"התמונות החזירו אותי לימים הקשים בחיי", כך אמר סורין קובליו בעקבות פרסום התמונות הראשונות שצולמו מכיבוש צבא סוריה את החרמון במלחמת יום כיפור.
במלחמה שנפתחה ב-6 באוקטובר 1973 היה קובליו בן 19.5, חייל בשירות סדיר. למוצב החרמון נשלח קרוב לחצי שנה לפני שפרצה המלחמה. הוא היה צנחן ובחרמון היה בתפקיד מודיעיני. הוא כבר הכיר היטב את המוצב כמו גם את שטחי סוריה שנשקפים מהתצפית על ההר הגבוה.
"ביום שבו פרצה המלחמה ביקשנו עזרה. אבל אמרו לנו שאין לנו מה לדאוג ושאפילו עם בולדוזרים הסורים לא יצליחו להיכנס למוצב החרמון", סיפר קובליו. כידוע, המציאות היתה שונה לגמרי; כוח הקומנדו הסורי שנחת עם מסוקים סמוך למוצב, הצליח לכבוש אותו מידי הכוח הקטן ששמר עליו. על קובליו הוטל לעמוד מול הכניסה הראשית ולירות בחיילים הסורים שניסו לפרוץ פנימה. הוא נפצע מרימון רסס וזוכר מאותו שלב רעש חזק של מטוסים, ירי ארטילריה וצעקות "איטבח אל יהוד".
כשהוא מושך איתו חייל פצוע, שאותו לא זיהה בשל החשיכה במחילות המוצב, הוא מצא מקום מסתור. הוא חבש את הפצוע והשקה אותו, אבל כעבור מספר שעות הוא מת מפצעיו. קובליו שמע את נשימותיו האחרונות.
הוא היה במסתור שבוע ימים. "חשבתי שכל החיילים שהיו במוצב נהרגו ושהלכה המדינה. אמרתי לעצמי שאם במשך שבוע כוחות צה"ל לא הגיעו לחרמון, קרה דבר נורא". דווקא אחרי שנפל בשבי ונלקח מחוץ למוצב מצא מעט עידוד. הוא ראה אורות מכיוון הגליל העליון ועמק החולה והבין שמדינת ישראל עדיין קיימת. בנוסף ראה חילופי אש בגולן והבין שהמלחמה נמשכת ושהיא מתרחשת בשטח סוריה.
קובליו נמצא בקשר עם יוני דינור, מי שחשף את תמונות הצלם הסורי והם חולקים מידע היסטורי על מלחמת יום כיפור. "כשיוני עדכן אותי על התמונות ושלח לי תמונה אחת זה ממש הפתיע אותי", אמר. "זה החזיר אותי למראות שראיתי כשיצאתי מהמוצב אחרי שבוע במסתור. הכל היה הרוס וגופות היו מוטלות".
במשך שמונה וחצי חודשים היה בשבי הסורי ועבר שם חקירות ועינויים קשים, אבל הוא אומר שזה היה פחות קשה מהשבוע לבד במוצב.
לדבריו, למרות שהתמונות מחזירות אותו לאותם ימים, הן לא יוצרות קושי נפשי. "יש לי דווקא סקרנות לראות את התמונות וארצה לראות עוד תמונות, אם יתגלו בהמשך", אמר. עם זאת, הוא אומר שכלוחם אין לו יכולת לראות בחיילים שעמדו ממול לוחמים שהוא יכול לנסות להבין את מה שעבר עליהם כחיילים שנשלחו למלחמה.
אחרי תקופת השבי ומה שחווה במהלכו הוא מגדיר את שוביו הסורים כ"אנשים רעים". לדבריו זה ניכר גם בהתנהגות הצבא הסורי במלחמת האזרחים שהשתוללה במדינה. "מה שעברתי שם ומה שראיתי אלו דברים נוראיים, אין לי דעה טובה עליהם ואני לא מאמין שנוכל לעשות איתם שלום יום אחד".
קובליו, כמעט בן 70, ממשיך לשרת במילואים. הוא מתנדב כנהג משאית. הוא הקים משפחה ולדבריו על אף התקופה הקשה שעבר "אין לי בעיה להתמודד עם העבר. יש רגעים שבהם יותר קשה לי, לדוגמא - אני לא מסוגל להיות לבד ותמיד אשאף להיות ליד אנשים. אבל אני אדם אופטימי. קראתי ושמעתי הרבה על מה שניצולי שואה עברו. אותם אנשים שעברו את הדברים הכי קשים שאדם יכול לעבור, עלו לארץ, הקימו משפחות, ישובים, עסקים. הם דוגמא בשבילי".