דרום אדום: הגיע הזמן להפנים - ישראל במצב חירום

הממשלה הנוכחית מתגברת את המשטרה תגבור משמעותי (1,100 שוטרים), לראשונה זה שנים ארוכות. היא גם מתקצבת בכסף כבד את המאמץ לבלימת הפשיעה, בעיקר במגזר הערבי. סגן השר יואב סגלוביץ' הציג לנו ברדיו 103 השבוע נתונים מעודדים: משרדי הממשלה איחדו כוחות ו"נופלים" על ראשי הפשע במגזר הערבי עם כל האמצעים, כולל הלבנת הון, רשות המסים, חילוט מכוניות פאר וכו'. סגלוביץ' אמר עוד כי כ-150 עבריינים "כבדים" מהמגזר הערבי, מתוך רשימת 680 העבריינים ה"משפיעים" במגזר, נתונים כבר במעצר עד תום ההליכים. יש ירידה ניכרת באירועי הירי. 200 מיליון שקל חולטו מעבריינים בכירים. חלק ניכר מראשי משפחות הפשע במגזר עשו לאחרונה "רילוקיישן" ליעדים אחרים (בעיקר טורקיה), עד יעבור זעם. המאמץ לתפוס כלי נשק לא חוקיים מניב פירות. מפקדי המחוזות הרלוונטיים (בעיקר ניצב שמעון לביא ממחוז צפון) נותנים עבודה.

זה לא מספיק. זה אפילו לא מתחיל להספיק. נדמה לי שהאסימון בקרב מקבלי ההחלטות שלנו עוד לא נפל ואם הוא לא יפול בקרוב, הם יפלו. ישראל במצב חירום. נכון, את המשילות בדרום, בצפון ובעוד כמה מקומות, איבדו הממשלות הקודמות. כן, בנימין נתניהו שינה את שמו ל"אבו יאיר", התרוצץ בין אוהלי הפזורה והבטיח להם את השמיים, הארץ, הכוכבים וכל מה שירצו. התירוץ הזה מחזיק כבר 9 חודשים, אבל בקרוב הוא יהיה פג תוקף. את הביטחון לרחובות לא מחזירים בהצהרות. גם לא בתוכניות שימומשו בעוד שנים. את הביטחון לרחובות באר שבע וכבישי הנגב מחזירים רק בדרך אחת: נוכחות. הפתרון של גיוס פלוגת מילואי מג"ב הוא יותר עלבון מפתרון. עברו שבועיים-שלושה, הפלוגה עלתה צפונה, או יצאה מזרחה והתפוגגה.

הייתי שליח "מעריב" בניו יורק בסוף כהונת ראש העיר דיוויד דינקינס וכמעט בכל כהונת מחליפו, רודי ג'וליאני, בימים בהם עוד לא שקע במחוזות ההזיה הטראמפית. ראיתי איך הוא לוקח את עיר הענק האלימה, מטונפת, מפחידה ומסוכנת שהופקדה בידיו למקום נקי, בטוח ומבטיח תוך שלושה חודשים. איך הוא עשה את זה? עם שני שוטרים (גובה ממוצע 2 מטר, מוטת כתפיים ממוצעת 1.80 מטר) בכל פינת רחוב, בכל תחנת סאבוויי. השינוי היה מהיר ובלתי נתפס. זו הדרך היחידה.

את התוכנית הזו שמעתי לפני כמה שבועות מסביבת שר הביטחון בני גנץ: המדינה תציע לכל הלוחמים הקרביים שהשתחררו מצה"ל בחמש השנים האחרונות להתגייס בחוזה מיוחד לכוח משימה שיוקם לצורך החזרת המשילות. המטרה: לגייס 5,000 צעירים. הם יחתמו לשנתיים ויקבלו שכר נדיב מאוד, במונחי חיילים משוחררים (אך בלי קביעות או יחסי עובד-מעביד קבועים). הם יעבדו בתנאים מיוחדים, במשמרות סביב השעון, ויתוגמלו כך ששנתיים "יסדרו" להם גם טיול אחרי צבא סביב העולם וגם תואר ראשון ושני.

הם יעברו הכשרה מהירה אבל אגרסיבית (במתקן הלוט"ר, למשל), יחולקו לצוותים של ניידת אחת או שתיים ויפוזרו בכל המקומות המועדים לפורענות. הם יחולקו לתחומי המודיעין, האמל"ח, הטכנולוגיה והשטח (רוב רובם צריכים להיות בשטח). השאיפה היא שלא יהיה צומת אחד בנגב בלי ניידת קבועה במקום. שלא יהיה מרכז קניות, מרכז בילויים, פארק, אוניברסיטה או אתר כלשהו בבאר שבע בלי מקבץ ניידות כזה. שבכל כבישי הנגב, עם דגש על הפזורה, יהיו פטרולים תמידיים, בכל שעות היממה, של ניידות כאלה. שהתגובה שלהן תהיה מהירה ואגרסיבית. שמערך של רחפנים, מסוקים משטרתיים, מודיעין (אם צריך, גם שב"כי) ותשתית לוגיסטית (כולל "רוגלות" סטייל NSO) יעמוד לרשותם 24/7. שבמקביל תחוקק הכנסת תיקוני חקיקה שלא יאפשרו לשופטים להפגין חמלה, במקרים בהם לא הוכח שהיא מוצדקת (ע"ע המחבל אבו אל-קיעאן ש"הביע חרטה"). יחוקקו מחדש עונשי מינימום. יתאפשר מעצר עד תום ההליכים לא רק במקרים של סכנה מיידית לביטחון הציבור או שיבוש חקירה. כן, המצב מצריך אמצעים מיוחדים. אולי אפילו מיוחדים מאוד.

נתקלתי השבוע בפוסט של עודד אילות, לשעבר בכיר ב"משרד ראש הממשלה", שהציע הצעה דומה והיה לו גם שם מצוין לכוח המשימה הזה: עוצבת נגמ"ש (נגב, גליל, משולש). ההשקעה בפרויקט הזה לא צריכה להיות מעבר לכוחותיה הכלכליים הרבים של מדינת ישראל. להיפך: היא תשלם את עצמה בריבית דריבית במהירות שיא.

התפכחות הביביסטים כבר החלה, אבל אל תעצרו את נשימתכם. היא עדיין בחיתוליה. וכמו בחיתולים, קודם זה לא מריח טוב אבל אחר כך יש סיכוי שזה יוחלף. ניקח כדוגמה את אלירז שדה, פליט ריאליטי וביביסט כבד, שהעז השבוע לרטווט ציוץ אופייני של בנימין נתניהו, עם תוספת. יו"ר האופוזיציה, שהתאפק בכל כוחו לא לרקוד על דם הנרצחים בבאר שבע ביום הפיגוע, חזר לעצמו למחרת: "החולשה של בנט ולפיד עולה בחיי אדם", דרש הדרשן מקיסריה, "אחרי שהם הפקירו את הנגב לרע"ם ולתנועה האסלאמית עכשיו הם מפקירים את חייהם של תושבי הנגב למחבלים אסלאמיים צמאי דם".

נתעלם לרגע מהחוצפה, שלא תתואר, שבאה מצדו של מי שחתום על אובדן המשילות בנגב ועל "הכשרתו" של מנסור עבאס (על כך, מגיעה לו תודה גדולה). מה שחדש כאן זה שאחד מראשי אוהדיו, אותו אלירז שדה, רטווט את הציוץ הזה והוסיף: "צודק, אבל במקרה הזה גם אתה לא היית סיפור הצלחה גדול אז בוא נכבד את המשפחות". בום. לו שדה היה בודק, היה מגלה שהמשפחה היחידה שמושא הערצתו מכבד, היא המשפחה שלו.

לא בדקתי מה עלה בגורלו אלירז הנ"ל. אומללה נוספת, נווה דרומי, ממובילות הטון הביביסטי העדכני, חטפה את כל תעלות הביוב הביביסטיות על הראש בסוף השבוע, בגלל שחצתה את כל הקווים האדומים, הגדישה את כל הסאות ועשתה מעשה שלא יעלה על הדעת: ראיינה את איילת שקד. זה הזכיר לי את מסע הזובור שהעביר סגל הפיקוד של פורום שופר את קלמן ליבסקינד, עוד סמולן בוגדני, רק כי הקדיש את אחד מטוריו כדי לרמוז שיכול להיות, אולי, יש מצב או אפשרות (רחוקה) שנתניהו לא צח כשלג וחף מכל עוון.

ביום רביעי זה קרה גם לכתב לענייני משפט של ערוץ 14, אברהם בלוך, שמאס בתפקיד הקוריוז שגילם עד עכשיו והפתיע ביום הראשון של עדות פילבר עם דיווח מאוזן. כלומר, היו בו כמה גרעיני אמת, כמו למשל שפילבר אישר את מה שאמר במשטרה, כולל "שיחת ההנחיה" ו"שיחת הנזיפה". ובכן, הבלוך הנ"ל הפך מיד אחר כך לשק החבטות התורן של הביביזם האוניברסלי. אף אחד לא זכר לו את חסד שפרוריו. ברגע שאתה מעז לזוז מילימטר מדף המסרים, הלך עליך. כשמגרונך נמלט, להרף עין, טון שונה במעט ממה שהוכתב לשורת המקהלה, אתה היסטוריה. הנ"ל ז"ל, וחסל.

מוזר, אבל דרישות הסף לקבלה למועדון הביביסטים ממשיכות לטפס, ככל שמניותיו של האובייקט עצמו ממשיכות לצנוח. היום אתה כבר חייב להסכים שלא רק שביבי חף מכל עוון בדיעבד ולמפרע, צריך תיכף ומיד להשליך למאסר מנהלי את התובעת יהודית תירוש, כי העזה לרמוז שעד המדינה שלמה פילבר עלול לגמור כעד עוין. "היא מאיימת עליו", מיהרה לצווחח הח"כית גלית דיסטל אטבריאן, ששום משימה, מגוחכת ככל שתהיה, לא קטנה על מידותיה.

אגב, אם מישהו איים על מישהו בבית המשפט המחוזי ביום רביעי, הרי שזה הנאשם על העד. לא סתם התייצב נתניהו באולם, לראשונה מאז פתיחת משפטו (למעט הבלחה קצרה אצל ניר חפץ). הוא רצה להסתכל לפילבר בלבן של העיניים. פילבר, כך אומרים לי, השפיל את עיניו וניסה להשפיל גם את עצמו ואת עדותו, אבל התובעת תירוש החזירה אותו למסלול ברגישות ונחישות. אחרי שגמר להסביר כמה הוא מעריץ, אוהב ומוקיר את נתניהו, הוכיח פילבר שהוא מעריץ, אוהב ומוקיר עוד יותר, את פילבר. אגב, זה טבעי.

יומה הראשון של עדות פילבר היה אכן דרמטי. הסחורה סופקה, ובגדול. כפי שנכתב כאן לפני שבועיים, אם לא יקרה משהו לא צפוי במאי הקרוב יתחדש המו"מ להסדר טיעון בין הצדדים. זה יקרה, כנראה, אחרי עדותה של הדס קליין. נדמה לי שהעדות הזו, מרכזית לעניין תיק 1000, תהיה גם הרסנית מבחינת תדמיתו של הנאשם. אם עד עכשיו דובר על עניינים כספיים ערטילאיים, ענייני רגולציה ופרוצדורה, הרי שמעכשיו ידברו על נהנתנות, חזירות, טובות הנאה, סיגרים, שמפניות ותכשיטים ובעיקר על הדרישות האינסופיות לאספקת הטובין הללו בכל ימות השנה.

אחרי כל זה, לא ברור לי עד כמה ראשי מערכת התביעה הכללית (היועמ"ש גלי בהרב-מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן) יהיו מעוניינים בעסקת טיעון. הנאשם יהיה מעוניין. כדי שהעסקה הזו תיחתם, הוא יצטרך ללכת כברת דרך נוספת לקראת הפרקליטות. זה קורה בכל פעם מחדש, אבל הוא עוד לא הפנים: ככל שתתעכב, תגרור רגליים ותיכנע ללחץ החברתי (שלא לומר משפחתי) שמופעל עליך, כך המחיר שתידרש לשלם ביציאה יהיה גדול יותר. במצב הדברים היום, המחיר הזה לא יידרש ביציאה, אלא בכניסה.

שלמה פילבר ניסה לרוץ בין הטיפות וגמר עם מבול. מהרגע הראשון הוא ניסה ללכת עם ולהרגיש בלי. העובדה שחתם על הסכם עד מדינה במהירות הבזק, כמעט בלי להסס, פגעה קשות בתדמיתו כאיש אמון של נתניהו, כאידיאולוג לוהט, כמי שלא יהסס להקריב את עצמו בשביל הבוס, כי הרי בלעדיו אין מדינה, אין ציונות, אין יהודים, יש רק תפוזים.

אז זהו, שלא. פילבר הוא אופורטוניסט בגלימת אידיאולוג. הוא היה כלי משחית בשירותו של נתניהו. כפי שהעיד על עצמו במהלך העדות, הוא לא צריך הוראות מפורשות ארוכות ומפורטות מנתניהו. הם מבינים זה את זה בהבזק של שתי מילים, או הברה וחצי. אם זה מזכיר לכם סרטי מאפיה, זה על אחריותכם. אבל ליד האחווה הזו, אסור לטעות: מי שלא היסס למכור את פטרונו האידיאולוגי אורי אליצור דקה לאחר מותו (כזכור, פילבר חתום על מאמר שפורסם ב"נקודה" בו נרמז שהשב"כ אחראי לרצח רבין. אחרי שאליצור נפטר טען פילבר שהוא רק חתם על המאמר, מי שכתב אותו הוא אליצור), ימכור כל דבר כדי להציל את עורו. בשנתיים האחרונות היה נדמה שהוא קצת שכח את מצבו. ציוציו הפכו בוטים יותר, נחרצים יותר, מתחרים בתיאוריות הקונספירציה המטורללות של שולי הביביזם. ביום רביעי הגיע הזמן לחזור למציאות.

פילבר נתן כל מה שהיה צריך לתת. לפעמים גמגם קצת, לפעמים היסס, לפעמים משך את בלם היד אבל מיהר לשחרר אותו כשהבין שהוא נכנס לקוראלס בסופם ממתין לו כתב אישום. הוא אישר את קיומה של "פגישת ההנחיה". הוא ניסה להמעיט בחשיבותה של אותה הנחיה שקיבל מנתניהו להיטיב עם בזק, אבל כשעו"ד תירוש הקשתה עליו, הודה בפה מלא שההנחיה של נתניהו הייתה הסיבה הכי דומיננטית שגרמה לו לפעול כפי שפעל.

איך הוא פעל? כמו גנב בלילה. נהג לפגוש בבכירי בזק או יחצניהם בדירות מסתור, להעביר מסמכים וטיוטות, לנהל מערכת יחסים חשאית (אם היא חוקית, למה חשאית?) עם חברת ענק שהוא בעצם הרגולטור שלה. זה לא רק הפרת אמונים. פילבר מעל באמון של כולנו. הוא הודה שההנחיה של נתניהו לא הייתה "נושאית" (כלומר, עניינית לסוגיות שעל הפרק) אלא "אישית", כלומר להיטיב עם שאול אלוביץ. הוא גם אישר את "שיחת הנזיפה" בה גער בו נתניהו ולחץ עליו לפטר את אחד הסמנכ"לים במשרד התקשורת שהמשיך להקשות על בזק. והכי חשוב: הוא הודיע, יותר מפעם אחת, שכל מה שאמר במשטרה, בהודאות ובעדויות ובעימותים השונים, היה אמת לאמיתה. או בלשונו, "כל מילה".

כמעט כל מי שהיה באולם בית המשפט יצא בתחושה שהרכב השופטים השתכנע באמינותו של פילבר. אם זה נכון, אלה חדשות רעות מאוד לנתניהו. אם פילבר אמין, אז גם עדותו והודעותיו אמינות. כמעט כל מי שהיה באולם יצא בתחושה שפילבר שכנע את הנוכחים עד כמה הוא מעריץ ואוהב את נתניהו. אם זה נכון, גם אלה חדשות רעות לנתניהו. אם למרות שהוא אוהב ומעריץ את נתניהו הוא החליט להגיד מה שאמר במשטרה, סימן שזוהי האמת והמציאות.

נדמה לי שבשלב הזה ניתן להמר במידה רבה של ודאות שהשופטים יאמינו לגרסת פילבר, לפיה הייתה "שיחת הנחיות" עם נתניהו, ולא לגרסת נתניהו, שהכחיש את עצם קיומה של הפגישה הזו. תזכורת: פילבר שיחזר את הפגישה ועיקריה בפתק שכתב לעצמו בכתב ידו, פתק שנתפס ע"י חוקרי הרשות לניירות ערך ומהווה את ה"דבר מה הנוסף" שנדרש על מנת לקבל את עדותו של עד המדינה בדרך להרשאה.

אני לא מקנא בפרקליטי נתניהו. הם צריכים עכשיו להחליט על אסטרטגיה: האם יילכו לפילבר על הראש? במקרה הזה, הוא עלול להתהפך עליהם עוד יותר. האם ישבחו אותו, ילטפו אותו וינסו לתמרן אותו, כפי שניסו לתמרן את ניר חפץ? אני מעריך שכן. מה ייצא להם מזה? לא ברור. צריך להדגיש את המובן מאליו: דעתו של פילבר על כתב האישום לא רלוונטית. דעתו של פילבר על עבירת השוחד לא רלוונטית. גם אם פילבר יגיד לפרקליטי נתניהו שמדובר באדם חף מכל פשע למעלה מכל צל של ספק, אין לזה שום ערך ראייתי. הדבר היחיד שפילבר אמור להביא, או לא להביא, היא ההנחיה שקיבל מנתניהו. זה מה שצריכה התביעה, כדי להוכיח את מארג השוחד.

במילים אחרות, שלקוחות מהמקצוע שלי: פילבר הוא לא הפרשן של האירוע, הוא הכתב. הוא לא זה שנותן את הפרשנות, אלא מי שמביא את העובדות הבסיסיות. במקרה שלנו, העובדה הבסיסית, שאמורה להקים את עבירת השוחד. לא, אני לא יודע אם תהיה כאן הרשעה בשוחד. הדרך עוד ארוכה. התיק מורכב וסבוך ולא בנוי על ראיית זהב או אקדח מעשן. אני כן יודע שבתביעה יכולים לסמן "וי" על פילבר, לפחות בחלק שלהם. אגב, לדעתי הם היו מעדיפים שיוכרז כעד עוין. הוא מעדיף את זה קצת פחות.

בואו נניח שיקרה נס ויהיה זיכוי מעבירת השוחד. אין משפטן שפוי שלא יודע שהרשעה במרמה והפרת אמונים כבר יש כאן, בכל מקרה. וברף החומרה העליון של העבירה. הטבלה הסטטיסטית מוכיחה שבשנים האחרונות נוהגים לשלוח את המורשעים בעבירה מהסוג והחומרה האלה לעונשי מאסר. לא חסרות דוגמאות. הידועה פחות היא הדוגמה של מי שהיה יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד אלון חסן. זה מה שהוא כתב לי לאחרונה: "זוכיתי בבית משפט המחוזי זיכוי פוזיטיבי מוחלט מעברות צווארון לבן הקשות ביותר בספר החוקים. המדינה ערערה והורשעתי בעליון על עברת הפרת אמונים. בית המשפט התייחס לעבירה הזו כאילו הרגתי מישהו, וכל זה על שהוזמנתי לפגישה שאח של חבר שלי נכח בה... בתי המשפט רואים את עבירת הפרת האמונים היום בחומרה רבה, אני אומר את זה בלי להסכים עם זה, בישיבה ההיא אליה זומנתי ע"י הנהלת נמל אשדוד ישב אח של חבר שלי, הוא לא אמר כלום בישיבה וגם אני לא, לשיטתם עברתי עבירה פלילית כי כשראיתי אותו הייתי צריך לצאת מהפגישה ולשלוח חבר ועד שיחליף אותי. אני היום לא יכול להיכנס לנמל אשדוד. אם אצלי זו עבירת הפרת אמונים, אצל נתניהו יש מאות עבירות, על פי הודאתו, ברף העליון".

עונשו של חסן הוחמר ל-6 חודשי מאסר בפועל, שהומרו לעבודות שירות. זה על פגישה אחת בה לא אמר דבר. עכשיו תתאימו את זה לניגודי העניינים והפרות האמונים שפזורים בתיקי נתניהו בכמות מסחרית ותגיעו למסקנה המתבקשת: המו"מ להסדר טיעון עומד לעשות קאמבק מפואר, על סטרואידים.

ואם בהסדר טיעון עסקינן, הרי שאחד כזה כבר הושג בתיק 4000 אבל עבר מתחת לרדאר: הסדר טיעון בין הפרקליטות לחברת יורוקום (בהליכי פשיטת רגל), לשעבר בבעלותו של שאול אלוביץ. ובכן, יורוקום תודה בשוחד במסגרת הסדר טיעון, בו נאמר שאחריותה הפלילית של החברה נובעת ממעשיו ומחשבתו הפלילית של אלוביץ, שהיה נושא משרה בה. בבעיות הנדסיות וחשבונאיות נהוג לכתוב עכשיו מש"ל. מה שהיה להוכיח.

לנפתלי בנט, לעומת זאת, היה שבוע לא רע. כשנתניהו נערך לפגישה עם פילבר, בנט חזר מפגישה עם פוטין, טלפונים (אין ספור) עם זלנסקי ונערך לפגישה משולשת עם נשיא מצרים א-סיסי ויורש העצר האמירתי מוחמד בן זאיד. זה קרה אחרי שהרצוג חזר מטורקיה, הישראלים עלו 3 מקומות במדד האושר הבינלאומי והסינגפורים הודיעו שלראשונה מאז כינון היחסים ב-1965, הם מתכוונים לשלוח שגריר לתל אביב.

מומלץ לבנט לא להירדם על זרי הדפנה. ראשית, כי אסור להירדם בתפקיד שלו אפילו לעשירית שנייה. שנית, כי זרי הדפנה מלאים קוצים. שלישית, כי יש הרבה מה לתקן בהתנהלותו. הקטטה התורנית עם לשכת שר הביטחון סביב הנסיעה להודו (גנץ גילה שכמה ימים לפני הוא מגיע להודו לביקור שתוכנן מזמן, בנט יהיה שם) אינה לבד. בין בנט ולשכתו לכמה מבכירי ממשלתו ושותפיו החיוניים ביותר מתחיל להצטבר דם רע למדי. לא מדובר רק בגנץ. הוא לא מודה בזה וממשיך להתנהג כג'נטלמן המושלם, אבל גם יאיר לפיד לא לגמרי מרוצה.

התחושה היא שבנט משחק סולו. לבד על המגרש. לא מעדכן מראש ואם מעדכן, אז כדי לצאת ידי חובה. למשל, הטיסה לקייב. למשל, הפסגה בשארם. לא כל ראשי המפלגות הקרובים אליו מרוצים ממסע התיווך המסתורי והמתמשך בין רוסיה לאוקראינה. נכון, כרגע הוא צודק. לא נגבו מחירים, הסיכונים נראים נמוכים, המיצוב נראה מנצח. אבל יש פוטנציאל נפיץ באירוע הזה ולטענת רבים בנט לא נזהר מספיק. "הוא קצת התבלבל בזמן האחרון", אמר לי השבוע גורם בכיר מאוד בקואליציה, "זה לא מהותי, בסך הכל העבודה של הממשלה טובה, הבעיה היא עם התחושה שהוא משחק לבד, שומר את הקלפים אצלו, לא משתף, לא מתייעץ. הממשלה הזו תשרוד רק במשחק קבוצתי, בהתחלה הוא הטיף לזה והבין את זה. עכשיו קצת פחות".