כעשרים שנים לאחר הפעולה הגדולה של צה"ל במחנה הפליטים של ג'נין, חוזר המחנה לכותרות. המיתוס שנבנה אז סביב המחנה - "ג'נינגרד" כפי שכינה אותו יאסר ערפאת בזמנו, ממשיך ביתר שאת להיבנות גם בימים אלה. המחבל שעשה את הפיגוע אמש בתל אביב היה תושב המחנה. כך גם אחד המחבלים שנהרגו בהיתקלות עם אנשי הימ"מ בשבוע שעבר ליד הכפר עראבה בגזרת ג'נין בדרך לפיגוע בישראל. נזכיר שהמחבל מהפיגוע בבני ברק, היה אף הוא תושב אחד הכפרים באזור, מיעבד. לכך מתווספות אינספור תקריות אש בין כוחות צה"ל ושב"כ לבין חמושים ממחנה הפליטים של ג'נין, שהיו בחודשים האחרונים כמעט בכל כניסה של כוחות ישראלים למקום.
וכצפוי הבוקר, דקות אחדות לאחר שפורסמה זהותו של המחבל, החלו הרמקולים במסגדים במחנה הפליטים ג'נין להשמיע דברי שבח והלל ל"שהיד הגיבור, רעד פתחי זידאן חאזם, בן המחנה ומבצע פעולת הגבורה". וזאת לאחר שכבר אמש החלו עוברי אורח לחלק דברי מתיקה בשלל ערים בגדה ובכלל זה ברמאללה.
אביו של המחבל היה בעברו תא"ל במנגנון הביטחון הלאומי של הרשות הפלסטינית. זה אירוע יוצא דופן. האנשים האלה עומדים בקשר ישיר עם הצד הישראלי בכל יום כמעט. והבוקר האבא עמד והילל את פעולת בנו.
אל תפספס
המחבל עצמו, בן 29, אינו פעיל מוכר באחד הארגונים הפלסטינים על אף שגדודי חללי אל אקצא בג'נין כבר שייכו אותו לארגונם. צריך לומר, לרוב החמושים במחנה הפליטים של ג'נין, גם בשנים הקשות ביותר של "חומת מגן", לא הייתה השתייכות ארגונית ברורה אך כן הייתה להם השתייכות "מחנאית" ברורה. כלומר למחנה הפליטים של ג'נין הייתה תמיד "גאוות יחידה". הזדהותו של פעיל או מחבל לארגון כזה או אחר, לא הייתה מרכיב מהותי בזהותו אלא דווקא היותו "בן המחנה". גם אז באותם קרבות קשים נגד צה"ל במהלך המצור המפורסם על המחנה, פעלו שלל פעילי הארגונים - פתח, חמאס וג'יהאד אסלאמי, זה לצד זה בתיאום מלא ואפילו עם מעין חדר פיקוד משותף, בשונה מפעילותם במקומות אחרים.
הפעילות הישראלית אז הסתיימה במחיר דמים קשה. 23 חיילים ישראלים נהרגו, מתוכם 13 בקרב "האמבטיה" הטראומתי. בצד הפלסטיני נספרו כ-60 הרוגים רובם חמושים, על אף השמועות שנפוצו לכל עבר בדבר טבח שמעולם לא היה. כדיי לסיים אז את הקרב, הכניס צה"ל למחנה דחפורי ענק משוריינים (D-9) שיישרו שורות שורות של בתים עד לכניעת אחרוני החמושים במחנה. זמן קצר לאחר שהמצור הישראלי על המחנה הסתיים, הגעתי למקום ונגלה אליי המראה הבלתי נשכח של הרס מוחלט, תושבים שנודדים בין ההריסות וייאוש.
בשנים שלאחר מכן המחנה היה עסוק בעיקר בשיקום. בעזרת סיוע של מדינות זרות שוקם החלק ההרוס. במחנה הוקם אפילו תיאטרון לבני נוער בהובלתם של ג'וליאנו מר וזכריה זביידי, עד שנרצח ג'וליאנו מר ולא ברור בידי מי. בשנים האחרונות המחנה על מאות החמושים שבו, חזר להיות "הג'נינגרד" המפורסם. אקס טריטוריה שהרשות הפלסטינית נמנעת מלפעול בו וכל פעולה ישראלית מלווה בירי כבד. החידוש האחרון - יציאתם של מחבלים מתוך המחנה לפיגועים בתוך ישראל, מקרבת כך נראה את הפעולה הישראלית הגדולה הבאה.
דווקא לנוכח מצבו הפוליטי השביר של ראש הממשלה נפתלי בנט, פעולה שכזו עלולה להיות מפתה מבחינתו. פעולה שכזו נשמעת גם הכרחית לנוכח המציאות שנוצרה במחנה. השאלה הגדולה היא כיצד יגיבו ארגוני הטרור בעזה, חמאס וג'יהאד אסלאמי למקרה של פעולה ישראלית נרחבת עם נפגעים. כבר במאי שעבר כרכו עצמם הארגונים הללו לעימות נדל"ני בשכונת שייח' ג'ראח. ניתן לשער שבמקרה של פעולה ישראלית נרחבת ב"ג'נינגרד", קברינטי עזה יתקשו שלא להתפתות להצטרף למעגל הלחימה.