במהלך הדיון המכריע שהתקיים השבוע בעניינו של ארגון זכויות האדם "ממוריאל", שטח התובע הממשלתי את הנרטיב של רוסיה של ולדימיר פוטין. "אינטרנשיונל ממוריאל התמקד כמעט לחלוטין בעיוות הזיכרון ההיסטורי, במיוחד ביחס למלחמה הפטריוטית הגדולה (מלחמת העולם השנייה)", טען התובע אלכסיי זחפירוב והאשים את הארגון שתיעד את פשעי הסובייטים והפרות זכויות האדם ברוסיה המודרנית ביצירת מצג שווא שלפיה ברית המועצות הייתה מדינת "טרור".
בית המשפט העליון של רוסיה, או יותר נכון בית המשפט של ולדימיר פוטין, קיבל כצפוי את בקשת התביעה והורה על סגירת הארגון שקם בשלהי ברית המועצות, בימים שבהם נדמה היה שהצנזורה המחשבתית התחלפה בפתיחות רעיונית ובהכרה בקורבנות המשטר הסובייטי. ל"ממוריאל", שכבר סומן כ"סוכן זר" ב-2016, לא היה הרבה סיכוי לשרוד באקלים הנוכחי ברוסיה, הנמצאת בעיצומו של הדיכוי הנרחב ביותר מאז נפילת ברית המועצות.
האופוזיציה הפוליטית כבר אינה קיימת. בכיריה, בראשם אלכסיי נבלני, נכלאו או יצאו לגלות. הציבור אינו רשאי להפגין בשל הגבלות שונות, חלקן מתורצות במגיפת הקורונה, ומערכות הבחירות הן הצגה ידועה מראש המעוררת בעיקר אדישות בקרב האזרחים. ואחרי שהשיג שליטה מלאה על ההווה, פוטין מתמקד בשכתוב העבר על מנת להצדיק מעשים ופשעים עתידיים בתוך רוסיה ומחוצה לה.
ברית המועצות והתפרקותה עיצבו את אישיותו ותפיסתו של פוטין. בתור קצין קג"ב שהוצב בגרמניה המזרחית בסוף שנות ה-80, הוא ראה מקרוב את התנוונותה של האימפריה הסובייטית וקריעת המולדת - כפי שהוא רואה אותה - לגזרי מדינות. החודש, לרגל 30 שנה לנפילת הגוש הקומוניסטי, חשף פוטין כי הוא נאלץ לעבוד כנהג מונית כהשלמת הכנסה בימי המשבר הכלכלי שאפיין את רוסיה הפוסט-סובייטית. מבחינתו, הייתה זו השפלה אישית, מקצועית ולאומית.
"הפכנו למדינה אחרת לגמרי. ומה שנבנה במשך יותר מאלף שנים אבד ברובו", אמר פוטין בתכנית מיוחדת לציון שלושה עשורים לנפילת ברית המועצות. לדבריו, 25 מיליון רוסים במדינות שהפכו לעצמאיות מאז מצאו את עצמם לפתע מנותקים מרוסיה, חלק מ"טרגדיה הומניטרית גדולה". בשנים האחרונות חזר נשיא רוסיה על תפיסתו כי התפרקות ברית המועצות היא "האסון הגיאופוליטי" הגדול ביותר של המאה ה-20.
סילוף דברי הימים של ברית המועצות הוא בנפשו של פוטין. ספרי הלימוד בבתי הספר מפארים את הישגי הצבא האדום בבלימת הנאצים בשערי מוסקבה ובסטלינגרד, אך מטייחים ומעלימים את ההוצאות ההמוניות להורג בימי "הטרור הגדול" של סטלין, את הרעב והעוני הכבדים ואת שלטון "האח הגדול".
שטיפת מוח אורווליאנית
ברוסיה של פוטין עונש המוות לא קיים בספר החוקים - רק חיסולים מסתוריים של מתנגדי משטר - ומדפי הסופרמרקטים לא ריקים ממזון, אך המדינה נמצאת בכל מקום. מצלמות מעקב פרוסות בכל מקום, אתרים של ארגוני זכויות נסגרים למכביר וחברות טכנולוגיה אמריקניות נקנסות בעשרות מיליוני דולרים בשל "תכנים אסורים". רוסיה אף שוקדת על הקמת רשת אינטרנט עצמאית, שתאפשר לה להתנתק מהרשת העולמית בעת הצורך. צורך כזה עשוי להתעורר בפרוץ עימות עם המערב או תחילתה של מחאה שתדאיג את הקרמלין.
שטיפת המוח האורווליאנית שמעביר פוטין את אזרחי רוסיה מתארת את קריסת ברית המועצות כמותה של "רוסיה ההיסטורית", בשל אובדן חבלי ארץ שבהם מתגוררות אוכלוסיות דוברות רוסית. בפועל, אותן רפובליקות סובייטיות לשעבר לא המתינו זמן רב כדי להשתחרר מעולה של מוסקבה מהרגע שבו דוקטרינת ברז'נייב - שימוש בכוח צבאי למחיצת התנגדות בתוך חברות ברית ורשה - ירדה מן הפרק בימיו של מיכאיל גורבצ'וב.
בימיו של פוטין, הדוקטרינה הזו קמה לתחייה, עם כמה שינויים ועדכונים בהתאם לרוח הזמן. הוא סירב לקבל את התבוסה שנחלה רוסיה בצ'צ'ניה בימים הראשונים שלאחר התפרקות ברית המועצות, תחת קודמו בתפקיד בוריס ילצין, ופתח במלחמה נוספת כדי לבסס מחדש את שלטונה של רוסיה ברפובליקה המוסלמית השוכנת הרחק בצפון הקווקז. ארגוני זכויות אדם שניסו לתעד את ההפרות הקשות שביצעו הכוחות הרוסיים שנלחמו בבדלנים האסלאמיסטים נרדפו, ועיתונאים ופעילים שסיקרו את המתרחש החלו לשלם מחיר.
פוטין לא הסתפק בשמירה על יציבותה הפנימית ושלמותה הטריטוריאלית של רוסיה, והחל להעניש מדינות שכנות שביקשו להתקרב למערב ולהתנתק מהשפעתה של מוסקבה. גיאורגיה איבדה את השליטה על שני מחוזות בדלניים הגובלים ברוסיה במלחמה קצרה ב-2008, שממנה טרם התאוששה, ואוקראינה את חצי האי קרים וחלקים ממזרח המדינה ב-2014.
הסנקציות המערביות אולי בלמו את רוסיה במזרח אוקראינה, אולם הן לא שינו את יסודות האמונה של פוטין שעליהן הוא מבסס את האסטרטגיה שלו. התפשטות נאט"ו מזרחה, שהיא פועל יוצא של התוקפנות הרוסית, מוצגת על ידו כאיום על רוסיה ועל כן עליה להגיב בהתאם - וחוזר חלילה. לכן, כשהוא מצהיר בימים אלו שצירוף אוקראינה לנאט"ו הוא "קו אדום" מבחינתו, צריך להאמין לו.
אין משמעות הדבר שמתקפה חדשה על אוקראינה היא עובדה מוגמרת. ארצות הברית ואירופה הבהירו לרוסיה כי היא תשלם מחיר כלכלי כבד, ומלחמה גלויה העלולה לגבות קורבנות רבים היא לא חלק מהטקטיקה של פוטין, המעדיף שימוש בכוחות פרוקסי ובאמצעי סייבר וריגול נגד מדינות יריבות כדי לערער על הדמוקרטיות המערביות.
רוסיה כבר עשתה תרגיל דומה באביב, כשריכזה עשרות אלפי חיילים בסמוך לגבולות אוקראינה ועוררה דאגה רבה במערב, רק כדי לסגת זמנית בעקבות מפגש הפסגה בין פוטין לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בז'נבה ביוני. היחסים בין המעצמות המשיכו להתדרדר מאז, ובמאמץ, אולי אחרון, למנוע התנגשות צבאית במזרח אירופה ייפגשו בעוד כשבועיים נציגים רוסים, אמריקנים ואירופים. כדי שזה יקרה, אחד מהצדדים יצטרך לרדת מהעץ ולהחליש מאוד את תדמיתו.
רוסיה דורשת מנאט"ו להתחייב שלא לצרף עוד רפובליקות סובייטיות לשעבר לשורותיה, ואילו הברית מתעקשת שמדובר בתנאי לא אפשרי מבחינתה. ייתכן שהצדדים ימצאו נקודות פשרה, אך גם אם השיחות הביטחוניות בין מוסקבה למערב יובילו להבנות קצרות טווח, שאלת אוקראינה ומרחב ההשפעה הרוסי לא תיפתר. פוטין ימשיך להאמין שאוקראינה היא מדינה מלאכותית, טריטוריה שנשדדה מאימא רוסיה, וללבות את הלך הרוח הזה בכלי התקשורת המגויסים שלו.
"על מנת להמציא היסטוריה חדשה, צריך למחוק את הישנה, שאותה צובע פוטין עם מכחולו השחור העבה. פשעי העבר חייבים להיות מוצגים בתור דבר הכרחי, אפילו מועיל, לפני שהם יועתקו", כתב השבוע גארי קספרוב, השחמטאי הדגול ואחד ממבקריו הבולטים ביותר של פוטין, הגולה בארצות הברית.
קייב מתחננת בפני וושינגטון ובירות אירופה לקבל את אוקראינה אל שורות נאט"ו, אולם מנהיגי המערב מסתייגים מלממש את ההבטחה שניתנה לה לפני שנים רבות. ולכן, כשפוטין ירגיש שאין מוצא אחר הוא גם יפעל צבאית נגד אוקראינה במתכונת כזאת או אחרת. הוא כבר הכשיר את הקרקע לקראת "תיקון היסטורי" שהוא מתכנן לעשות. לשיטתו, מלחמה היא שלום, דיכוי הוא חירות וארגוני זכויות אדם הם סוכנים זרים המאיימים על שלום האומה.