אליה אדבח, בן 30 מחיפה שלומד רפואה באוקראינה, נאלץ לצעוד 21 קילומטרים כדי לברוח מהמדינה המותקפת. בשיחה עם וואלה! בצדו המערבי של גבול אוקראינה-פולין סיפר על הפחד במסע בן היומיים - ועל שאיפותיו שעומדות כעת בסימן שאלה.
את המסע למעבר שייני-מדיקה החל מדניפרו, העיר הרביעית בגודלה באוקראינה שנמצאת בדרום-מזרח המדינה. "ביום חמישי לפנות בוקר שמעתי בומים, אבל בהתחלה חשבתי שזה רעם. אחר כך זה היה עוד פעם ועוד פעם", שחזר. "אחרי כמה שעות האוניברסיטה הודיעה לנו שיותר בטוח להישאר בבית - ואז הבנתי שהמלחמה מתקרבת".
"בשבת הפחד גבר החלטתי לצאת לדרך", אמר. "בהתחלה הייתי באוטובוס אולי 27 שעות. היה צפוף מאוד. היו עליו המון אנשים. אחר כך גם נאלצתי ללכת ברגל. פעם אחת 16 קילומטר, בפעם השנייה חמישה קילומטר. לא הייתי לבוש בהתאם. היה לי קר מאוד".
עוד בוואלה!
"כמה פעמים הייתי בטוח שאני הולך למות. פחדתי מאוד. אני לא מתבייש להגיד את זה. כל האנשים פחדו מאוד. חשבתי כבר שזה היום האחרון שלי. הלכנו במקומות שוממים, בלי חנויות, מסעדות או בתי קפה. כשכבר היו - אז הם היו סגורים. לא היה מקום לשתות או לאכול. הבגדים שלי לא היו מתאימים למזג האוויר, היה לי קר. הרבה פעמים כבר לא הרגשתי את הרגליים שלי".
כשהגיע לגבול, זוהה כישראלי בידי ראש המשלחת של פספורטכארד למעבר שייני-מדיקה, המאתר ישראלים עם חיליק מגנוס. נעליו קרועות מההליכה הארוכה, אך כשעלה לאוטובוס - שב החיוך לפניו. עם זאת, הוא מודאג מהלימודים שהופסקו באחת. "עוד עשרה שבועות אמורה היתה להיות הבחינה האחרונה שלי", המשיך. התוכנית היתה לבוא לבקר את קבר אמו ואביו בכפר כאבול ולהביא להם את תעודת הדוקטור. "הם היו חותמים עם האצבע, אנלפבתים. חשוב לי להביא להם את התעודה, להראות להם שהם אמא ואבא של דוקטור. עכשיו זה נדחה".