לפני שנתיים החלה להתפשט ברחבי העולם אותה מחלה מסתורית שיצאה מסין והגיעה גם לישראל. בין החולים הראשונים בישראל היו דיירי בית האבות "נופים" בירושלים. אריה אבן, בן 88, דייר במקום, היה המת הראשון ממחלת הקורונה בישראל.
אבן, ניצול שואה, עלה לישראל ב-1949 וכאן הקים משפחה. הותיר ארבעה ילדים, 18 נכדים ונין. שבוע וחצי היה מאושפז בבית החולים "שערי צדק". "צר לנו על כך שהעביר את ימיו ורגעיו האחרונים כאשר בני משפחתו מנועים מלהיות לצידו", אמרו אז בני משפחתו בכאב. בראשית ימיה של המחלה בישראל, רק הצוות הרפואי היה יכול לגשת לחולים. "הרגשנו מכה בלב כששמענו על מותו", אמר אז צביקה לוי, מדיירי הבית.
מאז מותו של הישראלי הראשון מקורונה, אבן, שמת ב-20 במרץ, נוספו יותר מ-9,999 שמות לרשימת המתים מהנגיף בישראל. הם מצאו את מותם בחמישה גלים שונים, כולל בגל הנוכחי שמראה סימנים מובהקים של דעיכה. עשרת אלפים בני אדם שלפני שנשמו את נשימתם האחרונה ראו את אוהביהם מאחורי מסיכות וחלוקים. זה סיפורם האישי של כמה מהם.
לפני 65 שנים עלתה אסתר ביטון עם משפחתה ממרוקו והגיעה לקרית שמונה. 65 שנים גרה ברחוב טרומפלדור. שם בדירה הקטנה גידלה שמונה ילדים ועם בעלה הקימו מסעדה מצליחה. "היא היתה אימא מדהימה. אשה חזקה, טובת לב, חכמה, שיגידלה משפחה לתפארת", אמרה בתה, שושי. בשבוע שעבר הלכה אסתר ביטון לעולמה. היא נפטרה במחלקת הקורונה שבבית החולים זיו בצפת.
על אף המגבלות החמורות שננקטות במחלקת הקורונה, בנותיה ביקשו שיתנו להן להיכנס ולהיות איתה ברגעיה האחרונים. עד עכשיו המשפחה עוד מטילה ספק בכך שהיא אכן היתה חולה בקורונה. "לא כך רצינו להיפרד מהאמא הטובה שלנו", אמרה בכאב הבת שושי. "זו דרך קשה להיפרד מאדם אהוב וקרוב, מאחורי כל המסכות והחלוקים. נכון, היא ידעה שאלו אנחנו, לפי המגע והקול. הרי היא גידלה אותנו, היא מרגישה אותנו. אבל אני אומרת לכולם: אל תגיעו למחלקת קורונה, גם אם הגיע הרגע להיפרד מהאדם שיקר לכם, תעשו הכל שזה יהיה בבית. זאת דרך נוראית להיפרד. את הגופה כיסו בשני שקי מתים ושלחו לבית חולים רמב"ם, ומסביב חולים צועקים ומבקשים תרופות ועזרה".
אסתר ביטון, מחלוצות קרית שמונה, היא אחת מעשרת-אלפים ישראלים שמגיפת הקורונה קטלה. עשרת-אלפים בני אדם שלפני שנשמו את נשימתם האחרונה ראו את אוהביהם מאחורי מסיכות וחלוקים.
כבר שנתיים מאז שמגיפת הקורונה פרצה לתוך חיינו וטילטלה אותם. החיים היום שונים מאלו שהכרנו לפני פברואר 2020, אבל עבור אלפי משפחות ישראליות היא גם הותירה אחריה כאב ואובדן. במהלך השנתיים האלה המחלה גם לקחה איתה את יקיריהן;
כמו אסתר ביטון שהיתה ממייסדי קרית שמונה ונטעה בה את שורשיה, היה גם מיכאל (מיכי) בדוח; הוא גדל בשכונת יד-אליהו ועם חבריו לגרעין הנח"ל שלחמו במלחמת יום כיפור ברמת הגולן, הקימו סמוך לגבול עם סוריה את מושב אבנ"י אית"ן, על שם החברים שאיבדו במלחמה.
שמו יצא כחקלאי מצטיין שטיפח מטעי פירות נשירים - נקטרינה, אפרסק, שזיף ואגס. הוא גם נחשב איש מקצוע מוביל בגידולי תירס, אפונה, בצל ושעועית והיה נציג המגדלים במפעלי תעשייה לעיבוד תוצרת חקלאית מטעם ארגון עובדי הפלחה.
בגיל 60 נישא לירדנה והם בנו את ביתם באבנ"י אית"ן ואז, אחרי שמונה שנים, הגיעה הקורונה וקטעה הכל.
המחלה המתעתעת זעזעה חיים של משפחות שלמות מקצה לקצה - רגע אחד האדם שקרב אליך חי חיים רגילים ולפתע מתחיל לדעוך במהירות.
המעבר הקיצוני והאכזרי הזה פקד את אלי שיראזי שהתגלה כחולה בקורונה יום לפני חתונת בתו, טופז שיראזי. "הוא נכנס לבית החולים יום לפני היום שבו הייתי אמורה להתחתן", סיפרה הבת לפני שנה. בעת ששהתה במלון לפני החתונה, אביה חש ברע. הוא פונה לבית חולים והתברר שחלה בקורונה. החתונה נדחתה והמשפחה נכנסה לבידוד.
שבועיים וחצי היה מאושפז ומצבו הלך והדרדר. למרות מאמצי הרופאים, הוא מת בתום מאבק עיקש בנגיף.
חצי שנה אחר כך נישאה טופז. "הוא חסר מאוד. אני מרגישה אותו עוטף אותי בכל מה שעברנו מאז. אני לא יודעת איך אעשה את זה", אמרה הבת.
צמח דוד מעפולה עוד הספיק להשלים בנייתו של מטבחון בבית הכנסת "היכל חביב". שנים ארוכות עבד במפעל "תדיראן" בעיר ואחרי שיצא לגימלאות ייסד עמותה שהקימה את בית הכנסת שנמצא בשכונה המערבית של עפולה.
לפני כשנה וחצי, אחרי שסיים את בניית המטבחון והעברת כל התשלומים הנחוצים חלה בקורונה ואושפז בבית חולים העמק בעפולה. מצבו הידרדר והוא הורדם והונשם. "ראו שהגוף סובל", אמר חתנו, רמי יוסף. "נשמתו היתה כלואה בגוף. בסוף תפילת הושענה רבה הוא נקרא לבית עולמו", הוסיף בכאב.
המשורר והמוסיקאי רון גפן, בן קיבוץ החותרים, הלך לעולמו לפני שלושה שבועות ונטמן בבית העלמין הקטן בקיבוץ וכמו רבים מנפטרי הגל החמישי מת "עם קורונה", לאחר שזמן ארוך סבל "ממחלת רקע" קשה. היה בן 65 במותו. "הקורונה היתה הקש ששבר את גב הגמל", מספר בנו היחיד שחר, חבר החותרים ומהנדס באינטל.
"זה מאד עצוב אבל לא טראגי. אלה החיים. אני שמח שזכה לחיות את החיים שלו עד גיל מכובד. חסך מעצמו עשרים שנה של חיים עם גוף שבוגד בך. כשהיה בצבא בשייטת אז בתאונת ירי כמעט נהרג. טראגי זה אם היה נהרג בגיל עשרים. הוא לעומת זאת חי חיים מלאים, אהב לעשות דברים בדרך שלו, אהב את החופש שלו, הספיק לעבוד במקצוע שאהב, הספיק ליצור, לכתוב את השירים, להיות אבא ולהיות סבא".
"הוא אושפז בהלל יפה בשל התדרדרות בסרטן הלבלב שהתגלה אצלו, הועבר לניתוח בהדסה, רופאים הצילו את חייו שם לאחר הסתבכות, משם הועבר לביה"ח הצרפתי בירושלים ובסוף נובמבר העברנו אותו להיות קרוב אלינו וחודשיים הוא היה במוסד 'נוף הגפן' בחיפה. שבוע לפני מותו הייתה שם התפרצות קורונה במחלקה אחרת אז צמצמו לכולם את הביקורים. הוא היה מחוסן פעמיים שלא ממש עזר, כי המערכת החיסונית שלו הייתה כבר מאד חלשה עקב הטיפולים שעבר והוא נדבק. המשכנו לדבר בטלפון. היו לנו הרבה שיחות על המוות. הוא אמר לי שהוא מסתכל על החיים יום אחר יום, שהוא מבין את התחזיות הקודרות של הרופאים ושכל יום נוסף מבחינתו זה בונוס. היה לו קשה בשנה האחרונה שהיה פחות עצמאי והיה תלוי בקרובים חברים ובצוות הרפואי. שמח שזכה לראות בלידת נכד. לא איבד את החיוניות שלו, לא נכנס לדיכאון והדברים שהיה אומר לפני המחלה כך גם הגיב במחלה. ביום חמישי 27 בינואר בערב הוא הועבר לרמב"ם עם דימום פנימי, וכמה שעות לאחר מכן הוא נפטר. היתה לו סטורציה נמוכה בדם שזה אופייני לחולי קורונה וזה כמובן השפיע על המצב. אף פעם לא נדע בדיוק ממה מת. כנראה הכל ביחד".
יגאל סרי-לוי היה שחקן תיאטרון מצליח. לפני כשני עשורים חזר בתשובה, ועבר מתל אביב לעיר הולדתו ירושלים. שם, הוא מת החודש לאחר שנדבק בנגיף הקורונה, בגיל 78. "הוא קיבל חיסון רביעי שבוע לפני. אבא לא היה אדם חולה, בעקבות הקורונה התפתחה אצלו דלקת ריאות, בלעדיה הוא היה נשאר איתנו", סיפרה בתו איילת.
"הוא היה דוד אהוב", נזכר אחיינו מתי סרי, שחקן אף הוא. "לא ראיתי אותו המון זמן ולא יכולתי להיות להיות בהלוויה שלו כי הייתי צריך להיות בבידוד. הוא היה אדם נדיב, מצחיק, חם ואוהב. דרכו ניצתה בי האהבה לתאטרון, למשחק. הוא הכין אותי למבחנים ללהקה צבאית.
לפני שהוא חזר בתשובה הוא היה שחקן במשך המון זמן, בתיאטרון חיפה, בתיאטרון החאן. הוא היה חבר בלהקת זמר ושיחק בהצגות ילדים, ותפקיד ראשי בהצגה הראשונה שביימה נולה צ'לטון, שמתה גם היא לפני חודשיים. לפני 20-15 שנה חזר בתשובה ובחר בדרך אחרת. אם הייתי צריך להגדיר אותו הייתי אומר שהיה אדם רגיש וטוב לב".
ג'קי ומקסים אדרי, אחים מדימונה, הלכו לעולמם בתוך שעתיים בחודש נובמבר האחרון. אדל, בתו של ג'קי, פעיל חברתי שמאבקיו נודעו בכל הארץ ספדה לאביה: "אבי יקירי אהוב לבי מסר נשמתו לבורא, בדיוק שעתיים אחרי אחיו היקר. בחייהם ובמותם לא נפרדו", כתבה. "אנחנו אוהבים אותך ותמיד נאהב. לוחם צדק, לב אמיץ. האיש שלי למשימות מיוחדות. היית ועשית כל כך הרבה בשביל הרבה אנשים, אבל בשבילי פשוט היית הסבא הכי טוב בעולם".
צמח דוד מעפולה עוד הספיק להשלים בנייתו של מטבחון בבית הכנסת "היכל חביב". שנים ארוכות עבד במפעל "תדיראן" בעיר ואחרי שיצא לגימלאות ייסד עמותה שהקימה את בית הכנסת שנמצא בשכונה המערבית של עפולה.
לפני כשנה וחצי, אחרי שסיים את בניית המטבחון והעברת כל התשלומים הנחוצים חלה בקורונה ואושפז בבית חולים העמק בעפולה. מצבו הידרדר והוא הורדם והונשם. "ראו שהגוף סובל", אמר חתנו, רמי יוסף. "נשמתו היתה כלואה בגוף. בסוף תפילת הושענה רבה הוא נקרא לבית עולמו", הוסיף בכאב.
בפברואר 2020 התאבלו בטייבה על מותם של ואאל ואיבתיהל זועבי, בני זוג שהתגוררו ביישוב, ומתו שניהם תוך 24 שעות לאחר שנדבקו בקורונה. בכר זועבי, קרוב משפחתם, סיפר אז כי ואאל בן ה-48 ואיבתיהל בת ה-45 נדבקו בנגיף ולאחר שמצבם החמיר - אושפזו במחלקת קורונה בבית חולים העמק שבעפולה.
"מצבו הבריאותי של ואאל החל להידרדר לקראת סוף השבוע ובבוקר יום ראשון הוא מת", סיפר אז זועבי, "כשהמשפחה התבשרה על מותו של ואאל, ידענו שאשתו נאבקת על חייה והתפללנו לאלוהים שיקרה נס שיציל אותה". הוא ציין כי "בימים האחרונים דווקא היה רושם שמצבה של איבתיהל משתפר, אבל הריאות שלה קרסו והיא מתה אתמול בבוקר".