"הגעתי למצב נפשי מזעזע": פעילות לשעבר חושפות את הסודות מאחורי העמותה הפמיניסטית

פעילות זכויות הנשים בישראל חוו טלטלה בימים האחרונים, לאחר שמשתמשת אנונימית חשפה בטוויטר מסכת הטרדות שעברה לכאורה על ידי מנהלת בעמותת "כולן". העמותה חרטה על דגלה עקרונות פמיניסטים גבוהים, ומ-2018 מנהלת את "צעדת השרמוטות", הפגנה נרחבת נגד אלימות מינית. כעת, נשים נוספות שלקחו חלק בפעילות עמותת "כולן" שוברות שתיקה ומעידות על תחושת ניצול, נידוי וחוסר התאמה לתכנים קשים בקרב קטינות ונפגעות אלימות מינית.

נועה (שם בדוי) החלה לפעול בעמותה בגיל 16. במשך כשנה הייתה אחראית על ניהול נכס דיגיטלי של העמותה. "עשיתי עוד דברים כמו לעזור לגייס כספים והשתתפות בסרטונים בטיקטוק. הכול בלי הכשרה ובלי אישור הורים", סיפרה. נועה סובלת מפוסט-טראומה ומקשיים נוספים בעקבות אונס ופגיעות מיניות שעברה לפני שנכנסה לעמותה. "כל המנהלות ידעו על כך, גם מנהלת צוות הדיגיטל. הן ראו ילדה בת 16 מתחרפנת ומאבדת את עצמה מהניהול של הפלטפורמה הזאת - אני פיתחתי עולם תוכן לחלוטין לא תואם גיל, נעצרתי על ידי שוטרים בבלפור 'למען המטרה', התחלתי לפגוע בעצמי ולהתמכר לאלכוהול".

נועה העידה על עצמה "שלא היו לה חיים" מחוץ לעמותה. לדבריה, המנהלות ראו הכול - ובחרו לשתוק. "הן נתנו לי להמשיך לנהל את הפלטפורמה הדיגיטלית שניהלתי והן נתנו לי להמשיך להגיע פעמיים-שלוש בשבוע להתרים להן כסף, למרות שהן ראו שאני מוצפת ועל סף התמוטטות", שיתפה. "לא יודעת אם זה בגלל הצורך בהערצה או כי הן רצו כסף, אבל אני הגעתי בגללן למצב נפשי מזעזע. הפוסט-טראומה שלי החמירה מאוד".

"עם הפוגעת היו לי יחסים מאוד טובים, אני מאוד אהבתי אותה והיא הייתה כמו אחותי הגדולה", אמרה נועה וציינה כי היא עבדה תחתיה ונהגה לספר לה דברים אישיים. "אחרי שיצאתי מהעמותה, תפסתי ממנה פחדנית מאוד שלא עשתה כלום, אבל נשאר לה מקום בלב שלי. בגלל זה גם שבר לי את הלב לשמוע מה היא עשתה, אני גם מכירה את הנפגעת וכמובן מאמינה לה אז זה היה עוד יותר קשה".

"נכנסתי לעמותה ממש מעט זמן אחרי הפגיעות המיניות שעברתי, במחשבה שזה מה שירפא לי את הפוסט טראומה", סיפרה. "התנהגתי בצורה מאוד רעילה לחברות לשעבר משם, הפלתי עליהן את הטראומה שלי ואני מודעת לכך שזה לא היה בסדר בשום צורה. עם זאת, מה שעוד לא היה בסדר זה איך שחלק מהמנהלות התנהגו אליי בגלל זה".

"במקום לנסות להבין שאני לא עושה שום דבר כי אני בנאדם רע אלא כי אני ילדה בת 16 שמתמודדת עם פוסט-טראומה קשה, הן דיברו איתי כל הזמן על כמה שאני אלימה ובריונית, גרמו לי להרגיש כמו הבנאדם הכי מזעזע עלי האדמות ולשנוא את עצמי, וגרמו לי להרגיש שהפמיניזם שלי אפילו גרוע", שיתפה נועה. היא הוסיפה כי לא היה מענה טיפולי בעמותה. "לא היה עובדת סוציאלית או פסיכולוגית בעמותה, לא היה כלום", ציינה. "אני יודעת שזו לא עמותה טיפולית, אבל כשאתן עמותה שעוסקת בנושאים כאלה ונפגעות תקיפה מינית מגיעות אליכן, מן הראוי שתעסיקו גורם טיפולי".

נועה העידה כי "העיפו" אותה מהעמותה כשהתחילה שנת הלימודים. "נגמרו לי הכוחות, ניהלתי את הרשת שהייתה באחריותי בצורה פחות טובה. לא יכולתי להתרים להן כל הזמן ונהייתי סתם ילדה עם התנהגות לא בריאה, אז 'העיפו' אותי". פעילות רבות שיתפו על שיטת "החרם" שנהוגה בעמותה. לדבריהן, מנהלות "כולן" נהגו להוציא פעילות מקבוצות הוואטסאפ, לעיתים קרובות ללא כל סיבה ניכרת לעין. כך נעשה גם כלפי הנפגעת שפרסמה את סיפורה לראשונה באופן אנונימי בטוויטר. לדבריה, שמה שוחרר לציבור בקבוצות של העמותה מהן הוצאה ומתנדבות אחרות הונחו שלא לדבר איתה, בטענה שהיא מנצלת את העמותה למטרותיה האישיות. עוד סיפרה כי כל המנהלות חסמו אותה ברשתות החברתיות.

"כשמישהי עוזבת את העמותה, או 'מועזבת' ממנה, היא הופכת למוקצה ועושים עליה חרם, וכך קרה גם לי", הדגישה נועה. "המנהלות, שהן נשים בוגרות, ביקשו מצוות הדיגיטל שיורידו לי עוקב מהחשבונות הפרטיים שלהן. הן שיסו מלא פעילות ונערות נגדי, הן סיפרו עליי דברים אישיים כמו על ההתמודדויות הנפשיות שלי, וגם שקרים. זו לא הדרך להעניש ילדה בת 17 על התנהגות רעילה, אני מצטערת".

נועה היום בת 18, ולדבריה עדיין סוחבת איתה נזקים נפשיים קשים מפעילותה בעמותה. כמו כן גם כיום היא עדיין מפחדת מתגובותיהם. "אני מתקשה להאמין שאנשים אוהבים אותי, אני סובלת מחרדת נטישה קשה, אני מתקשה לבטוח באנשים, ואני מרגישה ש'מאמינה לך' זו סיסמה ריקה". צמד המילים "מאמינה לך" הפך בשנים האחרונות לסיסמה במעגלים הפמיניסטיים, שמתייחס לכך שתמיד יאמינו תחילה לנפגעת. רצף העדויות סביב "כולן" מייצרות תמונה לפיה מנהלות הארגון פועלות בניגוד לסיסמה שמנחה אותן.

"אני לא בטוחה שדברים שקרו בארגון הזה קרו מרוע, אבל כן היו שם מחדלים מזעזעים וחוסר מקצועיות נוראי", אמרה נועה. "לא מקימים עמותה סתם ככה כי הנושא חשוב לכן, בלי שיש לכן את הכלים לזה. לא מנהלים קהילה כשאין לכן את ההכשרה. אין דבר כזה שבארגון אין תקנון למניעת הטרדה מינית ומישהו לפנות אליו במידה והטרדה מתרחשת, ובארגון שמגיעות אליו כל כך הרבה נשים ונערות שנפגעו מינית - חובה בעיניי להעסיק גורם טיפולי".

"המחדלים האלה וחוסר המקצועיות הזה גרמו לי ולעוד עשרות נשים ונערות לטראומות קשות", טענה. "אני באופן אישי מרגישה גם שהנעורים שלי נלקחו ממני, שלא נתנו לי לגדול". נועה פעילה כיום בארגון "צעדת המופקרות" בעיר אחרת. לדבריה, דברים שם נעשים באופן לגמרי אחר. "אין היררכיה, אנחנו חברות. זה לא מישהי מעל מישהי. הכל קורה בצורה סבלנית, דברים שם נפתרים בשיחה, אני לא חייבת להיות זמינה 25 שעות ביממה, אני עושה רק דברים שמתאימים לי ולא מופעל עליי שום לחץ להפעיל עמוד שאני לא רוצה, לפרסם משהו שאני לא רוצה, להצטלם בצורה שאני לא רוצה. אני לא מרגישה שאני מכרכרת סביב מספר נשים בוגרות עם עוד עשרות נערות ופעילות ומגלגלת להן כסף. אפשר אחרת".

רלי (שם בדוי), בת 18 וחצי, הייתה חברה בעמותת "כולן" בזמן שחברתה נועה הוצאה מקבוצות הוואטסאפ וסיפרה גם היא על היחס המנצל והמזלזל מצד מנהלות העמותה. "כל היחס שלהן לצעירות זה כאלו אנחנו 'פול טיים וורקר'", אמרה. היא סיפרה כי היא השקיעה שעות ארוכות בניהול עמוד הטיקטוק של העמותה, בזמן שהייתה בכיתה י"א. "הכריחו אותנו לעבוד מסביב לשעון", הדגישה וציינה כי ביקשו גם משומרת שבת לעבוד. "חווינו יחס תובעני ולא קיבלנו שום הכרה. התייחסו אלינו כמובן מאליו. אני הערצתי את העבודה זו, את הפעילות הפמיניסטית, חשבתי שהייתי חלק ממשהו חשוב. עכשיו חד משמעית אני מרגישה סוג של ניצול".

"כשמוציאים מישהי מהקבוצה, כותבים ש'עבר קו אדום'", סיפרה רלי גם היא. "לא היה ברור מה הקו האדום אצל נועה, לא שיתפו אותנו". לדבריה של רלי, ברגע שמוציאים מישהי מקבוצת הוואטסאפ - "היה ברור שהיא לא קיימת יותר".

"היו בנות שהיו ממש חברות שלי בניהול עמוד הטיקטוק, ויום אחד פשוט הוציאו אותן מהקבוצה. הן לא כתבו משהו פוגעני, רק דברים שהיה ניתן לקיים סביבם דיון. הן פשוט הושתקו והוצאו מהקבוצה", סיפרה. "אני זוכרת שבמקרה של נועה, היה דיבור עליה מאחורי הגב שהיא הייתה פגיעה והוציאה זעם בצורה פומבית. היא לא קיבלה מרחב בטוח להוציא את התסכול החוצה", טענה.

אחרי שחברותה של נועה בעמותה הופסקה, היא נפגשה עם רלי. לדבריה, לאחר המפגש, בנות "שמושפעות מההנהגה" כלשונה יצרו אצלה תחושה שהיא "בגדה" בעמותה מעצם זה שהיא נפגשה עם נועה. "הן אמרו אמירות שנשמעו לי כמו הוראות מלמעלה, כמו למשל שנועה מסוכנת", הוסיפה.

ענבר נעמן היא אקטיביסטית עצמאית כבר 12 שנה, שהחלה לכתוב בפתיחות על חוויותיה כשורדת תקיפה מינית. לפני כשלוש שנים הצטרפה לצוות "צעדת השרמוטות" של עמותת "כולן", וגם היא העידה על יחס היררכי ומזלזל. "יש את מקבלות ההחלטות, ויש את המבצעות. אין מקום לשיח ודיון. נתנו את התחושה שבאת 'לתת עבודה'", אמרה. "ביום הצעדה היה לי 'חיכוך אגו' עם המארגנות - העברתי תמונות לעיתונאים וקיבלתי בראש, שזה לא היה בתיאום. החלטתי שזו השנה האחרונה שאני לוקחת חלק בפעילות איתן. ב-2020 התחלתי לבקר אותן בפומבי, על כספים ושקיפות".

לדבריה, לאחר שהחלה בפרסומים נגדם, נחסמה על ידי אחת המנהלות. "יש שם מעין רשימה שחורה של בנות שאסור לעשות להן לייקים ואסור לשתף איתן פעולה. הבנות שם מרגישות שבוחנות אותן כל הזמן - למי מותר לעשות לייק ולמי לא. הן מלכלכות על נשים", הוסיפה. ענבר העידה שגם היא נכנסה לאותה "רשימה שחורה". "ממני זה גבה מחיר גבוה", סיפרה.

מעמותת כולן נמסר בתגובה: בכולן אנחנו נוגעות בתכנים הכי קשים, תכנים שעד שלא יושג השינוי והאלימות המינית תמוגר, כל אישה חווה. רבות מהמתנדבות, כולל הדרג הניהולי והמלווה, חוו הטרדות או תקיפות מיניות ועל כן ישנה מודעות ורגישות להשפעות ארוכות הטווח שיש לאונס, להטרדה, ואפילו להצעה מגונה על מי שעברה זאת.

אנחנו מדגישות למתנדבות, שהבריאות הנפשית שלהן היא במקום הראשון ושאם ישנם טריגרים כתוצאה מההתנדבות, הם יתקבלו בהבנה והעיסוק בתכנים המציפים ייעצר, ואף פועלות להפסיק פעילות של מי שאנחנו חוששות למצבה. הפעילות הבכירות בארגון קיבלו בשנים האחרונות כלים להתמודדות ועיבוד עם טראומה באמצעות סדנאות של מרכז הסיוע, וחברות קבוצת הנוער של הארגון לוו על ידי צוות חינוכי של מורה ועובדת סוציאלית. ייתכן שלמרות המאמץ שלנו טעינו בניהול ההתנדבות של פעילה, אבל בניגוד לנטען כאן אין בכולן רשימות שחורות, אין חרם, אין נידוי, אין השתקה, אין הוצאה מקבוצות ולא תהיה.

אחרי יותר משבוע מפרסום הפוסט האנונימי בטוויטר המספר על ההטרדה בעמותה, המנהלת (לשעבר) מרגלית לנק העלתה בפייסבוק פוסט התנצלות. "אני מצטערת. אני רוצה לכתוב עוד הרבה דברים, אבל זה העיקרי והמשמעותי שבהם. אני מנסחת את הפוסט הזה בראש שלי כבר מאז יום ראשון שעבר, כותבת ומוחקת", כתבה.

"ביום ראשון שעבר, שמעתי לראשונה שמישהי שהייתה שותפה שלי למאבק נגד אלימות מינית נפגעה מההתנהגות שלי. המילים והמעשים שלי פגעו בה, ואני מצטערת על זה. אני גם מצטערת שהייתי חלק מסביבה שלא איפשרה מקום בטוח לפנות אליו עם הפגיעה הזו", הוסיפה