15 גברים ונשים התאספו בבית העלמין ירקון בפתח תקווה ביום רביעי. איש לא הכיר את רעהו, רובם גם לא את מי שלשמו התכנסו - גיאורגי גובור, בן 35 במותו. רק רגעים לפני שהקבוצה עזבה הגיעה אחותו, קרובת המשפחה היחידה שנכחה במקום.
גיאורגי היה דר רחוב. בתקופה האחרונה המתמקם ברחוב ביאליק ברמת גן, יצר קשרי ידידות עם בעלי העסקים וזכה לעזרה בשמיכות ומזון מתושבים. לאחר מותו, הם התגייסו לוודא שיהיה מי שיזכור אותו. פינת זיכרון עם נרות נשמה, תמונותיו והודעות על מותו ופרטי ההלוויה הוקמה בספסל שעליו נהג לישון, ומי שיכל ליווה אותו בדרכו האחרונה.
"שמעתי על ההלוויה שעתיים לפני והיה לי ברור שאני מגיע", סיפר איתי עמר. בדומה למשתתפים אחרים בטקס, הוא הכיר את גיאורגי דרך סרטונים שהעלתה מור שעל, פעילה חברתית שמתעדת את חייהם של חסרי הבית ומשתפת ברשתות החברתיות. "משהו בהם הכניס לי אותו ללב", שיתף. כשלא נמצאו קרובי משפחה שיזהו את גופתו של גיאורגי, שעל הייתה גם זו שמילאה את מקומם.
"היה הזוי לגמרי. היינו אני, מור, חסר בית לשעבר שהשתקם והפך לחבר שלה ועוד כמה חבר'ה שבאו בעקבות הפייסבוק", הוסיף עמר. "בן אדם חי 35 שנה וגם בשעה האחרונה שלו אין מי שילווה אותו מלבד כמה ששמעו על זה בפייסבוק. הבנתי לרגע מה זה להיות שקוף. היה בן אדם ואיננו, והעולם ממשיך".
ד', תושבת העיר, שיתפה בחודש שעבר בקבוצת תושבים תמונה של גיאורגי שוכב על המדרכה כשראשו מכוסה בבגדים, תיארה את מצבו הרעוע ותייגה את העירייה כדי להפנות את תשומת לבה. אחד המגיבים סיפר כי הוא מקפיד לשאול לשלומו במפגשים עמו וסייע לו להזיז את חפציו מתחת לסככה, אחד אחר עדכן שהביא לו אוכל ובגדים נקיים. השבוע עדכנה ד' את הפוסט והודיעה כי נקבע מותו. "מצווה לכבד את מותו של אדם שהיה עבור רבים שקוף", סיכמה תושבת נוספת.