התרחיש הזה, שנכתב בידי תסריטאי מטורלל, היה נפסל על הסף בכל הפקת תיאטרון או קולנוע, מחמת מופרכותו. אחרי שנים של הסתה אלימה, גסה, בוטה וברוטלית נגד מערכת שלטון החוק ונגד ה"דיפ סטייט", מתברר שהמערכת הזו מגוייסת כעת למענו של הנאשם נתניהו.
לא זו, אף זו: ראש הנחש, ה־דרקון בה"א הידיעה, האב המייסד של כנופיות שלטון החוק, האיש שגודף על ידי הביביסטים ומנהיגם יאיר נתניהו על בסיס שעתי בכל השפות והניבים על פני כדור הארץ, הוא האיש שמנסה כעת לחלץ את הנאשם מתלאותיו ולפטור אותו, ואותנו, לדרכו, שאינה דרכנו. קבלו את הביביסט החדש, ברק. אהרן ברק.
אבל זה רק מתחיל. כי ביום שישי, אז פרסם ירון אברהם כי אהרן ברק הוא זה שמספק מטרייה אווירית לעסקת הטיעון אצל מנדלבליט, התגבר גל הגידופים נגד ברק מהכיוון הביביסטי. חמתם בערה בהם להשחית. הם עובדים על אוטומט. הם לא קלטו שעולמם התהפך עליהם. אם ברק עושה משהו, סימן שצריך לתקוף את זה בכל הכוח. אבל בינתיים מישהו שינה את הכללים, ושכח לעדכן. נתניהו קלאסי. השאיר את כל אלה ששכבו על גדר התיל למענו מאחוריו ונעלם, בלי לומר מילה.
עוד על עסקת הטיעון
אתמול פרסמתי שנתניהו הוא שגייס את אהרן ברק, באמצעות עו"ד מיכאל ראבילו, להשפיע על מנדלבליט. לפתע שכך גל הקללות, איחולי המוות ושאר הגידופים והיריקות. תחשבו רגע על השופרות, על הביביסטים, על כל אלה שבנו כאן שנים ארמון כזבים מפואר ועכשיו התברר שהוא עומד על כלונסאות. העסק מתמוטט להם על הראש.
מה הפלא שביממה האחרונה עברו השופרות מתרועה לשברים, אחר כך ליבבות, אחר כך לקינות מבולבלות, ואין מנחם. כי המנהיג שהם כה מעריצים, האיש שבשבילו הם מתרוצצים, האיש שבשמו הם מגדפים, לא פצה את פיו מאז החשיפה באתר "מעריב" שהוא מנהל מגעים אינטנסיביים לעסקת טיעון עם היועץ המשפטי לממשלה. המגעים, למען הסר ספק, מתקיימים ביוזמת נתניהו.
סיפור מעורבותו של ברק מורכב יותר. הוא בעניין כבר שנתיים. מי שישב אצלו באין־ספור פגישות הוא המתווך, הפעיל הפוליטי ואיש המסתורין הנתנייתי מוטי סנדר. בשנים האחרונות הפך סנדר לסוג של איש סוד של נתניהו, למרות שפטרוניו הפוליטיים האמיתיים נמצאים בצד השני של המפה הפוליטית. סנדר יצר עם אהרן ברק מערכת יחסים של אמון הדדי וגייס אותו, לאט לאט, למאמץ וגיבוש מתווה או רעיונות לסיים את סאגת נתניהו עם מינימום נזק למדינה ולנאשם.
כפי שפרסמתי אתמול, היו כמה סבבי גישושים. ב־2019 היה זה יוסי צ'חנובר שקיבל פנייה מעו"ד ראבילו ויצר קשר עם מנדלבליט, אבל נתניהו חטף רגליים קרות ולא הייתה הבשלה לכדי מגעים של ממש. ב־2020 גויס אהרן ברק בפעם הראשונה (על ידי ראבילו), סביב הגשת כתב האישום.
גם הפעם, לא הייתה הבשלה. היועמ"ש אמר שהוא מוכן לדבר, אבל עם עורך דין שמייצג את נתניהו. זה לא התרומם כי נתניהו, שוב, חטף רגליים קרות. הסבב השלישי הוא הסבב הנוכחי. גם הפעם, זו יוזמת נתניהו. במקביל, הוא גייס את ברק, שחומם והבשיל על ידי סנדר, באמצעות ראבילו. במקביל, החל במגעים עם היועמ"ש להסדר טיעון.
השיא הקומי של הדברים הוא במה שאהרן ברק אומר לכל מי שמדבר איתו ביממה האחרונה: הוא משבח, מפאר ומהלל את נתניהו כמי שהגן על בית המשפט העליון ועל מערכת שלטון החוק כחומה בצורה כל השנים הללו. אגב, ברק מאמין בזה. אגב, ברק צודק. נתניהו היה שומר החומות הרשמי של המערכת, עד שהתברר שמתנהלת נגדו חקירה. באותו רגע התהפך היקום כולו ומערכת שלטון החוק הפכה למטרה מסומנת.
זה נמשך בערך מ־2015, עד לפני כמה שבועות. התקפות אמוק על כל המוסדות הממלכתיים, מהמשטרה דרך הפרקליטות, עבור ביועמ"ש ועד מערכת המשפט. ההונים הסתערו עם קלשונים כשבנו של ראש הממשלה לשעבר מנצח על תזמורת הבאושים הזו בהיפראקטיביות מעוררת חלחלה. אלא שכאן הגיעה תפנית נוספת בעלילה. בעוד הקהל כולו ממשיך לצור על גבעת הקפיטול, סליחה, שלטון החוק, הנאשם עצמו החל לנהל מגעים חשאיים עם הרשע המוחלט וגייס לטובתו את הסמל הגדול ביותר של אותו רשע. כן, כל מה שתואר כאן אמיתי לגמרי.
האם עסקת טיעון לגיטימית? האם היא מוסרית? האם היא תשרת את הציבור, את המדינה, את מערכת שלטון החוק? בניגוד לרוב עמיתיי, לא הצלחתי לגבש עמדה סופית בסוגיה הלא פשוטה הזו. בהנחה שהוא מודה בשתי עבירות של הפרת אמונים ומרמה (בנסיבות חמורות), נדון לעבודות שירות, קנס גבוה ומושת עליו קלון, האם זו אכן "פשיטת הרגל הסופית של מערכת שלטון החוק" בישראל, כפי שרבים מבכירי הפרקליטות לשעבר ועורכי דין צמרת טוענים?
צר לי, אני לא יודע. על פניו, עדיף שמשפטי נתניהו יתנהלו עד הסוף. מצד שני, גם פסק דין סופי וחלוט שירשיע אותו, אם אכן יהיה כזה פסק דין, לא ישכנע את הביביסטים, לא ירגיע את השופרות, לא יחלץ מפיה מפיק המרגליות של ח"כ גלית דיסטל אטבריאן מילת התנצלות כלשהי. אז בשביל מה לטרוח?
יש טיעונים חזקים לכאן, לכאן וגם לשם. הקרע הפנימי בחברה הישראלית הולך ונפער, הולך ומדמם. הנאשם לא מראה סימנים של הרגעת האווירה. הוא, כפי שהובטח, ישרוף את המועדון על כולנו. אין לו עכבות, אין לו קווים אדומים, אין לו ברקסים. האם ראוי לתת לו פרס על החרפה הזו בדמות עסקת טיעון? ומנגד, האם לא עדיף להיות חכם מאשר צודק, לחתוך את הקשר הגורדי הזה באבחה אחת ולשחרר את הנאשם לדרכו ואותנו לדרכנו?
שאלות קשות. אין לקנא במנדלבליט. לו נשאלתי לעצתי, הייתי אומר את זה: ראשית, אין לוותר על קלון מלא-מלא, בשום מקרה. שום קונסטרוקציה אחרת, שאמורה להחליף את הקלון המשפטי, אינה קבילה. לאיש הזה אי אפשר להאמין אף פעם. אם הוא יגיד לכם בוקר טוב, תעלו על פיג'מה. גם אם ישריינו את הודעת הפרישה שלו עם אוגדת מרכבות סימן 4, הוא ימצא חריץ להתחמק דרכו. תשאלו את בני גנץ.
ולכן, נוסף לקלון, הייתי מתנה את העסקה בעוד משהו: נאום מכונן של הנאשם שבו הוא יחזור בו מכל ההאשמות על "תפירת תיקים" ו"הפיכה משפטית". יגיד, בקול הבריטון הסמכותי שלו, שהוא מתנצל על מה שעולל כאן למדינה שבראשה הוא עמד. יורה לחסידיו לקפל. יביע אמון במערכת שלטון החוק ויגיד בפה מלא שהוא לא נרדף ולא נתפר ולא הודח. אחר כך יחתום על העסקה ויואיל לצאת מהוורידים של המדינה הזאת.
כל האמור לעיל לא אומר שגיבשתי את דעתי בעד או נגד הסדר הטיעון. יש ימים בהם מותר להיות במבוכה. להתלבט. להתייסר. להתחבט. אנחנו נמצאים בימים כאלה. אין לקנא באביחי מנדלבליט. הוא זרע רוח וקצר סופה. הוא נתן לנאשם אין־ספור הנחות, הפגין רכות יוצאת דופן, התחשב בכל מה שצריך ולא צריך היה להתחשב, עכשיו הוא לכוד בין אלה שמאמינים שתפר תיקים לנתניהו (אין האשמה מופרכת יותר) לאלה שמשוכנעים שקשר קשר יחד עם נתניהו נגד שלטון החוק. נפלא בעיניי שאנשים עדיין מעוניינים להגיע לתפקיד הזה.