומי. אני תמיד מדבר על המחיר האישי שהוא נוראי", המשיך עשור, "למשל, המחיר הכבד ששילמנו במלחמת לבנון השנייה. כל חייל, כל קצין, כל מפקד, עולם ומלואו".

כך לדוגמה, סיפר עשור, כשלמד באנגליה, פרץ טרור סכינים בירושלים. "כשפתחו את היום, אמרו שרוצים להשתתף 'בצער העמוק של יניב מישראל בגלל עוד מתקפת טרור בירושלים'. הודיתי להם, אבל הדגשתי שבהשוואה ל-2,000 השנים האחרונות, אנחנו ב-75 השנים הכי טובות שהיו לנו מאז ומעולם. עד לפני כמה זמן זרקו אותנו לתאי גזים".

עשור שיתף את חוויית הזיכרון האישית שלו עם עוזי פרץ, הלוחם הראשון שנהרג תחת פיקודו, בהר דב, כשנה לפני מלחמת לבנון השנייה. "זה חורבן, אין מילה אחרת", סיפר. "לאבד אבא, בן, חבר, זה חור, אין נוראי מזה. לא מאחל אפילו לשונאים שלנו. אבל כשאתה שם את זה מול הנושא הלאומי - אי אפשר להתקיים בלי ההקרבה והשליחות הזו". הוא ציין כי בתפקידו כראש אגף כוח האדם הוא פועל למען המשכיות צבא העם ועידוד הגיוס. "אי אפשר בלי זה", טען. "לא צריך לגלות את התמימות, את האהבה, הנדיבות, הערבות ההדדית וההקרבה רק ביום הזיכרון. צריך לחיות את זה כל הזמן".

בין מאות האזרחים על ההר, הגיע גם משה מרחביה, אביו של סגן עמיחי מרחביה שנפל בקרב בבינת ג'בל. הוא סיפר כי אביו, אברהם מרחביה, ממקימי טירת צבי ששכל את אחיו אליעזר ערב הקמת המדינה, היה מהראשונים להציע, לקראת יום העצמאות הראשון, לציין ברצף את יום הזיכרון ויום העצמאות. הרעיון אומץ על ידי כלל הקיבוצים הדתיים ולאחר מכן על ידי המדינה. "אבי היה מהראשונים שהציעו את 'המתווה הארוך'", אמר, "חלק ראשון הוקרה והצדעה לחללים שמסרו נפשם להקמת המדינה ומאז לקיום המדינה, והחלק השני שמחה על הקמה וקיום המדינה".

מרחביה הוסיף כי בשנים האחרונות הוא מתלבש חגיגי לכבוד יום הזיכרון. "אני רואה בו פתיחה של יום העצמאות", הסביר. "לצערי יום הזיכרון הוא מאחד יותר מאשר יום העצמאות בשל הזהות הלאומית", טען, וקרא להתייחס אליו כיום של "התרוממות ומתן כוחות". "אויבנו עדיין רוצים להרע לנו ואנחנו צריכים לעמוד על נפשנו. אנחנו צריכים להמשיך לחנך את ילדינו למסור את הנפש בשביל קיום המדינה", אמר.

מרחביה הגיע אל ההר עם נכדו, שקרוי על שם עמיחי, בנו שאיבד. "שבועיים לאחר נפילת עמיחי בקרב בינת ג'בל נקבעה לנו חתונה של בתי הבכורה, וחתונה כידוע לא דוחים", שיתף. "למרות שרק חלפו שבועיים, הייתה שמחה גדולה. תוך כדי הריקודים, מישהו הגיש לי טלפון ואמר לי שמג"ד 51, עשור, רוצה לדבר איתך. לא דיברתי איתו עד אז ולא הכרתי אותו, והוא מתוך לבנון במלחמה איחל מזל טוב בשם משפחת גולני".