תושב חדרה ואשתו, המתגוררים סמוך לזירת הפיגוע בעיר חדרה , סיפרו כי היו עדים אתמול (ראשון) לאירוע הירי, ונתקעו ברכבם בזמן המקרה. "הלכתי עם אישתי לבנק. חשבנו לרגע לקחת את הילדים ולעשות סיבוב, אבל משום מה אמרתי לה שנלך אנחנו ביחד. חשבנו שזה יהיה זריז"
"יצאנו משם אחרי כמה דקות. ב־20:40 שמעתי צרורות, חשבתי שזה נפצים. בא אופנוע מולי. אמרתי לאישתי שמשהו קורה פה, והיא ישר אמרה שזה פיגוע", סיפר עד הראייה והמשיך, "התעשתי ועצרתי את האוטו. ראיתי שתי דמויות עומדות על הכביש, דורכות רובי M16, ואחד מהם נותן צרורות".
"היינו במרחק 40 מטרים מהם. אמרתי לאשתי להתכופף ובאתי לנסוע אחורה, אבל האוטו לא נסע. הבנתי שהאוטו נפגע. פתאום המחבלים הסיטו את המבט שמאלה. באותו רגע ראיתי גם שהחיילים כבר באו.
אמרתי לאישתי שזה הזמן לברוח".
"ברחנו אחורה ברגל", המשיך וסיפר, "חזרתי לכיוון הרמזור שבאנו ממנו, ואני חסמתי אנשים שלא יגיעו לשם. זה היה נס מבורא עולם. אם המחבלים היו באים לכיוון שלנו, לא היה לנו מה לעשות. רק לברוח בזמן שהם יורים עלינו".
עוד סיפר העד כי בשלב הגיעו השוטרים ונטרלו את המחבל: "זה היה עניין של שניות. זו הייתה השגחה מאלוהים. הרחוב היה ריק, אם השוטרים היו נוסעים עוד 10 מטרים קדימה, אני לא רוצה לחושב מה היה קורה, זה היה נגמר אחרת".
עד על הפחד שליווה אותו ואת אישתו, גם לאחר האירוע, כשחזרו הביתה. "אשתי חיבקה אותי ובכתה על הלילה", הוא סיפר, " היא אמרה לי, 'תאר לך שאנחנו לא חוזרים הביתה'. אמרנו לילדים שאנחנו כבר באים. זה לא להאמין", אמר.
"הלוואי והיו נותנים לנו נשק, שנוכל להגן על עצמנו. אנחנו לא מפחדים. אין לי במי לתלות את יהבי", אמר עד הראייה, "אם אתה לא משתייך לאיזה ארגון פשע, אתה מקבל 10 או 12 שנה בכלא. אבל אם אתה בארגון טרור - אתה מקבל כמה ימים והולך הביתה. זה נראה לך הגיוני שפצצה מתקתקת הולכת הביתה? אנחנו לא רוצים פה מערב פרוע, אבל לא הגיוני שאירוע כזה יקרה בלב המדינה. אם מגיע מישהו כזה לבית המשפט, או שיש תא כזה שיודעים עליו, שלא ייצא מבית הסוהר לעולם. אנחנו לא רוצים פה מיליציות. אבל אם מישהו כזה משתחרר, אז תן לי להגן על עצמי, תן לי להתחמש".