ולדימיר פוטין הוא איש עסוק מאוד בימים אלו, כנראה העסוק ביותר בעולם. מנהיגי אירופה עולים לרגל לקרמלין, נשיא ארצות הברית מבקש שיחת טלפון דחופה. כולם מנסים לפענח את הצעד הבא של נשיא רוסיה, להבין אם הוא גמר אומר לפתוח במלחמה חדשה באירופה או בסך הכול נהנה מהמעמד על מנת לסחוט הישגים. ייתכן שאפילו פוטין לא יודע מה התשובה, ושהוא עדיין בוחן את הנחישות המערבית ואת המחירים הכלכליים שתגבה ממנו פלישה חדשה לאוקראינה.
אף שבארצות הברית מעריכים ששעת השין תהיה ביום שלישי או רביעי השבוע, בהתבסס על מודיעין שהשיגו מתוך רוסיה, הם גם לא שוללים שמדובר בתרגיל הונאה של פוטין. סוכן הקגב לשעבר מבין דבר או שניים בתחבולות מודיעיניות, והזנת המערב במידע שגוי כדי להציגו כהיסטרי ומחרחר מלחמה תועיל לו בשליטה על הנרטיב.
כבר עכשיו הוא הצליח להאכיל בפתיון חוגים מסוימים בשמאל ובימין בארצות הברית, שבעיניהם ג'ו ביידן הוא האשם במשבר החמור ביותר באירופה מאז תום המלחמה הקרה. לא פוטין, שכבר נגס בטריטוריות של אוקראינה ושל רפובליקות סובייטיות אחרות שההינו להתקרב למערב ומכתר את אוקראינה משלושה כיוונים עם יותר ממאה אלף חיילים, טנקים, מטוסים וטילים - אלא ביידן ומנהיגים מערביים אחרים שמנהלים קרב בלימה לשמירה על הסדר העולמי.
הטרגדיה של אוקראינה היא שפוטין יקבל למעשה את מה שהוא חפץ בו גם אם צבא רוסיה יחזור לבסיס בתום תרגילי הענק בבלארוס, בחצי האי קרים ובים השחור. נאט"ו יכולה להצהיר השכם וערב שמדיניות הדלת הפתוחה שלה לא השתנתה, אולם הצטרפותה של אוקראינה לשורות הברית לא ריאלית בטווח הזמן הקרוב.
לשם כך יש צורך בהסכמת כל המדינות החברות, וכן סיום הסכסוך במזרח אוקראינה. לכן, לרוסיה אין שום תמריץ להגיע לפתרון, ומדינות אחרות שאינן חברות בנאט"ו מבינות שעליהן להימנע מלהרגיז את הקרמלין. ארצות הברית ואירופה הבטיחו סנקציות כואבות על רוסיה אם תפלוש לאוקראינה, אך מי שנפגעת בשלב זה היא דווקא קייב. הדיפלומטים המערביים בורחים, וחברות תעופה בינלאומיות מפחדות לנחות בשטחה.
כל עוד ארצות הברית ומדינות המערב ימשיכו להכריז שהן לא ישלחו כוחות לאוקראינה או לכל מדינה אחרת שלא חברה בנאט"ו המאוימת על ידי רוסיה, אין לפוטין סיבה להפסיק לאיים, ולהפעיל כוח, נגד מי שקורא עליו תיגר. בניגוד למלחמות שבהן פתחו ארצות הברית ומדינות המערב במזרח התיכון, האימפריאליזם הרוסי לא מוציא מאות אלפים לרחובות ניו יורק, לונדון וברלין בהפגנות נגד המלחמה ובעד השלום.
אף מנהיג מערבי לא יסתכן בתמיכה ישירה באוקראינה לאור דעת קהל שכזו, והתיאבון של פוטין הנוסטלגי לימי ברית המועצות רק יגדל. פוטין, באופן מובן, יעדיף להותיר את אוקראינה ב"מרחב ההשפעה" הרוסי באמצעים לא קונבנציונליים - מתקפות סייבר, דיסאינפורמציה וכד' - כדי לערער על היציבות הפנימית ולהביא להקמת משטר אוהד ללא התערבות צבאית ישירה שתוצאותיה מי ישורנה. פוטין, הרואה בנפילת ברית המועצות אסון היסטורי, מודע היטב להשלכות המלחמה הכושלת באפגניסטן שהאיצה את התמוטטות המשטר הקודם.
אוקראינה, לדידו של נשיא רוסיה, היא בשר מבשרה של האומה הרוסית ההיסטורית ואין לה זכות קיום עצמאית ומנותקת ממוסקבה. כך גם בלארוס, שאותה כופף למעין מדינת חסות בשל תלותו של הרודן אלכסנדר לוקשנקו בתמיכתו.
לא בכדי השווה שר ההגנה של בריטניה בן וואלס, ששב מפגישה עם מקבילו הרוסי במוסקבה, את החיזור הנוכחי של המערב אחרי פוטין לפייסנות כלפי גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה. היה זה בן ארצו, ראש הממשלה נוויל צ'מברליין, שהאמין כי הקרבתה של צ'כוסלובקיה תשביע את אדולף היטלר ותציל את אירופה ממלחמת עולם נוספת תוך 20 שנה. כולנו יודעים איך זה נגמר.