גיבורים לרגע: כשהטרור משתולל, פתאום נזכרים שהשוטר הישראלי הוא מהטובים שיש

הפופולריות של המשטרה המריאה פלאים השבוע, ובצדק. עכשיו צריך לוודא שכשהאש תשכך והאבק ישקע, היא לא תחזור להתייבש בפינה. אחרי תגובה מנומנמת לאירועים, רה"מ בנט החליט להסתער על גל הטרור כפי שגל הטרור הסתער עלינו. ומה אמור היה ראש אופוזיציה לעשות בימים שכאלה

בן כספית
01/04/2022
בווידאו: לוחמי מג"ב שנרצחו בפיגוע מובאים למנוחות (צילום: אלי אשכנזי, יותם רונן)

גל הפיגועים הנוכחי עושה למשטרה מה שהקורונה עשתה למערכת הבריאות: חושף את מצבה האמיתי. אפשר להכניס למשוואה הזו גם את צה"ל, שמצבו האמיתי נחשף, למזלנו, במלחמת לבנון השנייה. אבל צה"ל לא באמת שייך למשפחה הזו. זוהי משפחת הדחויים והמקופחים. צה"ל (וגם השב"כ והמוסד) הוא בן התפנוקים שלנו. הוא הרוויח את מעמדו בצדק, כי בלעדיו לא נהיה כאן יותר מכמה דקות. מאז קום המדינה נהנות מערכות הביטחון משפע תקציבי ומועדפות על כל שאר הצרכים. כך היה, כך יהיה, גם אחרי שיושג השלום העולמי. מערכת הבריאות והמשטרה הן הילדים הפחות מוצלחים במשפחה, אלה שלא באמת מעניינים אף אחד, ובסוף נשלחים לפנימייה שכוחת אל בתקווה לשמוע מהם כמה שפחות.

הבעיה היא שמדי פעם אנחנו מקבלים תזכורת ממנהל הפנימייה על מצבו של הילד, שמקרין גם על מצבנו. בסוף, החשבון מוגש לנו, ומכיוון שביבי כבר לא ראש הממשלה, אז צריך לשלם. על מערכת הבריאות כבר דיברנו מספיק בשנתיים האחרונות. בסיס של מצוינות (קופות החולים, הרפואה הקהילתית, איכות הרופאים), שנרקב בגלל עשורים של הזנחה נפשעת. המשטרה במצב דומה. בניגוד למערכת הבריאות, שמתנסה במשבר נוסח קורונה בפעם הראשונה בעידן המודרני, המשטרה מתמודדת עם דם ואש ברחובות בסבבים מתחלפים על בסיס כמעט קבוע. רק לפני שנה היו כאן פרעות בשומר החומות. כמה שנים קודם לכן חווינו את גל הטרור שהפיל 50 נרצחים. האינתיפאדה השנייה היא כמובן האירוע המכונן של כל הזמנים, שבו שימשו השוטרים שכפ"ץ אנושי לאזרחים ומצאו את עצמם, פעם אחר פעם, מול מחבלים מתאבדים בטווח אפס. ויש דוגמאות רבות נוספות.

בימים האלה של טרור משתולל ברחובות, הפופולריות של שק החבטות המכונה גם משטרת ישראל ממריאה פלאים. פתאום אנחנו מגלים את הגיבורים האלה מחדש. הבעיה היא שכשהגל חולף, האש שוככת והאבק שוקע, אנחנו שוכחים. המשטרה חוזרת לפינה וממשיכה להתייבש בשקט. אז קודם כל, השבוע צריך לתת לה את הכבוד המגיע לה. כשמדובר בטרור, השוטר הישראלי הוא מהטובים בעולם. במקצועיות, במסירות, באומץ הלב. בחדרה, חיסל סגן מפקד יחידת המסתערבים המשטרתית את אחד המחבלים בירייה מדויקת מאקדח מטווח של 25 מטרים, שפגעה במרכז הראש. המחבל לבש שכפ"ץ קרמי. יחד איתו היו שם קצין האט"ל והרס"ר של היחידה. שניהם לא באמת אנשי שטח, אבל גילו מיומנות־על בקרב הלא פשוט שהתפתח בזירה.

הפופולריות של שק החבטות המכונה גם משטרת ישראל ממריאה פלאים. זירת הפיגוע בחדרה, השבוע(צילום: צילום מסך, שלומי גבאי)

כשהחל הפיגוע בבני ברק היו אמיר חורי ו־ע', שותפו, בפעילות מבצעית ברמת גן הסמוכה. מיד עם קבלת הקריאה הפעילו את מצלמות הקסדה שלהם ויצאו ברכיבה מטורפת לכיוון האירוע. הם הגיעו לשם בתוך פחות משלוש דקות. חורי נהג באופנוע, והסרט של מצלמת הקסדה שלו עוצר נשימה ממש (הסרט הזה לא שוחרר על ידי המשטרה). מיד עם ההגעה לזירה, תוך כדי רכיבה בסיבוב, ספג חורי את קליע המוות בחזהו. שותפו לא ידע. האופנוע התהפך. ע' התאושש בתוך חצי שנייה, הסתער לכיוון המחבל וחיסל אותו במטח קצר ומדויק. הוא וידא שהמחבל מנוטרל, הרחיק ממנו את נשקו בבעיטה וחזר לבדוק מה קורה עם חורי. רק אז הבין. זמן לא רב אחר כך כבר הלהיטה את השכונה חבורת חוליגנים בקריאות קצובות של "מוות לערבים", מבלי שידעו שאחד מאלה שהם מייחלים למותם הוא השוטר שהציל אותם.

הממשלה הנוכחית קיבלה מקודמתה ירושת דמים: המשילות בנגב אבדה מזמן. המשטרה הופקרה במשך שנים, ומאז פתיחת החקירות נגד נתניהו הפכה לשק החבטות הקבוע שלו ושל מזדנביו בליכוד. ההרתעה התפוגגה. חמאס גדל לממדים מסוכנים. המשק קפא, ופעילות ממשלתית רבה הוקפאה כי לא עבר תקציב. מאות מינויים חיוניים בשירות המדינה לא אוישו. המגזר הערבי הפך לימ"ח הגדול ביותר במזרח התיכון. וזוהי רשימה חלקית מאוד, אבל היא לא מפריעה לזה שהוריש אותה (אבל עדיין מפרכס בינינו) להטיף מוסר ליורשיו. בביקור תנחומים בבני ברק אמר השבוע בנימין נתניהו ש"גל הטרור מצריך יד קשה, אבל הממשלה תלויה בקולות התנועה האסלאמית".

הראשון שהעמיד את המסית הזה במקומו היה ח"כ מנסור עבאס, שאמר בערוץ 12: "ביבי, בשנה שעברה בשומר החומות ישבנו ביחד שלוש פעמים בבלפור, ניהלנו מו"מ על שותפות בין הליכוד ורע"ם ועל הסכם קואליציוני. אז, לא היינו התנועה האסלאמית?". אבל יש עוד: מאז הורחק מכס ראש הממשלה, לא הגיע נתניהו למה שמוגדר בחוק כ"עדכון ביטחוני שוטף" שראש הממשלה אמור לתת לראש האופוזיציה. המצב הגיע לידי כך שלשכת רה"מ כבר לא מזמינה אותו (לאחרונה שיגרו אליו את המזכיר הצבאי לבדו, שיעדכן). נתניהו רוצה להימנע, כנראה, מהתמונה שבה הוא יושב למרגלות מי שהיה ראש מטהו ומקבל תדרוך. הוא צריך לשמור על הפאסון. ומה עם המדינה? היא פחות מעניינת.

יכול להיות שאם היה מעודכן קצת יותר, היה מנסה נתניהו לעשות מה שכל ראש אופוזיציה אחראי אמור לעשות בימים כאלה: לתת גיבוי לממשלה ולהודיע שבכל הקשור למלחמה בטרור, יש לה רשת ביטחון מהאופוזיציה. שהרי אם אכן הממשלה הזו תלויה בקולות התנועה האסלאמית גם בימי הטרור הללו, זה מעיד על כוונתו של נתניהו להפיל את הממשלה בקולות התנועה האסלאמית (והמשותפת) גם כשאנחנו תחת התקפה. תעמידו פני מופתעים.

עוד בוואלה!

דרום אדום: הגיע הזמן להפנים - ישראל במצב חירום

לכתבה המלאה

שלוש המשימות של בנט

נחזור למשטרה: רב־ניצב יעקב (קובי) שבתאי לא מתוחכם כמו יוחנן דנינו ויואב סגלוביץ ולא שועל כמו רוני אלשיך. הוא יותר טיפוס של לוחם. בדיוק מה שהמשטרה צריכה עכשיו. אחרי הפיגוע בבאר שבע, באירוע משטרתי, הוא אמר את הדברים האלה: "לצערי הרב המציאות המבצעית של משטרת ישראל לא מאפשרת הצבה של שוטר בכל פינת רחוב או בכל מרכז קניות. הפריסה שלנו משתנה בהתאם לאיומים ולהתרעות, בהתאם למשימות הבלתי נגמרות ובהתאם לצרכים הציבוריים הצומחים. משטרת ישראל קטנה מול המשימות שהולכות וגדלות. את זה אנחנו זועקים למעלה משנה בתקווה שיותר משאבים וכוח אדם יעמדו לרשותנו בעתיד הקרוב".

בשבוע שעבר נזעקה הזעקה הזו גם בעמודים האלה. צריך להתפלל שהפעם היא תיפול על אוזניים כרויות. יש סיכוי אמיתי שזה יקרה. ראש הממשלה בנט, בשיחות סגורות, אמר השבוע שזה בדיוק מה שהוא הולך לעשות: להתאים את המשטרה למדינה. בנט חטף בשבוע האחרון גם מאלה שחושבים שהוא ראש ממשלה לא רע (כמוני, למשל). הוא לא הגיב לאירועים מהר, כדרכו. הוא לא הבין את גודל השעה ומסוכנותה בזמן. בימים הראשונים הוא התאבן כאיילה מסונוורת מאורות גבוהים של סמיטריילר שתכף ידרוס אותה. אבל הוא התעשת. אחרי שבוע של גמגום החלו מקבלי ההחלטות לקבל החלטות.

ביום חמישי בבוקר יצאו צה"ל, השב"כ והמשטרה (שוב, יחידת המסתערבים של המשטרה, שנמצאת בכל מקום) למבצע רחב היקף בג'נין, שהניב 31 עצורים, כולל סייעניו של המחבל מבני ברק וארבעה חמושים פלסטינים הרוגים. שר הביטחון בני גנץ התחיל לחתום על מעצרים מנהליים, גם נגד אזרחים ישראלים (מזרח ירושלים). השטח הוצף בכוחות, צה"ל תגבר את המשטרה, המודיעין העלה הילוך, וכל מי שנקשר אי־פעם לדאע"ש הפך לחשוד מיידי. במקביל, התקבלה החלטה נכונה (בינתיים) וחשובה: לבדל בין הזירות. לא לערבב אוכלוסייה במפגעים. לא לפעול לרוחב, אלא לעומק. לא פטיש 5 ק"ג, אלא פינצטה.

זה מחזיר אותנו לימי טרור הסכינים של 2015־2016. התחושה הייתה דומה למה שקורה עכשיו. פתאום מתחילים פלסטינים צעירים להסתער עלינו בלי הכנה מוקדמת, בלי מודיעין, בלי התרעה, בלי השתייכות לשום ארגון טרור מסודר, חלקם חמושים בסכינים, חלקם במברגים, חלקם בתת־ מקלעים מאולתרים. הממשלה הייתה ממשלת ימין. האינסטינקט אמר להגיב בכל הכוח. מערכת הביטחון אמרה משהו אחר: רוב רובה של האוכלוסייה הפלסטינית לא מעורב. אין סיבה לפגוע במרקם החיים. צריך לבדל בין המפגעים הבודדים לבין כלל האוכלוסייה.

זה היה קשה לעיכול על ידי שרי הימין. איילת שקד, למשל, שאלה אז את הרמטכ"ל גדי איזנקוט במהלך אחת מישיבות הקבינט למה הם לא מתייעצים עם אלה שסיכלו את האינתיפאדה השנייה. איזנקוט חייך והסביר לה שכל אלה שסיכלו את האינתיפאדה השנייה נמצאים סביב השולחן: הוא היה מפקד איו"ש, כך גם ראש השב"כ הנוכחי ושאר ראשי הזרועות. כולם בוגרי אותו אירוע וכולם מפוכחים מספיק כדי להבין את אילוצי המצב. למרבה המזל, ראש האופוזיציה באותן שנים לא היה בנימין נתניהו. הוא היה ראש הממשלה. הוא קצת חרק שיניים אבל קיבל את המלצת הצבא והשב"כ. הפלסטינים המשיכו לצאת לעבודה. השב"כ הידק את המעטפת המודיעינית, וגל הטרור הודבר בלי שהמועדון נשרף.

יותר טיפוס של לוחם, בדיוק מה שהמשטרה צריכה עכשיו. שבתאי בזירת הפיגוע בחדרה, השבוע(צילום: אתר רשמי, דוברות המשטרה)

עכשיו שקד, יחד עם שותפה בנט, נמצאים ליד ההגה. דברים שרואים מכאן לא רואים משם וכו'. הקבינט החליט ביום רביעי לקבל גם הפעם את המלצת גופי הביטחון ולא לפגוע בהקלות לפלסטינים. לא ביו"ש ולא בעזה. עוד הוחלט לבדל בין החזיתות. לעבוד בצורה מסודרת, אבל נחושה (ולכן המבצע בג'נין יצא לדרך במלוא הכוח). בנט עצמו החליט להרפות מעיסוקיו האחרים ולהסתער על גל הטרור, כפי שגל הטרור הסתער עלינו. המטרה: לגדוע אותו מהר יותר מהפעם הקודמת. האמצעים: לעשות עכשיו מה שהיינו אמורים לעשות בעוד כמה שבועות, אם המצב יסלים. השיטה: לפעול רק עניינית, מול האיומים או המודיעין המדויק, ולא טנטטיבית או יצרית, לקול דרישת ההמון.

ובתכלס, מה יקרה? על פי בנט, צריך לנצל את גל הטרור להסתערות על שלוש משימות: הראשונה, היא טיפול שורש שיקומי דחוף למשטרה. הממשלה תאשר רבע מיליארד שקל מידיים תוספת לתקציב המשטרה ותציב תוכנית להגדלת המשטרה במהירות האפשרית, בלי מגבלה תקציבית. המטרה היא הגדלה משמעותית בהרבה מההגדלה שעליה כבר הוחלט (כאלף שוטרים). בואו נקווה שזה יקרה.

המשימה השנייה היא איסוף הנשק הלא חוקי מהמגזר הערבי. בנט מתכוון לנצל את האווירה הנוכחית כדי להוציא את המבצע הזה לפועל, בדרך שלא נראתה עד עכשיו. זה הזמן, הוא אומר בשיחות סגורות, ומתבסס גם על תמיכתו האיתנה של מנסור עבאס במהלך כזה. צריך להכות על הברזל בעודו חם, ועכשיו הוא לוהט. המשימה השלישית של בנט היא להקים גוף אזרחי בסגנון המשמר האזרחי, שיהיה גדול, מאומן ורציני יותר מתדמיתו, יצטרף למאמץ המשילות והשמירה על הסדר הציבורי בשגרה, ויהווה נכס אסטרטגי להגנה על המשילות בחירום.

התיאבון של בנט גדול. יחסית להירדמותו בשלב הראשון של האירוע, זוהי התעוררות מבורכת. בנט של הקורונה, היזם הזריז והאקסטטי מימי ההייטק העליזים קם לתחייה. עכשיו נותר רק להמתין ולראות אם כל התוכניות האלה יתממשו ואיך בדיוק תטפח המציאות על פני המתכננים, כפי שהיא נוהגת לעשות במקומותינו מפעם לפעם.

לסיום הפרק הזה, נחזור למשטרה: יחסית למצבה ולאמצעים שבידיה, המאמץ שהשקיעה בשנה האחרונה בפשיעה במגזר הערבי ובמאמץ להחזרת המשילות מעורר הערכה. יש מספרים לא רעים. מאז כניסת המפכ"ל לתפקידו, נוספו קרוב ל־300 אופנועים, המאפשרים לצוותים כמו הצוות של אמיר חורי ז"ל להגיע בהתערבות מהירה לקריאות דחופות. המשטרה חילטה כמעט 1.3 מיליארד שקל ממשפחות פשע ערביות. חלק מראשיהן כבר עשו רילוקיישן למדינות שכנות. יש עלייה תלולה בכתבי האישום שהוגשו, עלייה לא רעה במספר כלי הנשק שנתפסו וירידה משמעותית במספר מעשי הרצח במגזר. זה לא מספיק, זה אפילו לא מתחיל להספיק. מעכשיו, הממשלה תיבחן במעשיה ואחד מהם הוא הטיפול במשטרה והחזרתה לכשירות. זה חשוב לשגרה, זה עוד יותר חשוב לחירום, והחירום בישראל הוא חלק מהשגרה.

בחצות הלילה

מה עשה נתניהו השבוע, חוץ מלשגר את חסידיו לרקוד על הדם (מירי רגב סברה כנראה שצריך ממש לרקוד, מי שהחמיץ את הסרטון בכיכובה מוזמן לגוגל) ולדרוש שהממשלה תעביר מיד חוק להריסת בתי מחבלים (שהוא עצמו חסם בגופו לאורך שנות כהונתו)? הוא הגיע באחד הלילות למשכן הכנסת הנטוש והמשופץ (אנחנו בפגרה, כן?), הזעיק מיד את הקונסיליירי יריב לוין ומיד אחר כך צורפו שני שרי הגידופים אמיר אוחנה ושלמה קרעי.

הפגישה הלילית המסתורית הזו התקיימה סביב חצות הלילה. הייתה לה סיבה: כל ח"כ שנכנס למשכן הכנסת נרשם מיד כ"נוכח במשכן" והמידע זמין באינטרנט. נתניהו ידע שזה ידלוף. דווקא לי יצא להבחין בזה ראשון ולשגר ציוץ מתאים. בתוך דקות מלאה הרשת בידיעות שמועתיות, שמועות בדויות וציוצי הזיות. הנה, ביבי באמצע הלילה בכנסת, ועוד עם יריב לוין! הספקולציה המובילה הייתה "הפלת הממשלה". או "יש עריק מהקואליציה!".

הבל הבלים. נתניהו רצה את הספין הזה, כדי לנסות לייצר לעצמו רלוונטיות. במקום להודיע שהוא עומד לרשותו של ראש הממשלה והליכוד יגבה כל פעילות נגד הטרור, הוא מנסה לנצל את המצב לצרכים פוליטיים. לא צריך להיות מופתעים. אבל יש בכל זאת משהו מפתיע: רבים מבכירי הליכוד לא משתפים פעולה עם הגישה הביביסטית הזו. יולי אדלשטיין צייץ השבוע ציוץ ממלכתי לעילא, כמו בימים הטובים ההם, לפני פרוץ הביביזם הכאוטי. ישראל כ"ץ נתן לאריה אלדד ולי ראיון שבו מתח ביקורת על הממשלה כנדרש מחבר אופוזיציה, אבל שמר על ממלכתיות וגיבה כל פעולה נגד הטרור. יש דוגמאות נוספות. לא כולם, מתברר, סרים למרותו של דף המסרים שנכתב בקיסריה (ולא על ידי בנימין נתניהו).

המתפרה של מומו

כל מי שחשב שלא תפרו את בנימין נתניהו, חטף השבוע סנוקרת. התפירה הגיעה מכיוון מפתיע: עד המדינה שלמה פילבר תפר את הנאשם שתי וערב, מלמעלה למטה ובחזרה, תפירה יסודית ונקייה מאין כמותה. חוץ מזה ששבוע העדות הראשון של פילבר הבהיר, למעלה מכל ספק, שתיק 4000 הוא תיק יציב שכמעט כל תובע בעל מזג סביר היה מגיש כתיק שוחד. האם נתניהו יורשע בשוחד בתיק הזה? מוקדם לקבוע. האם פילבר חיזק מאוד את הסיכוי שזה יקרה? כן מהדהד. חיזק אפילו יותר ממה שהעריך האיש הכי אופטימי בפרקליטות.

השבר בקרב השופרות היה עצום, הזכיר לי במשהו את חסידי חב"ד עם מותו של הרבי מלובאביץ' (הייתי אז כתב "מעריב" בניו יורק, להבדיל כמובן). הם לא בדיוק ידעו מה לעשות, שהרי במשך חודשים הם הכינו את כולנו לישועה הגדולה. "חכו לפילבר", חייכו החבר'ה במשך חודשים, "עוד מעט עדות פילבר", ניסו להקדים את זמנם. כמוטה גור בשעתו, שהיה משוכנע שבמקום הנשיא סאדאת יגיחו ממטוסו של מנהיג מצרים חיילי קומנדו שירססו ויהרגו את כל ממשלת ישראל הממתינה על המסלול, כך חסידי נתניהו היו משוכנעים שפילבר יקריס את התיקים קריסה סופית, יביא את האישומים לקבורת חמור, יסתום את הגולל על התביעה, על התובעת, על היועמ"ש ועל כל מה שזז.

מתברר שפילבר העריך את עצמו הערכת יתר. התנהגותו בחודשים האחרונים לא הייתה חכמה, וזה בהמעטה. הוא בנה הר גדול של ציפיות שהתמוטט לו השבוע על הראש. ההתפתלויות שלו גרמו לתובעת (המבריקה, יש להודות) יהודית תירוש לדקדק איתו בכל הפרטים, להתעקש על הגרסה המקורית, לחלץ ממנו אלף ואחת הודאות, הודעות ואנחות שיצקו את המסד שעליו אמורה לעמוד עבירת השוחד. כן, הייתה הנחיה של נתניהו להיטיב עם בזק. כן, לא התנהגתי כרגולטור. כן, עשיתי את כל זה בגלל אותה הוראה של נתניהו. כן, כן וכן. פילבר הודה בכל, לפעמים יותר מפעם אחת.

מה תעשה ההגנה? אין לי מושג. אין ספק שהיא תפנה לגשש להסדר טיעון מתישהו בשבועות הקרובים. בחקירה הנגדית, היא תנסה לחלץ מפילבר את פרשנותו ודעותיו המקצועיות על מהלכיו בבזק. נדמה לי שזה לא מעניין. פילבר, כפי שכבר נכתב, הוא לא הפרשן של האירוע, אלא הכתב. הוא צריך להביא את העובדות, והוא הביא אותן בדרך בלתי ניתנת לערעור. גם אם יוכיח שכל מה שעשה הגיוני, מקצועי ולגיטימי וכל מה שפקידי משרד התקשורת רצו שיעשה לא הגיוני, לא חוקי ולא לגיטימי, זה לא משנה להוכחת עבירת השוחד. ברגע שנתניהו נתן הוראה להיטיב עם בזק מול מתת שקיבל מאלוביץ, זה אפילו לא רלוונטי אם ההוראה הזו מולאה. אבל אין סיבה לרתום את העגלה (בדרך למעשיהו) לפני הסוסים. נתניהו לא הורשע עדיין, המשפט הזה נמצא בחיתוליו (והם לא מדיפים ריח טוב), במשפט פלילי הכל אפשרי.

הרמת מסך

אישית, צדו את עיני בעדות פילבר כמה זוויות שנראות אנקדוטליות, אבל הן ממש לא. כשנשאל על "שיחת הנזיפה", שבמהלכה התקשר אליו נתניהו (בכובעו כשר התקשורת) ונזף בו מדוע לא פיטר את סמנכ"ל המשרד שמקשה על חברת בזק, אמר פילבר שלא התרגש מהשיחה. השופט ברעם שאל אותו למה לא התרגש. פילבר אמר: "כל מי שמכיר את נתניהו או עבד איתו יודע שלקראת שעות הערב, כשאשתו או בנו מבהילים אותו ממשהו, אז כדי לצאת ידי חובה הוא מרעיד ואומר 'טיפלתי'".

לפילבר יש טעות קטנה. לא רק כל מי שעובד או עבד עם נתניהו יודע את זה, גם קוראי הטור הזה יודעים את זה כבר שנים. ראש הממשלה לשעבר, האיש שבנה לעצמו תדמית של מנהיג "חזק", הוא אדם חלש, מרעיד (במילה הזו פילבר השתמש, לא אני), שכל מעייניו נתונים לריצוי הוראותיהם של רעייתו ובנו. בספרי על נתניהו סיפרתי איך אחד מבכירי היועצים שלו נקרא על ידיו לבלפור לסייע לשכנע את הגברת בעניין בעייתי כלשהו. בעוד האיש מתייצב מול הוד מעלתה, הוא הבחין בזווית עינו איך ראש הממשלה חומק במהירות ונמלט לתוך חדר העבודה. ככה זה מתנהל בענייני המשפחה, המדינה, הביטחון, הכלכלה, ובעיקר התקשורת. נדמה לי שזה מה שהמיט על נתניהו גם את תיק 4000 וגם את תיק 1000 ולך תדע מה עוד.

אגב, זה לא מתפוגג עם השנים, אלא להפך. זה מתחזק כל הזמן. גם במהלך ביקור האבלים של נתניהו השבוע בבני ברק, נכנסה שיחת טלפון קולנית שגערה בציוץ פרגון של נתניהו לשוטרים הגיבורים. ממתי מותר לו לפרגן למשטרה? כך או אחרת, פילבר עשה לנו השבוע "הרמת מסך" יפהפייה על התרבות הארגונית בסביבת נתניהו, אם אפשר להשתמש במונח הזה. וגם על האימה. וגם על הדרך שבה הפך משרד התקשורת למסלקה פרטית בשירותה של משפחה, שניסתה להשתלט על מה שנותר באותן שנים מהתקשורת הישראלית בברוטליות, שיכרון כוח ותחושת אני ואפסי עוד.

אנקדוטה נוספת, שהייתה יכולה להיות משעשעת אלמלא מדובר במי שהיה ראש הממשלה: פילבר מתאר פגישה בבלפור עם נתניהו. פתאום עוברת שרה. "את מתכתבת עם איריס אלוביץ'?", שואל אותה ביבי, והיא עונה "כן, אבל הפסקתי ומחקתי את ההודעות". נתניהו: "טוב מאוד. אל תמשיכי". הנה לנו עדות נוספת על המחשבה הפלילית, לכאורה, של הצמד־חמד הזה. אם הכל בסדר, אין עבירה, אין מערכת יחסים רקובה, אין מתת, אין ברית של גנבי סוסים (הכל לכאורה), אז למה למחוק את ההודעות?

תפר את הנאשם שתי וערב, מלמעלה למטה ובחזרה. פילבר(צילום: ראובן קסטרו)

נסיים בקטע שכתבתי לפני שבע שנים (18 במאי 2015). להלן: "אז למה פיטר בנימין נתניהו, ביומה הראשון של ממשלתו הרביעית, את מנכ"ל משרד התקשורת המוערך אבי ברגר בשיחת טלפון? לסדר ג'וב למקורבו ואיש הקמפיין (המוכשר) שלו מומו פילבר? לא רציני. אפשר להביא את פילבר לאישור ממשלה, להעביר אותו לאישור נציבות. זו פרוצדורה, זה ועדה, זה לוקח כמה שבועות טובים, בינתיים, להגיד יפה שלום לברגר, שעשה כמה דברים לטובת הציבור במשרד התקשורת. אפשר להתנהג כמו בן אדם.

"אפשרות שנייה היא זו שפורסמה אתמול בכלכלונים: 'דיל' בין נתניהו לבין הבעלים של בזק, איש העסקים שאול אלוביץ'. ברגר מוביל את משרד התקשורת למאבק קשוח בבזק בחודשים האחרונים, מאבק שהגיע לשיאו במהפכת התקשורת הקווית, שמאיימת לשחוט את פרת המזומנים הגדולה ביותר של בזק. מדובר במיליארדים. בזק עתרה לבג"ץ בעניין הזה, הדיון בשבוע הבא. יכול להיות שזו הדחיפות? יכול להיות שפתאום ישנה משרד התקשורת את חוות הדעת הברורה שהגיש לבג"ץ? אולי.

"אבל הנה עוד הצעה. בשבוע שעבר הגיש מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר תלונה לממונה על ההגבלים העסקיים נגד בזק. הגשת התלונה לא פורסמה. היום (היום!) אמור היה הממונה פרופ' דוד גילה, בראש צוות מיוחד, לשבת עם ברגר בעניין התלונה, שעוסקת כמובן בסירובה של בזק להתיישר עם מהפכת הקווים של המשרד. ובכן, פגישה כזו בין הממונה למנכ"ל משרד התקשורת כבר לא תקרה היום, כי המנכ"ל פוטר אתמול בשיחת טלפון".

אגב, זמן קצר אחר כך התפטר גם פרופ' גילה. ועוד משהו: ברגר, זמן קצר לפני פיטוריו, החליט לקנוס את בזק בסכום עתק של 13 מיליון שקל על העיכובים שהיא גורמת לרפורמה. נדמה לי שהפיטורים גנזו את הקנס. אני מנסה למצוא בארכיון סימוכין לקנס הזה, והמידע מבולבל. ברגר החליט, כנראה, להחליט סופית על גובה הקנס רק "בעוד כמה ימים". בינתיים, הוא פוטר. הכל כמובן מקרי לגמרי והכל לכאורה.

איומים חיצוניים

לקראת סגירת הגיליון נודע (טל שלו, וואלה) שלאחר האיומים הנוראיים על חיי רעייתו ובניו של ראש הממשלה, שזוכים להתעלמות הגורמים הרלוונטיים (השב"כ), החליט עכשיו נתניהו לפנות לראש המוסד כדי שיאבטח את בנו אבנר שמתעתד לצאת ללימודים בחו"ל. אין לי מושג מה תהיה תשובתו של דדי ברנע, אבל יש לי מושג מה קרה במקרה דומה של ראש ממשלה אחר: אהוד אולמרט.

גם הבן של אולמרט למד בחו"ל. בסורבון. אחרי מלחמת לבנון השנייה הפך אולמרט לדמות לא ממש פופולרית במזרח התיכון (וגם בארץ...). הוחלט שיש איומים ממשיים על הבן בסורבון. הוחלט לאבטח אותו. אלא שהבן הודיע לאביו שאם יזהה אפילו צל של מאבטח בסביבתו, יפסיק את לימודיו בסורבון ויחזור ארצה. כמובן שהיוזמה לאבטחתו לא הייתה משפחתית.

מוצע בזאת למשפחת נתניהו לעשות מה שמשפחת אולמרט עשתה: שהבן ילמד בשם בדוי כלשהו, פרקטיקה ידועה בקרב בנים של, גם בלימודים וגם בנסיעות לחו"ל. מכיוון שמדובר בבן הצנוע של המשפחה, לא צפויה בעיה. ושיהיה לכולנו בהצלחה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully