בישיבת הקבינט האחרונה התגלע ויכוח חריף בין השר לביטחון פנים עמר בר-לב לבין הרמטכ"ל אביב כוכבי. על פי פרסומו של ברק רביד, בעת שטען השר שלחיילי צה"ל יש סמכויות של שוטר בשטחים והם יכולים לעכב ישראלים, התערב הרמטכ"ל ואמר: "זה לא נכון. אין דבר כזה". המחלוקת הגיעה עד לכך שראש הממשלה הטיל על ראש המטה לביטחון לאומי והיועץ המשפטי לממשלה לעבוד יחדיו על-מנת להבהיר את הנושא. כולם כל כך שקועים בהעמדת הפנים המשפטית הזו, עד שיש צורך להזכיר: חיילי צה"ל עוצרים ומעכבים ישראלים בשטחים כל הזמן. לחיילים אין בעיה לעצור ישראלים. הבעיה שלהם היא לעצור מתנחלים.
לחיילים, למשל, לא היתה שום בעיה לעצור אותי כשהגעתי עם עשרות פעילים ישראלים ובינלאומיים לדרום הר חברון, כדי לסייע לתקן כביש שמוביל לכפר הפלסטיני ביר אל עיד. עשרה רכבים של צה"ל ומג"ב הגיעו אלינו במהרה, ותוך דקות ספורות הוציאו החיילים צו שטח צבאי סגור וביקשו מאיתנו להפסיק את העבודות. צייתנו, אבל זה לא שינה דבר. בשעה שהתרחקנו מהמקום החלו החיילים והשוטרים לזרוק לעברנו רימוני הלם, ועצרו את הפעילים באלימות קשה. כ-18 פעילים, ישראלים ובינלאומיים, נעצרו באותו יום.
זו אינה רק אנקדוטה. כאן, למשל, תוכלו לצפות במעצר של שני פעילים ישראלים על ידי חיילים מחודש אוגוסט האחרון. חיילים עוצרים, מעכבים ואף תוקפים פעילי שמאל בשטחים על בסיס שבועי, בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה. באירועים שכאלה הפלסטינים תמיד יהיו אלה שמקבלים את היחס הגרוע ביותר: לבתיהם יפלוש הצבא באמצע הלילה שלאחר הפעילות, הם אלה שיעצרו בצורה האלימה ביותר והם אלה שנשארים בשטח אחרי שכולם עוזבים, להמשיך לחיות תחת האלימות היומיומית של הכיבוש. אחריהם, בפער ניכר, יגיעו הפעילים שבאו לעמוד לצידם. כלפי הפעילים הישראלים והבינלאומיים אין לצבא בעיה להשתמש באלימות, לעצור או לעכב עד להגעת המשטרה. אף רמטכ"ל לא יתווכח עבורם בכנסת ויסביר שידי הצבא כבולות. לגביהם, שאלת הסמכות שמוקנית לצבא כלל אינה קיימת. זו מתעוררת רק לגבי מתנחלים, שמקבלים צ'ק פתוח להכות פלסטינים, להשחית רכוש, אפילו להכות חיילים. מולם, פתאום, הצבא נעשה חסר אונים.
זה לא משנה אם המציאות השערורייתית הזו מתאפשרת כי גורמים בצבא מפחדים מהלובי של המתנחלים ודואגים לקידום האישי שלהם. זה לא משנה אם היא מתקיימת כי גם בצבא יש מי שחולקים אידיאולוגיה עם הקיצונים שבמתנחלים. מה שמשנה הוא שבשטח נתינים חסרי זכויות צריכים לצפות כיצד חיילים מאבטחים את האנשים שפורעים בהם, בזמן שהרמטכ"ל מעמיד פנים שמדובר, בסך הכל, בבעיה משפטית של סמכויות, כאילו מישהו היה מעז להעלות את התירוץ המופרך הזה לו ישראלים היו סובלים מהתנכלויות כאלה. אבל אלה פלסטינים, אז יש זמן.
עד של שוברים שתיקה, סרן, סיפר פעם איך הוא וחייליו היו נענים לקריאה של מתנחלי גבעת רונן - מאחז בלתי מורשה, אגב - ויורדים לגרש חקלאים פלסטינים מאדמותיהם. הם לא ידעו של מי השטח, ולא היה אכפת להם. "אתה מבחינתך אם היום נגמר בלי שזרקו בו אבנים זה עדיף מיום שייגמר בזה שכן יזרקו בו אבנים," הוא אמר. "כאילו, זה שהוא... היום הוא לא יעבד את החלקה שלו מבחינתי, לא קרה שום דבר גדול". זו בדיוק הגישה של הרמטכ"ל והדרג המדיני. אז איזה ילד בן שלוש קיבל אבן בראש. לא קרה שום דבר גדול.
אם הדרג המדיני והצבאי הבכיר היה רוצה באמת להפסיק את אלימות המתנחלים, הפתרון פשוט: הכריזו בפומבי שעל חיילי צה"ל לאכוף את החוק על מתנחלים וודאו שהפקודה מתבצעת. לא רק כשאלה זורקים אבנים על פלסטינים, אלא גם כשהם כורתים עצים, גונבים אדמות ומקימים מאחזים. בינתיים, אפשר לחדול מהעמדת הפנים המשפטית. זה לא הסיפור ומעולם לא היה.
אורי גבעתי הוא מנהל מחלקת קשרי חוץ של עמותת שוברים שתיקה