נשיא המדינה יצחק הרצוג הציג אתמול בעצרת הממלכתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם שתי תמונות, וקשר ביניהן.
בתמונה הראשונה, שצולמה ב-13 באוקטובר 1941, נראים בשחור ולבן אם ובנה הקטן על שפת בור הריגה ביער, כשמאחוריהם חיילים גרמנים. פניה של האם, המחזיקה את ידו של בנה, מוסתרים בעשן של ירייה.
"יש רגעים שבהם תמונה אחת בשחור ולבן, מספרת את כל הסיפור, ומהדהדת את המילים כולן. אני עומד כאן לפניכם, כשאני נושא איתי, על לוח ליבי, תמונה כזו. תמונה נדירה, שמי שראה אותה, לא יוכל לשכוח לעולם. העיניים רואות, המוח קולט, והנפש לא רוצה להאמין, שהשחור-לבן הוא בעצם שחור משחור. זו לא תמונה של המספרים הגדולים, אלפים, רבבות, מיליונים. זוהי תמונה של משפחה אחת, יהודית. משפחה שמוצאת להורג בידי קלגסי השטן הנאצי ומשתפי הפעולה", אמר הרצוג.
"אם וילדיה על שפת הבור. קני הרובים נוגעים בגבה. אי אפשר לראות את פניה של האישה, גם לא את פני ילדיה. רגע לפני שגופה קורס אל בור המוות, היא רוכנת אל ילדיה הפעוטים. וברגע אחד כל הרובים מעלים עשן. הם יורים בה יחד, לא מסתפקים בכדור אחד. מתואמים. יעילים. ילד אחד נשמט תחתיה. בשארית כוחותיה אוחזת האם ביד בנה הקטן שיושב יחף על ברכיו, על האדמה הספוגה בדם", תיאר הנשיא. "מה לחשה האם באוזנו של ילדה הקט? האם הפצירה בו שלא יבכה? והילד - האם בכה? האם שתק? האם הבין? האם פחד? התמונה שותקת, אבל קולה זועק. מטלטל. משתק. 'לא תרצח'. 'אל תשלח ידך אל הנער'. 'לא תיקח האם על הבנים'. 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד'".
הוא סיפר כי חש נסער כשראה את התמונה הזו לראשונה. "הרגשתי שכל ישותי מתהפכת בקרבי ביגון, בזעם, בכאב. הזוועות האלה התרחשו בערים ועיירות רבות, רבות מספור, שבכולן - השמש זרחה על הגיא. ציפורים צייצו. היער שקט. והשוחט - שחט. ושחט. ושחט", אמר בטקס.
את נאומו סיים הנשיא בתיאור של תמונה נוספת, שגם בה אוחזים ידיים מבוגרים וילדים. "גם היא מהדהדת את המילים כולן", אמר. בתמונה זו נראים ידה של תינוקת על ידה של אישה מבוגרת, שעליה מקועקע מספר. שתי הידיים מונחות על פני דגל מדינת ישראל.
"על שולחן העבודה שלי, בלשכת נשיא מדינת ישראל, ניצבת תמונה אחת ויחידה, שמטלטלת את כל רואיה. גם אותה, מי שראה פעם אחת, לא יוכל לשכוח לעולם. במרכז התמונה - דורה דרייבלט-איזנברג זכרה לברכה, ילידת לודז', מספר אסיר 55374 מבירקנאו אושוויץ; ואיתה - נינתה הקטנה - דניאלה הר צבי", סיפר הרצוג.
"גם כאן - את פניה של האישה אי אפשר לראות. ולא את פני הנינה. הנינה אוחזת ביד סבתה. דגל ישראל נוגע בידיהן. גם התמונה הזו, שאותה צילמה קארן גילרמן, מספרת בצורה ברורה את הסיפור כולו. את סיפור העם היהודי ותחייתו, את סיפור הארץ ויישובה, את סיפור שרשרת הדורות, ואת סיפורה של מדינת ישראל - מדינתנו האהובה, שהיא הביטוי העמוק ביותר ל'חזון העצמות היבשות' של הנביא יחזקאל. ככתוב: "כה אמר אדני אלוהים, הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי; והבאתי אתכם, אל אדמת ישראל... ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם".