בתום יממה של תקיפות אוויריות נגד מאות מטרות צבאיות ואסטרטגיות ברחבי אוקראינה, החליט הצבא הרוסי להטיל לתוך המלחמה טורי משוריינים כדי לכתר את הערים האוקראיניות, וזאת כדי לכבוש אותן בשלבים.
גורמים במערב, כולל בישראל, העריכו כי הרוסים יחנקו את הערים וירסקו את מערכי ההגנה האוקראיניים במהירות יחסית, אם יפעילו מסה של כוחות טנקים ונגמ"שים בתוספת אש ארטילרית ומטוסי קרב. אך בחלוף כעשרים ימי לחימה התברר שהמציאות שונה.
הטנק הרוסי התגלה כפגיע מאוד והפך מטרה קלה למגוון טילי נ"ט שהעבירו מדינות המערב לצבא האוקראיני. תוך ימים אחדים ניתן היה לראות צוותי שריון נעצרים בצדי הדרך בפאתי הערים והכפרים, משום שנגמר להם הסולר או בשל תקלות טכניות אחרות. בנוסף אלה נתקלו בקשיים בשל משימות לא ברורות וכן קשיים במערכות השליטה והבקרה ששובשו על ידי האוקראינים. השיא בא לידי ביטוי בטור הטנקים באורך 64 ק"מ, שנפרס בניגוד גמור לכל תורת לחימה, ובאופן שחשף את הטנקים להתקפות מהאוויר ומהקרקע, וכן למארב טילי נ"ט.
הפערים המקצועיים והטכניים שהתגלו בהפעלת הטנקים הרוסיים העלו שאלות נוקבות על מעמדו של הטנק בלחימה המודרנית, אך מצד שני גם ביקורת קשה על הצבא הרוסי. "הטנק היה ונותר מלכת הקרב," מצהיר קצין בזרוע היבשה, "עוצמת האש של טנק אחד שוות ערך לפלוגת חי"ר. הוא נע במהירות למרחקים עצומים עם כושר עבירות גבוהה. טנק המרכבה למשל הוא מהבודדים בעולם שמסוגל לחצות את סלעי הבזלת של רמת הגולן. בזמן שפלוגת חי"ר כובשת תא שטח של 500 מ"ר, כובש טנק שטח גדול פי עשרה".
"אז למה הטנק לא מנצח באוקראינה?", הוא מוסיף ומסביר, "המקל של משה היה מחיה וממית. היתרון של הטנק הפך באוקראינה לחיסרון. הוא הפך לחשוף כי נעשה בו שימוש לא נכון. פלוגת חי"ר היתה אמורה לבודד עבורו את המרחב מטילי נ"ט ואמצעי חבלה. חי"ר ושריון חייבים לעבוד ביחד. זה לא קורה בצבא הרוסי שנמצא בקרב התקדמות קלאסי. לא ראיתי מיומנות כזו. הצבא הרוסי חייב לשלוח כוח קדומני להסיר איומים. לא להסתמך על מזל"טים או רחפנים שיראו היכן מארבי הנ"ט של אוקראינה. איך הבריטים היכו את רומל במלחמת העולם השנייה? עם כוחות קומנדו של יחידת SAS שארבו להם בשטח. הרוסים טועים בהפעלת הכוח, במיקום הטנקים, בהדדיות בין הטנק לחי"ר", הוא מסכם.
קצינים בצה"ל מזהירים כי גם הרצון להישען על מערכת ההגנה האקטיבית של טנקי המרכבה סימן 4 מסוג מעיל רוח היא בעייתית, כי גם לה, כמו לכל מערכת, יש תורפות. "המיקום של הטנק בשדה הקרב הוא קריטי. הוא מחייב הכשרה ברמה גבוהה, אימונים אינטנסיביים ותיאום מלא בין חי"ר לשריון. הרמה המקצועית של הרוסים לא הרשימה בכלל".
הקצינים הוסיפו נקודה נוספת ולא פחות חשובה, "כוחות הלוגיסטיקה הרוסיים כמו של צה"ל חייבים להתאים את היכולות שלהם לתוכנית האופרטיבית. להבין שאם טנק נוסע למרחק עצום, צריך לתמוך אותו בדלקים, אנרגיה למערכות הנלוות, מזון, צוותים טכניים וחלפים, וכשזה לא קורה גם צבא ענק כמו הצבא הרוסי נתקע וחוטף אש נ"ט. כוחות היבשה בצבא הרוסי לא מיומנים ועובדים בשיטת המסה. על כל כוח שריון שנפגע להביא יותר כוח שריון בליווי אש הרסנית ולא מידתית לסביבה במקום לדייק בשילוב כוחות חי"ר".
חשוב להדגיש כי היום יש לטנקי המרכבה של צה"ל מערכות שליטה ובקרה דיגיטליים מתקדמים מסוג 'משואה', שמאפשרים שינוי משימה בזמן אמת והעברת מודיעין לפני תקיפה. "הטנקים של צה"ל יפעלו בשדה הקרב במשולב עם חי"ר, כוחות הנדסה, תותחנים, ואוויר (צוות קרב חטיבתי- צק"ח) ויחד הם יהפכו לכוח עוצמתי רבה יותר מאשר טנקים רוסיים שפועלים לבד".