פיזור הכנסת, ממשלת ימין-חרדים או שרידות הקואליציה: התרחישים בעקבות פרישת סילמן

ההודעה הדרמטית של ח"כ עידית סילמן מבשרת ברמה גבוהה של סבירות על תחילת סוף דרכה של ממשלת בנט-לפיד. על השעון, יש להם עוד לא מעט זמן: הכנסת נמצאת כעת בפגרת האביב ולכן כל מהלך משמעותי יצטרך ככל הנראה לחכות עד החזרה מהפגרה במאי. אבל באופן מהותי, הפרישה של סילמן לא מותירה הרבה אפשרויות או אורך נשימה לקואליציה, שגם ככה כבר היתה במצב מקרטע.

גם אם לא יצטרפו אל סלמן עריקים או פורשים נוספים בימים ושבועות הקרובים - הקואליציה נותרת עם 60 חברי כנסת בלבד - ללא רוב שיאפשר לממשלה לתפקד לאורך זמן בכנסת, ללא אפשרות להעביר חוקי יסוד או אפילו את תקציב המדינה הבא.

כך, גם אם זה ייקח כמה שבועות, הפרישה של סילמן חוללה טלטלה פוליטית שככל הנראה תעמיד את הכנסת ה-24 בקרוב בפני צומת גורלי: הקמת ממשלה אחרת, או לחלופין, בחירות.

הדרך לכל אחד מהתרחישים עוברת במספרים: כדי לפזר את הכנסת, באופוזיציה צריכים רק עוד אצבע אחת כדי לגייס רוב שיוביל לבחירות.

על פיזור הכנסת יש רוב והסכמה מוחלטת באופוזיציה, כולל האצבעות של חברי הרשימה המשותפת. אבל המשותפת לא תתמוך בתרחיש השני: הקמת ממשלה חלופית בראשות נתניהו בכנסת הנוכחית. לכן - כדי לעשות זאת האופוזיציה זקוקה ליותר מעריק אחד או שניים - אלא לחבירה של סיעה גדולה ומשמעותית כמו תקווה חדשה או כחול לבן, שגם ככה מחוזרת מאוד על ידי כל הצדדים בכנסת הנוכחית.

בעוד הסיכוי שיו"ר תקווה חדשה, גדעון סער, יחבור עכשיו שוב לנתניהו, קלוש וכמעט אפסי, המניה של יו"ר כחול לבן בני גנץ קפצה הבוקר באופן מיידי. בליכוד והסיעות החרדיות צפויים להפעיל עליו לחץ כבד לחבור לקואליציה חלופית. לא סתם יו"ר יהדות התורה ח"כ משה גפני קרא היום לאופוזיציה "לעשות חשבון נפש מי הכי ראוי ומי יש לו הכי הרבה סיכוי להרכיב ממשלה במיידי". המסר כוון גם לנתניהו - וגם לגנץ.

באופן תאורטי, אך די קלוש ובלתי סביר, יש גם תרחיש שלישי: שאחרי פרישת סילמן הקואליציה תנסה להתרחב ברשת ביטחון עם חלקים מהאופוזיציה: הרשימה המשותפת או הסיעות החרדיות. עם זאת, כל אחד מהשותפים הפוטנציאליים האלה מעורר התנגדות נחרצת בקרב שותפים מסוימים בקואליציה הנוכחית, תקווה חדשה לא ירצו לקבל את המשותפת, ליברמן וישראל ביתנו כבר הטילו וטו גדול על החרדים.

ראש הממשלה נפתלי בנט, שהשקיע בשבועות האחרונים את מיטב מרצו בניסיונות תיווך בין רוסיה ואוקראינה, הזניח לחלוטין את הזירה הפנימית, ובאופוזיציה בינתיים חתרו אצלו נתיבים בבית. בליכוד תיכננו היטב את המהלך עם סילמן ואחרי גל הפיגועים האחרונים הגבירו את הלחץ מימינו - והבוקר השער הובקע.

במו"מ עם סילמן, שהוביל ח"כ יריב לוין עם בעלה שמוליק סילמן, הובטח לה עולם ומלואו: שריון ברשימת הליכוד ומינוי לשרת בריאות אם תוקם ממשלה.

כעת המאמץ העיקרי בליכוד הוא לאתר עריק נוסף מקרב חברי ימינה ולסתום את הגולל מעל המשך קיום הממשלה. החשודים המיידיים, אם כך, הם חברי ימינה, ובראשם - ח"כ ניר אורבך, שיעמוד בימים הקרובים תחת לחץ כבד להצטרף לסילמן. אם אכן כך יקרה, יהיו כבר שלושה ח"כים פורשים מימינה - עמיחי שיקלי, סילמן וניר אורבך - שיוכלו באופן רשמי להתפלג ולהקים סיעה משל עצמם.

שרת הפנים איילת שקד, שגם היא כידוע אינה רווה נחת מאז הקמת הממשלה, אינה חברת כנסת, והתפטרה במסגרת החוק הנורבגי; לכן, היא אינה נספרת בחישובים המתמטיים של הכנסת. יחד עם זאת, אם ושקד תחליט להצטרף לסילמן ושיקלי ולפרוש מהממשלה וימינה - תהיה לכך משמעות פוליטית, ציבורית וסמלית אדירה.

רוב התהליכים והתרחישים יוכלו להתחיל להתממש בפועל רק בעוד חודש וחצי, עם שובה של הכנסת מפגרה. זה נצח במונחים פוליטיים, ובזמן הזה יכולים להיווצר עוד הרבה תרחישים חדשים. הפרישה של סילמן זו רק תחילת הדרך.